הסרט הזה הוא אני

השחקן אייל אהרונוביץ' (35) למד על בשרו שלפעמים להיכנס לדמות יותר מדי יכול להיות מסוכן. אהרונוביץ' שיחק לפני עשר שנים בסדרה של הבמאי חיים בוזגלו "זינזאנה", שהציגה את חיי האסירים בכלא ואת תחלואי האוכלוסייה קשת היום בישראל. ארבע שנים לאחר מכן אהרונוביץ' כבר הכיר את סורגי הכלא מקרוב - במציאות - לאחר שנגזרו עליו 16 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות סמים שלא לצריכה עצמית וקשירת קשר לביצוע פשע. מהכלא השתחרר לאחר תשעה חודשים כשהוא תלוש, מנותק מהתחום וללא הצעות עבודה.

אבל מאז חלפו לא מעט שנים, והשחקן שהאמין שהוא גנגסטר מסתכל היום על העולם בצורה חיובית. בימים אלה הוא מתחיל צילומים לסרט חדש של חיים בוזגלו, ובעיקר משקיע ביצירות האמנות שלו, שהצילו אותו בשנים האחרונות מעצמו ושינו לדבריו את חייו.

"ב'זינזאנה' עדיין לא התהוויתי בתור עצמי", מעיד על עצמו אהרונוביץ', "ודמות הגנגסטר השתלטה עלי. זה גרם לי להגיע למשפט על גראס ולהתחצף לשופטת. מימנתי עסקת סמים, לא הסכמתי ללכת לקצינת מבחן ואמרתי לשופטת שהיא בן אדם מכוער. הרגשתי שלא נגמר לי הסרט. חשבתי שאני דה נירו או פצ'ינו. האמנתי שישראל זה הוליווד".

כששומעים את אהרונוביץ' ניכר שהוא באמת מאמין בחפותו ובהשתלטות הדמות עליו. לפעמים הוא בורח למחוזות רחוקים ונדמה שצריך להחזיר אותו לקרקע. הוא מתרגש בעיקר כשהוא מספר על הכאב שבמפגש עם העולם שרואה בו פושע. "כשיצאתי מהכלא אף סוכנת לא הסכימה לייצג אותי. כל החשק שלי לתהילה והמרדף אחרי האודישנים עבר", הוא מספר. רק הבמאי חיים בוזגלו - שליהק אותו אחרי השחרור לסדרה "כתב פלילי" - המשיך להאמין בו. בסרט החדש שהוא התחיל לצלם השבוע, "סרק, סרק", ישחק אהרונוביץ' ראש ארגון קיצוני שנחשד על ידי השב"כ כמי שעומד לחסל את ראש הממשלה אריאל שרון.

את הצלחתו של תהליך השיקום מייחס אהרונוביץ' לשני מישורים: הטיפול הפסיכולוגי והיצירה. "אני מטופל בכדור אחד, ריספרדל, ששומר על הטייגריות שלי ברמה של גן חיות ולא של ספארי", מסביר אהרונוביץ'. "זה שומר עלי שאהיה יותר אני. אחרי שהשתחררתי הלכתי לפסיכולוג ונלחמתי בדמות העבריין שרציתי לקלף ממני. בפנים אני ילד טוב".

בת זוגו האמנית היא שהכירה לו את האמנות הפלסטית, אשר בכלא הצליחה להכניס סדר וצבעוניות אל תוך האופל ששהה בו. "בכלא לא היו לי חומרים, אז רק הייתי מטפטף צבעים, הייתי יוצר שלוליות של צבע על בריסטול ובהפסקה הייתי הולך ונשען על החלון ומסתכל על הציורים שלי ומנתק את עצמי. כשיצאתי מהכלא היה לי צורך עצום לעשות משהו עם הצבעים האלה. מצאתי בדרום תל אביב בדים מכל מיני מרקמים שמעצבי אופנה משתמשים בהם ואמרתי שאני אעשה מזה ריבוע. מצאתי פאייטים ואביזרים, ויצרתי עולמות של ריבועים. זה מעין משוואות פסיכולוגיות, השלכות של מצבים נפשיים שאני נמצא בהם".

חשבת להציג בתערוכה?

"בא אלי מישהו מגלריה בניו יורק והציע לי 5,000 דולר כשהיו לי רק שני ציורים ולא הסכמתי. עבדתי על הציור הראשון שנה וחצי. אבל אחר כך כשרציתי להציג גיליתי שאף גלריה לא מוכנה אפילו להסתכל על דיסק התמונות שלי, שנוצרו בהשפעתו ובהדרכתו של יהודה סיידוף, צייר ידוע בן 83. כולם אמרו שהם לא מקבלים אנשים חדשים. בינתיים כל מיני אמנים שראו את היצירות שלי בבית נדהמו. אני מתכנן להציג אותן בבכורה של אחד הסרטים של חיים (בוזגלו - מ"כ) ואבקש על כל ציור 2 מיליון דולר. זה אולי נשמע מצחיק אבל אני יודע שאני שווה את זה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו