"אסד לא ייפול כל כך מהר"

ז'ורז' מאלברונו, הכתב לענייני המזרח התיכון של "לה פיגארו" הצרפתי, נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם להתרחשויות באזורנו, ובמיוחד לנעשה בסוריה. הוא התחיל את הקריירה כאן, כשליח העיתון בירושלים, בשנת 1988 - ימי האינתיפאדה הראשונה - ו"נדבק בווירוס", כהגדרתו. בין 1996 ל־2000 שוטט בכל רחבי המזרח התיכון, חזר לישראל, ומכאן עבר, ב־2003, לבגדד. במאי 2004 נחטף על ידי "הצבא האיסלאמי העיראקי", תנועה סונית־סלפית, ושהה 124 ימים בשבי, עד ששוחרר בדצמבר 2004. 

למרות הטראומה, חזר לבגדד שש שנים אחר כך, מלווה בפעם הראשונה במאבטחים, אך מאז הוא נוסע וחוזר ללא ליווי, בפעם האחרונה לפני כחודש וחצי. "השובים שלי היו מאורגנים היטב, כיחידה צבאית", סיפר מאלברונו, שהתארח בשבוע שעבר בכנס בינלאומי על חופש העיתונות שנערך על ידי מועדון העיתונות של ירושלים (JPC), בראיון שהעניק ל"ישראל היום". 

הוא בעל לשון חדה ותובנות מפוכחות: "היו שם חיילים עיראקים לשעבר, ויוצאי המוחבאראת, והם בהחלט ידעו להתנהל במשמעת צבאית. הם הבינו שהחטיפה תעניק להם הרבה פרסום. היו בידיהם שני עיתונאים צרפתים שכל העולם עקב אחריהם, והם ניצלו את זה. הם המציאו דרישה - לבטל את החוק הצרפתי, שזה עתה התקבל, שאסר ללבוש בגדים בעלי סממנים דתיים (בורקה). המדיה התגייסה, והם שיחקו יפה את המשחק". 

עינו אתכם בשבי? 

"לא עינו אותנו בשבי, אבל היה שלב אחד, שנמשך כשבוע עד עשרה ימים, שבו אמרו לנו השומרים שלנו, ולא בעדינות יתרה, שהמו"מ לשחרורנו עלה על שרטון. נכנסנו לחרדה נוראית, שעומדים להוציא אותנו להורג, אבל כעבור ארבעה חודשים שוחררנו. למזלנו, לא נפלנו בידי אל־קאעידה, שהוציאו להורג את כל השבויים שבידיהם. בדיעבד למדנו כי ארה"ב שיחררה תמורתנו אסיר שהיה בידיהם, וקטאר שילמה כופר, ככל הנראה של 15 מיליון יורו".

איך קטאר קשורה לעניין?

"קטאר תמיד משלמת. זהו תפקידה על הבמה המזרח־תיכונית. הם רוצים להיות חברים של כולם, כולל ישראל; הם מדינה קטנה מאוד - אז הם משלמים. הם גם שילמו את הכופר עבור שחרור 13 הנזירות שנחטפו ב־2013 על ידי המורדים בסוריה. אני קורא לשליטי קטאר 'ווהבים נאורים' - הם דתיים, הם מתפללים - אבל אצלם היחס לנשים, לדוגמה, לא דומה לזה שבערב הסעודית: הן יכולות לנהוג, הן יכולות לעבוד וכו'. החשיבה שלהם מתוחכמת מאוד". 

 

חלוקת סוריה

אתה נחשב למומחה גדול לסוריה. מה לדעתך יקרה שם?

"ראשית, צריך לסייג ולומר שבסוריה קשה לחזות לטווח ארוך יותר מאשר שישה חודשים. אבל כיום סוריה מחולקת לארבעה חלקים ברורים: 

1. סוריה של בשאר אסד, העלאווית, סביב דמשק, חומס וחמה. 2. הח'ליפות של דאעש במזרח. 

3. דאעש לייט - ג'בהת אל־נוסרה והמורדים, הנמצאים ממערב לחאלב. 4. הכורדים השולטים בצפון המדינה; המשטר של אסד הרבה יותר חלש מבעבר, ויש מצב שהחלוקה הזאת תבסס ותעמיק".

אם כך, אתה צופה שאסד ייפול בקרוב?

"לא כל כך מהר. צריך לזכור שהאיראנים השקיעו באסד כ־15 מיליארד דולר - בקווי אשראי, בנשק ובתחמושת ואפילו במזומנים - והם לא רוצים לראות את ההשקעה הזאת יורדת לטמיון. תיק סוריה באיראן לא מוחזק על ידי חייכנים מסוגו של (שר החוץ) מוחמד זריף. מדובר בגדודי אל־קודס ובאנשים לא כל כך נחמדים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"גם הרוסים לא רוצים לראות את אסד מתמוטט. גם הם השקיעו בו. הבעיה היא שאין לו תחליף. הם אולי היו שמחים להיפטר ממנו אישית, אבל את מי ישימו במקומו?"

באמת אין לאסד תחליף?

"אם היה כזה, הרוסים והאיראנים היו מוצאים אותו מזמן. הם מכירים היטב את מפקדי הצבא, את המנהיגות הפוליטית - את כולם. ואם הם לא מצאו תחליף עד היום - כנראה אין. גם הצרפתים בבעיה: חודשים ספורים לפני שפרצו המהומות בסוריה, בדצמבר 2011, התארח אסד בארמון האליזה וזכה לכבוד מלכים. 

"בינואר 2012 הגיע לפאריס ראש המודיעין שלו. במארס פרצו המהומות - ובתחילה צרפת המשיכה לתמוך בו. לקח זמן עד שהיא הבינה איזו שגיאה היא עשתה ואיזו מפלצת נולדה שם. ואז הם עשו היפוך של 180 מעלות, ועכשיו צרפת היא מתנגדת חריפה למשטרו. זה יוצר בלבול גדול".

 

רומנטיזציה למהפכה

גם חיזבאללה תומך באסד, ולפני כמה ימים איים על ישראל. אתה חושב שתהיה התלקחות?

"בטווח הקצר אני אופתע מאוד אם חיזבאללה יתקוף את ישראל. הוא מסובך מאוד בסוריה. יש לו אינטרס חשוב לשמור על אסד. סביר להניח שבטווח הארוך הם לא יניחו לכם".

את מלחמת האזרחים בסוריה אפשר לראות גם כחלק מהאביב הערבי. זה מה שמחולליו רצו?

"מהמקום שבו אנו מצויים היום, האביב הערבי נראה ככישלון מוחלט. ב־2011 עשינו רומנטיזציה למהפכה, אבל תראה מה קרה: במצרים יש רסטורציה למשטר פחות חופשי מזה של חוסני מובארק, לוב ותימן התמוטטו, עיראק שסועה, סוריה - כבר אמרנו. היחידה שהצליחה היא דווקא תוניסיה, שצריכה להתמודד עם אתגר טרור עצום. 

"אני חושב שיציבות היא מילת המפתח כאן. להרוס מדינה במלחמת אזרחים זו לא נוסחה ליציבות. דמוקרטיה במובן של חופש הצבעה היא רק חלק מהסיפור. היא צריכה להיות מלווה בחופש דיבור, בזכויות הפרט ועוד. בדמוקרטיה במזרח התיכון עדיין שולט 'הצדק השבטי'. לכן, כדי להשיג יותר יציבות צריך לשלם במעט חירויות. בעיראק של סדאם חוסיין, לדוגמה, היה ביטחון אישי מלא - אבל שום חופש. היום יש שם חופש, אבל הוא מלווה בכאוס. כ־1,000 הרוגים לחודש. אני לא חושב שזה מה שהם רצו, אני לא חושב שהם מאושרים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו