אל תצפו להפתעות

לאו דווקא בגלל הזיכרון הקצר של אוהדי הכדורגל בארץ, לקראת עונת 2009/10, שתצא לדרך בשבת, אנחנו משאירים הרבה דברים שליליים מאחור. בעיקר את העונה הקודמת של ליגת העל, שאם היינו מסתמכים על היכולת והעניין שהיא עוררה, לא היינו מגיעים נרגשים לזו החדשה. הקיץ הנוכחי רחוק מלהיות שחון להחריד כמו קודמו. קרדיט מגיע להצלחת הקבוצות באירופה, אחרי שבעונה שעברה אף אחת מהנציגות לא הצליחה לעבור יריבה משמעותית. רגע לפני שריקת הפתיחה, אני בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה ומאמין שיש יותר משביב של תקווה לכך שנראה כדורגל טוב ומעניין.

הרחבת בנייה. העובדה שהליגה צמחה מ-12 קבוצות ל-16 בן קיץ נראית לנו חדה מדי, אבל היא כורח המציאות. לאור ההידרדרות העקבית בשנים האחרונות ועל אף כל הפגמים בשיטה המוזרה שרקחו אבי לוזון ולהקתו, הכיוון הכללי הוא נכון. אני מודה, סקירה של 16 הקבוצות גורמת לי לחשוב שנקבל מספר לא מבוטל של משחקים לא מעניינים, אך כמי שתמיד שואפים ללמוד מאירופה, הנתון הזה נכון גם לגבי מדינות כדורגל מתקדמות יותר מזו שבישראל. חוץ מזה, למרות הבהלה לשידורים ישירים, לא חייבים לשדר לנו כל משחק ומשחק.

בנוסף, צריך גם להביט על התמונה הגדולה - ליגת העל ברחבי הארץ תזכה לחשיפה גדולה יותר. עם קבוצות גדולות שיגיעו כמה פעמים בעונה לערים כמו ב"ש, נצרת ועכו, הכדורגל יוכל להגדיל את מספר האוהדים, וכדי שאלה גם יגיעו למגרשים, ההתאחדות חייבת להתגמש ולמצוא דרך לאשר לכל הקבוצות לארח במגרשן הביתי, למרות שהליגה השישית בטיבה באירופה דורשת לעצמה סטנדרט מינימלי.

מיתון באופסייד. המשבר הכלכלי לא פסח על הכדורגל שלנו. אפשר היה לראות איך גם הקבוצות שבורכו בתקציבים הגדולים יותר עובדות עם אצבע על הדופק. השפיות התקציבית שבה למחוזותינו, ולדעתי זה נתון מעודד לקראת העתיד. תחום שבו הניהול השפוי בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר הוא הרכש הזר. מספר הנבחנים והמוחתמים החדשים מותנה, ונהיה מבוקר יותר ממה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות.

עם זאת, צריך לראות גם את הצד הפחות סימפטי של המיתון, כשבחלק מהמקרים ההנהלות מנצלות באופן ציני את המצב, כדי לחתוך חוזים וללחוץ על השחקנים.

שלוש פלוס אחת. אחרי כל מה שכבר נכתב, מה שבעיקר מעניין את רובנו הוא המאבק על האליפות, עם שלוש מועמדות עיקריות.

הפועל ת"א: סגנית האלופה היא ללא ספק הקבוצה שמגיעה לפתיחת העונה במצב הטוב יותר. אחרי מסע הרכש המאסיבי, שהנחית אצלה שחקנים מוכשרים כמו מיכאל זנדברג, דדי בן דיין ואיתי שכטר, כמו גם השארתם של סמואל יבואה בחוד ווינסנט אניימה המצוין בשער - כל דבר שאינו אליפות בסוף העונה לא יספיק לאוהדים ובכלל. אין מקום להצהרות כלליות על השתייכות לצמרת הגבוהה.

מכבי חיפה: האלופה מועמדת לשמור על התואר. שחקנים איכותיים לא חסרים לה וההתקפה קיבלה חיזוק משמעותי בדמותו של ולדימיר דבאלישווילי, שנראה כמו בול פגיעה.

עם זאת, אלישע לוי לא עשה את השינוי החשוב בעמדת הקשר האחורי ובחר להשאיר את ג'ון קולמה. זה שינוי מתבקש, כי מה שמספיק לליגה הישראלית לא מספיק לשאיפה הגדולה - שלב הבתים של ליגת האלופות. אלישע חייב גם לחשוב על חיזוק החוליה האחורית. נכון לעכשיו היא נראית פגיעה.

בית"ר י-ם: התחלת ההכנות המאוחרת של מחזיקת הגביע מביאה אותה עם בעיות כושר וארגון לתחילת העונה. עם זאת, אם תדע להישאר מספיק קרוב לצמרת הגבוהה בסוף סיבוב הראשון, תוכל להדביק את הפער, כשעם חיזוק במרכז הקישור, בית"ר תקבל את האיזון שלו היא זקוקה ואין סיבה שלא תהווה חלק מהמשולש שירוץ עד הסוף.

בני יהודה: הקבוצה של גיא לוזון יכולה להיות הסינדרלה של העונה. אהבתי לראות את ההכנה הרצינית למשחקים באירופה ואני שמח שהקבוצה התברכה בשחקנים צעירים ומוכשרים. אין ספק שהצלחתה היא תוצאה של השקט התעשייתי שלו היא זוכה מצידם של חזי מגן ומשה דמאיו. השניים לא דרשו קיצוצים בשכר, כי מראש התנהגו בצורה שפויה. רק נקווה שבני יהודה לא הגיעה לשיאה מוקדם מדי.

בהמתנה. בזמן כתיבת שורות אלה, עסקת העברת מכבי ת"א לידי מיץ' גולדהאר תקועה, מה שמונע ממנה להחתים שחקנים שישדרגו את המטרות. לא ראוי שמועדון בסדר גודל כזה ינמיך ציפיות. לא משנה הסיטואציה, מכבי ת"א לא יכולה להסתפק בבינוניות. אגב, הצהובים יכולים להישאר רגועים, כי היורדות יגיעו מהעולות החדשות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו