אחווה נשית? לא אצלן

כשתעלה יוליה שמאלוב-ברקוביץ' על דוכן הנואמים במליאת הכנסת השבוע ותישבע אמונים כח"כית החדשה מטעם קדימה, במקום חיים רמון הפורש, היא תעשה היסטוריה קטנה ותשבור את שיא הנציגות הנשית בכנסת אי פעם: 22 נשים יישבו מעתה בפרלמנט הישראלי.

השיא הקודם נקבע לא מזמן, בבחירות האחרונות, אז נכללו 21 נשים ברשימות הסיעות לכנסת. כמעט קשה לזכור את נקודת השפל של הכנסת ה-12, ב-1988, אז נבחרו רק שבע נשים, שישה אחוזים בלבד מחברי הכנסת הישראלים. למרות זאת, בהשוואה לעולם אנו משתרכים מאחור: לפי פרסום רשמי של ה-Inter Parliamentary Union, ישראל תופסת את המקום ה-69 בעולם במתן ייצוג לנשים בפרלמנט.

גם חברות הכנסת עצמן מרגישות שיש מקום רב לשיפור. דליה איציק מקדימה, שהיתה הח"כית הראשונה לשמש כיו"ר הכנסת, בכנסת ה-17, אומרת כי "הנתון הזה מוכיח שעוד דרך ארוכה לפנינו כדי להגיע לשוויון מלא בין המינים". ח"כ מירי רגב מהליכוד, שהגיעה לכנסת זמן קצר לאחר שהסירה מעל כתפיה את דרגת התת-אלוף אחרי שירות כדוברת צה"ל, חושבת ש"זו תעודת עניות למדינה שאינה משלבת יותר נשים בחיים הפוליטיים", ואף טוענת ש"בנושאים מסוימים לנשים יש יתרונות על גברים".

איציק, שהיתה גם שרת התמ"ת, התקשורת ואיכות הסביבה, כועסת גם על כך שבממשלה הנוכחית יש רק שתי נשים: שרת התרבות לימור לבנת ושרת הקליטה סופה לנדבר. "כבר היו ממשלות שהיו בהן שלוש נשים", היא נזכרת.

למרות שהן מצהירות על שאיפה לייצוג נשי בולט, אין בכנסת אחווה נשית בין מפלגתית. ח"כ רחל אדטו (קדימה), רופאה שהגיעה לכנסת לאחר שכיהנה כסמנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, לא מאמינה בסולידריות נשית בכנסת ובשיתוף פעולה בין ח"כיות רק בשל היותן נשים. "בחודשים הספורים שאני בכנסת נוכחתי לדעת שאין איחוד כוחות חוצה מפלגות בין הח"כיות", היא אומרת.

כדוגמה היא מציינת את הצעת החוק להארכת חופשת הלידה של נשים, והצעת החוק שלפיה נשים יהוו 50 אחוזים מחברי דירקטוריונים ממשלתיים. "שתי ח"כיות מהליכוד שעוסקות בנושאי נשים, גילה גמליאל וציפי חוטובלי, כלל לא היו באולם. מתברר שגם אצל ח"כיות השיקול הפוליטי גובר, אפילו אצל מי שמשמשת יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה (ציפי חוטובלי, ג"א)", היא מאשימה.

לעומתה, ח"כ איציק, שהגישה ביחד עם חוטובלי את הצעת חוק המטפלות (המציעה להכיר בתשלום על טיפול בילדים כהוצאה לצורכי מס), מדברת בזכותן של הח"כיות מהליכוד: "הן יצאו מהאולם כדי שלא להצביע נגד החוק הזה כפי שהורתה להן הממשלה, וזה בהחלט דבר חיובי".

מקדמות את המגזר

חלק מהח"כיות טוענות שצורכיהן של הנשים אינם עומדים בראש סדר העדיפויות שלהן, כמו רגב, שאומרת כי "אני רואה עצמי קודם כל כמי שמייצגת את האזרחים שבחרו בי". איציק דווקא טוענת כי "בכל תפקיד פוליטי שמילאתי פעלתי קודם כל כאישה, וכשהייתי יו"ר הכנסת עשיתי מאמץ לקדם נשים בכנסת ולהעניק פרסים לעובדות מצטיינות", ואילו אדטו מודה ש"יש בהחלט הצעות חוק שיזמתי בשל היותי אישה ורופאה, כגון הצעת חוק בנושא תרומת ביציות. הקמתי גם שדולה בנושא קידום בריאות האישה ואתמוך בכל יוזמת חקיקה שתתמקד בבריאותן של נשים".

למרות ההבדלים בגישה, מתברר שגם רגב עסוקה בעניינים מגדריים: "אחת מהצעות החוק הראשונות שהגשתי היתה להעניק לקצינה הבכירה ביותר בצה"ל דרגת אלוף".

כשהיא מדברת על מצב הנשים באופן כללי, מתברר שההבדל בינה לבין איציק אינו כה גדול - ושתיהן מאמינות שנשים צריכות לדאוג לקידום הנושא, כי איש לא יעשה זאת במקומן.

"פחות נשים מתקבלות לתפקידים בכירים במשק לעומת גברים, במגזרים רבים עדיין מתייחסים לנשים כאל דרג ב' ועדיין אין שוויון מלא בין המינים - ולכן אני פועלת להעצמת נשים", מסבירה רגב, "כיום לצערי נשים צריכות להוכיח את עצמן יותר מגברים כדי לקבל תפקידים מסוימים".

איציק אומרת דברים דומים. "אחת מהצעות החוק הראשונות שהעברתי בכנסת ב-1992 היה חוק המחייב רשויות מקומיות להקים שירותים ציבוריים נפרדים לנשים", היא נזכרת וטוענת כי "אף גבר לא היה מעלה בדעתו להגיש הצעת חוק כזו. אצל גברים רוממות ענייני הנשים בפיהם, אבל לא תמיד הם מוכנים לעשות משהו למענן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו