"בצעירותי סבור הייתי כי אין חשיבות אלא לכסף. עתה, כשזקנתי, יודע אני כי אמת הדבר", אמר אוסקר וויילד וארבעת גיבורות סרטה התיעודי של ג'ולי שלז יסכימו עימו. כוכבות "מרוששות" הן נשים בשנות החמישים לחייהן, השרויות במצוקה כלכלית. הן מתנהלות בין פשיטת רגל להחזר הלוואות, נעות בין עבודות זמניות למגורים ארעיים ומוצפות רגשות אשמה ובושה. "כולם שואלים אותי איך הגעתי למצב הזה", מספרת סמדר קילצ'ינסקי, המפורסמת שבגיבורות. התשובה ניתנת בסרט, כמו גם הסברים מפכחים אחרים, אשר הופכים את "מרוששות" לסרט אזהרה לכל דבר. זה קרה להן, זה יכול לקרות גם לכן (ולכם). תצפו, תשקשקו ותחשבו. בעיקר תחשבו.
ארבעת הסיפורים הקשים שאיגדה שלז לכדי יצירה אחת מובלים על ידי נרטיב מובהק, שבמרכזו יחסו של שוק העבודה לנשים בנות 40+. ארבע הגיבורות של שלז הן נשים יצרניות - נשים משכילות, נשים שהתפרנסו היטב במשך שנים, נשים שלקחו אחריות לגורלן, עד שנפלו באזור גיל ה־40 לבור שחור בלי תחתית, המתבטא בשיחות טלפון תכופות מהבנק ומהביטוח לאומי. במשך 12 הדקות הראשונות של הסרט מציגה היוצרת את גיבורותיה. היא מצלמת אותן בדירות שכורות ובבית ההורים, בעבודות זמניות והרבה לבד. כמו קילצ'ינסקי, גם ענת גלילי־בלום, דיאן האריס וענת חלפין גילו שהעוני גורר אחריו בדידות, ריחוק מחברים ומקרובים - וכל אחת מהן מצולמת בעיקר בעולם שלה, מתמודדת בדרכה עם הסטטוס החדש, הקודר והמאיים, "ענייה".
אם בתחילה נדמה כי קיים דמיון בין הגיבורות של שלז - כולן נשים גרושות (נקודה למחשבה שאינה מטופלת כלל בסרט), וכולן נשים שעסקו בתחומי היופי והשיווק, ומכרו (גם, ואולי בעיקר) את החזות החיצונית שלהן - עמוק לתוך הסרט מתחוור ההבדל בהתמודדות עם המכה. האריס הפכה מדיילת יופי בת עשירים למנקת בתים בכפר שמריהו, וכמעט בכל סצנה בהשתתפותה היא מתועדת עובדת. סוס עבודה שאינו מתעייף, נחוש להחזיר חובות בכל מחיר. חלפין מחפשת עבודות, מתעקשת להיות חיונית, עד שהיא מוצאת את שילוב המשרות שיכול לפרנס אותה. לעומתן, גלילי־בלום חוזרת לבית ההורים ומתנדבת בפרויקט אמנות. קילצ'ינסקי, היחידה שהיתה עצמאית ובעלת עסק, משלבת עבודות זמניות עם ציור עבור הנפש. שלז לא מכתיבה לצופה את מסקנותיה, אבל עצם העמדתן של הארבע זו מול זו מובילה באופן בלתי נמנע להשוואה ביניהן.
"האבסורד זה שאמא לא יכולה לתת לילדים שלה בית", בוכה גלילי־בלום ולופתת את הגרון. כל אחת מהגיבורות של שלז מתפרקת בשלב כלשהו. הווידויים חושפים את הכאב והדיכאון המלווים נשים (ואנשים) שמצאו את עצמם בלתי חיוניים לחברה ולכלכלה. "אני באמת מנסה להיות אופטימית אבל... אין לי כוח. לפעמים אני אומרת, חבל שאני לא מהמתאבדים", מספרת האריס. שלז לא עשתה הנחות לגיבורותיה והעמידה מולן מראה אכזרית כשנתנה להן לצפות בתמונות ובסרטוני וידאו מצעירותן. כמה יפות היו, וכמה הנאה היתה אז, כמה אושר ועושר, ואיפה הן היום. על הטעויות הפיננסיות שלהן משלמות הגיבורות של שלז את המחיר הכי גבוה. בריחוק מהילדים, בפגיעה בתחושת הערך העצמי, בצורך להמציא את עצמן מחדש באמצע החיים. "מרוששות" הוא סרט שלוקח זמן להתחבר אליו. אבל ברגעים מסוימים הוא מטלטל וזועק. שלז צועקת באמצעות הגיבורות שלה - את! את! את! זה יכול לקרות גם לך, תתעוררי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו