עם עצמך, באינסוף האחר

כאשר הגיע לגיל 35 חכר מר קת'קרט, ג'נטלמן אנגלי מהמעמד הבינוני־גבוה, אי בים הקלטי, המשתרע בין אנגליה ואירלנד. הוא רצה להינתק מהזמן ומהמקום; "כשאתה מבודד את עצמך על אי קטן, אתה בחוץ, באינסוף האחר". הוא בנה בית, רכש רהיטים נאים, טיפח חווה קטנה וחי באושר באוטופיה שבנה במו ידיו. "כך כולנו מתחילים בניסיונותינו לזכות בגן עדן". 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לאחר זמן אזל כספו והוא נאלץ לעבור לאי שני, קטן יותר, אשר "כבר לא היה עולם, רק מין מפלט". מצוקתו הכלכלית הלכה וגברה, והוא עבר לאי שלישי, שלא היה יותר מסלע גדול, נמוך ועירום, הנמצא בלב הים, התגורר בבקתה עשויה מלט וחלוקי אבנים, מכוסה בפח גלי. הוא נהג לשבת בחוץ, בגשם, לבוש במעיל גדול, אטום למים, בוהה בים הכהה הסוער.  

ד"ה לורנס כתב את הנובלה הפיוטית הזו כשנתיים לפני מותו ממחלת השחפת. זה סיפור של הצטמצמות עד נקודת מגוז, עד היעלמות. על בדידות מרצון שסופה הרס עצמי, ועל כישלונו של אדם שרצה להקים לבדו עולם אוטופי, שיהיה הטוב מכל העולמות, ושיהיה רק שלו. קשה לא לחשוב בהקשר זה על המשורר בן המאה ה־17 ג'ון דאן שכתב: "שום אדם אינו אי יחיד לעצמו", ועל קודמו, תומס מור בן המאה ה־16, שמיקם את האוטופיה שלו על אי. 

שלושת האיים מזכירים במעט את שלוש המחלקות באונייה או ברכבת שלורנס, כנער שחונך בתקופה הוויקטוריאנית, למד לקבל כמשקפות סדר חברתי נאות. 

קת'קרט הוא הרוצה להינתק מכל קשר חברתי ורגשי כדי לממש את חזונו. הבדידות שהוא כופה על עצמו היא אמצעי למטרה. בכך הוא שונה מרפאל של בלזאק ב"עור היחמור", שנאבק בכל כוחו במגבלות שקמע קסום מטיל עליו; או מרובינזון קרוזו, הנאבק בכוחות הטבע לצורך קיומו היומיומי.  

באי הראשון עורך קת'קרט אינדקס לכל הפרחים המוזכרים אצל הסופרים היוונים והרומים, ו"נהנה כל כך לעקוב אחר פריחתו של כל פרח בעולם העתיק". באי השני התלהבותו פגה, אם כי "הספר התקדם"; בשלישי "איבד עניין". כדי להגביר את תחושת הבדידות הוא תולש מהפתילייה את תווית הנחושת שעליה חרוט שם היצרן, כדי שלא ייאלץ לקרוא שמות של בני אדם.

בתמונת הסיום, באי השלישי, אנו רואים אותו שוכב על מיטתו ו"מוחו חוזר במגומגם על המילים: אי אפשר לנצח את כוחות הטבע". הוא אינו יכול לנתק את עצמו מהמרחב ומהזמן, מכלל האנושות, ומ"זמן הפרידות", הממתין לו מאחורי הדלת - כמו לכל אדם. 

"האיש שאהב איים" הוא הכותר ה־100 של הוצאת "נהר ספרים", ודומה שלא במקרה: ספריה של ההוצאה כמותם כאיים של גיאוגרפיה ומחשבה רחוקה, שטוב לקרב אותם למחוזותינו. 

"האיש שאהב איים" / ד"ה לורנס 

מאנגלית: ניצה פלד; נהר, 91 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו