לצד אבי נשר וערן ריקליס, התסריטאי/במאי שמי זרחין הוא אחד מהקולנוענים המסחריים המובילים, היציבים והאהובים בישראל, וכל הפיצ'רים שיצר עד היום - "לילסדה", "מסוכנת", "הכוכבים של שלומי", "אביבה אהובתי" ו"העולם מצחיק" - מוצלחים בדרכם. אך כשאני חושב על הסרטים שלו, אני נזכר לא פעם במה שאוון ווילסון אמר על סטינג ב"זולנדר": "אני לא באמת מקשיב למוסיקה שלו - אבל אני מכבד את העובדה שהוא עושה אותה". כי למרות שכל סרטיו של זרחין מושקעים, רהוטים וארוזים היטב; ולמרות שהלב שלהם ללא ספק נמצא במקום הנכון; ולמרות שאני בהחלט מעריך את המקצועיות ואת המאמץ שהושקעו בהגייתם, בכתיבתם ובעשייתם; אף אחד מהם לא ממש דיבר אלי, או ריגש אותי, או הצחיק אותי. ואף אחד מהם לא ממש עורר בי חשק לצפות בו שוב.
עם זאת, "המילים הטובות", סרטו השישי של זרחין, מהווה סוג של פריצת דרך. נכון שמבחינה סיפורית ותמטית, זרחין ממשיך להתעסק בדרמות משפחתיות סבוכות ודחוסות עלילתית, שנעות במרץ על הציר הקומי־טרגי - אך מבחינה קולנועית, העבודה שמוצגת על המסך הפעם עשירה ומרשימה באופן מיוחד. בעזרת הצלם הקנדי רולנד פלנט, זרחין עולה מדרגה בכל מה שקשור לצד הוויזואלי, וכתוצאה מכך, הסרט מכיל כמות לא מבוטלת של שוטים יפים ומתהדר בכמה תנועות מצלמה - כמו זאת בתחילת הסרט, שעולה באיטיות מכיכר פריז בירושלים כדי לחשוף את קו הרקיע העירוני - שהן לא פחות ממרהיבות. גם הצד המוסיקלי, שעליו הופקד המלחין הקנדי דניאל סקוט, משתלב באופן אלגנטי עם מה שמתרחש על המסך, ומעניק לאירועים דרייב מתמיד.
במרכז העלילה עומדת הפעם דורונה (רותם זיסמן־כהן) - אישה בת 35 השרויה במשבר עמוק עקב כישלונה להביא ילד לעולם. לאחר מותה הפתאומי של אמה האהובה (לבנה פינקלשטיין), דורונה ושני אחיה - שי ההומו (אסף בן שמעון) ונתנאל החוזר בתשובה (רועי אסף) - מגלים כי כל מה שידעו על עצמם ועל משפחתם מבוסס על שקר גדול. האבא שלהם (ששון גבאי), כך מתברר, הוא לא אביהם הביולוגי. והאיש שלמעשה אחראי ליצירתם הוא אהוב עתיק של אמם, שככל הנראה מתגורר בצרפת.
בעידודו של שי יוצאים שלושת האחים למסע שורשים לגילוי האמת. אל המשלחת מצטרפים גם ריקי (צחי הלוי), בעלה הסבלני של דורונה, ואביהם, שרוצה גם הוא לדעת מי הוא הגבר המסתורי שעיבר את רעייתו שלוש פעמים מאחורי גבו.
הבעיה העיקרית עם הסיפור של "המילים הטובות" היא שאין לו פאנץ' ממשי. במשך קרוב לשעתיים מוביל זרחין את הצופים בעקבות רמזים וגילויים חדשים, ודרך סמטאות, כיכרות וחדרי מלון. אך למרות שהמסע אינו משעמם לרגע, הוא גם אינו מניב דרמה יוצאת דופן ו/או סיטואציות קומיות קורעות מצחוק ו/או הפתעות מיוחדות (בייחוד אם צפיתם בטריילר). יותר מכך, שאלות הזהות שצצות ועולות ללא הרף במהלך הדרך נותרות גם הן תלויות באוויר במידת מה, ללא פתרון אמיתי, וחבל שכך. שכן האמירה ההומנית והאמיצה למדי שמגיחה מפעם לפעם מבין שורותיו של "המילים הטובות" היא ללא ספק חשובה ורלוונטית.
יש ב"המילים הטובות" עוד כמה דברים שלטעמי קצת מתפספסים. כמו למשל העובדה שששון גבאי נשוי בשנית לזמרת פופ מצליחה, בסגנון מאיה בוסקילה (המגולמת בידי מגי אזרזר). ואם לא די בכך שהזמרת צעירה משמעותית מגבאי (על פי עמוד הוויקיפדיה שלה, אזרזר היא ילידת 1986), הרי דמותו, כך מספרים לנו, עובדת בשיפוצים. גם מאמין גדול באהבה יתקשה להבין כיצד החיבור הזה נעשה בדיוק.
מעבר לכך, גם השימוש המופרז והכמעט סוריאליסטי שהסרט עושה ב"אבניבי" של יזהר כהן מתחיל לעלות על העצבים בשלב מסוים. כאילו, בהתחלה זה עוד נחמד (בייחוד בסצינות המשותפות של כהן־זיסמן ופינקלשטיין). אבל לבסס את כל הסיפור על השיר הזה? לא יודע. בעיניי מדובר בהגזמה פראית שמזכירה את השימוש הלא מידתי והמעט מלאכותי במערכוני "הגשש החיוור" בסרטו הקודם של זרחין, "העולם מצחיק".
מה שכן, לאחר שורה ארוכה של תפקידי משנה מוצלחים, תענוג לראות את רותם זיסמן־כהן, שהתגלתה ב"הכוכבים של שלומי", נושאת סוף סוף סרט על כתפיה. דורונה, הדמות שלה, די אנטיפתית, אבל האופן הרגיש והישיר שבו היא מגלמת אותה לא יאפשר לכם לטפח כלפיה רגשות שליליים. נקודת אור נוספת היא צחי הלוי, שהולך ומבסס את עצמו כמייקל דגלאס הישראלי. הדמות שלו כאן היא לא יותר מסמרטוט. אבל בזכות הלוי, שמוכיח שוב שיש לו כריזמה בכמויות, לפחות מדובר בסמרטוט עם סקס־אפיל.
"המילים הטובות", כתב וביים: שמי זרחין. ישראל 2015
דה רוק ב"סאן אנדראס". אסון, בכל קנה מידה
לא בלי בתי
אני לגמרי בעניין של דוויין "דה רוק" ג'ונסון. אבל סרט האסונות "סאן אנדראס" - שבו הנ"ל מככב כטייס מסוקי חילוץ - הוא פשוט זוועת עולם.
ההתחלה - שלגמרי מזכירה את "סחרור מסוכן" עם סילבסטר סטאלון - עוד סבירה. ג'ונסון וחברי הצוות שלו מחלצים צעירה חסרת מזל שנתקעה בתוך מכוניתה על צלע הר, והדבר מאפשר לג'ונסון שלנו לבצע כמה תמרונים מגניבים עם המסוק שלו ולהציל את הצעירה שנייה לפני שרכבה נופל לתהום. אבל כל מה שקורה לאחר מכן? אלוהים ישמור.
עד מהרה אנו למדים שג'ונסון הוא גרוש עם בת אטרקטיבית בגיל הקולג', ושאשתו בנפרד החליפה אותו באיזה מיליארדר נכלולי. ג'ונסון - אב מסור לכל הדעות - אמור להסיע את הבת חזרה ללימודים, אך רעידת אדמה קטלנית שמכה באזור משנה לכולם את התוכניות. וזו רק ההתחלה. שכן האדמה ממשיכה לרעוד. ועוצמת הרעידות רק הולכת וגוברת.
מפה לשם, ג'ונסון עושה את מה שכל טייס חילוץ היה עושה ברגע שאסון בקנה מידה תנ"כי מכה באזור שעליו הוא מופקד: הוא נוטש את חבריו, גונב מסוק, והולך להציל את אשתו ואת בתו. זה גיבור! בדרך, הוא עושה כמיטב יכולתו להתעלם מכל אותם מאות אלפי חסרי מזל שאינם נהנים מקרבת דם אליו, ויש לומר שהוא די מצליח. שום דבר לא מסיט אותו ממשימתו. פשוט כלום. תאמינו או לא, תוך כדי ג'ונסון גם מצליח לתקן את הזוגיות שלו, להתגבר על טראומה שרודפת אותו כבר שנים ולספר כמה בדיחות סרות טעם (השיא מגיע כשהוא מנחית מטוס באמצע איצטדיון בייסבול ואומר לאשתו בחיוך: "It's been a while since I got you to second base". מי הגאון שחשב על זה?).
בזמן שכל הטירוף הזה מתרחש, מיטב האפקטים הדיגיטליים מדמים חורבן מוחלט של קליפורניה. גורדי שחקים קורסים. אוניות עפות באוויר. אנשים נמחצים. אתם יודעים, הדברים הרגילים. רק שהפעם המראות המוכרים האלה צפויים להותיר אתכם אדישים מאי פעם. לא נעים להגיד, אבל הדבר היחיד שהיה משפר את "סאן אנדראס" היה אם בדיוק כשג'ונסון ויקיריו חושבים שהם סוף סוף הגיעו לחוף מבטחים, משהו ממש גדול וכבד היה נופל להם על הראש והופך אותם לפנקייקים. מיותר לציין שזה לא קורה.
"סאן אנדראס" ("San Andreas"), במאי: בראד פייטון. ארה"ב 2015
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו