מייקל סופרסטאר
הילד שחווה התעללות בילדותו, שעלה לבמות בגיל 5 ושהפך לאמן הפופ המצליח בהיסטוריה - היה אדם ביזארי שהיה מעורב באינספור שערוריות • דיוקן
, עודכן

מי שגדל כילד בשנות ה-80 חי בעולם מוזר, עולם שעסק בניסוי אינסופי ולא לגמרי מוצלח בעיצוב מחדש של החזות האנושית. ברחובות התהלכו עוברים ושבים בכריות כתפיים, רצועות הזעה של טניסאים, משקפיים עצומי מסגרת, עגילי פלסטיק לא סימטריים ותספורות פטרייה של ריצ'רד קליידרמן. הריקוד המקובל היה ברייקדאנס, שתכליתו פירוק הגוף לגורמיו ובנייתו מחדש כמכונה עתידנית. חשנו לא נוח בתוך עורנו, חיפשנו לעצמנו אנושיות אחרת.
כשנחשפתי לראשונה למייקל ג'קסון הוא היטיב לבטא מכולם את חוסר הנחת הזה. ימיו כבחור שחור חמוד ומתולתל כבר כבר היו מאחוריו. הוא הפך לכפפה, כפפה לבנה המנופפת מחלונות בתי מלון יוקרתיים.
בעודו בשיא תהילתו כבר היה מייקל ג'קסון בראשית מסעו: מסע של בריחה פסיכולוגית מתמשכת, מסע של שינוי פיזי, לעיתים אף עיוות פיזי. אז זה היה חלק מהאופנה, כולם התחפשו, אבל אי הנוחות שחש ג'קסון בעורו היתה אותנטית. הוא היה חולה, והמחלה לא הרפתה ממנו גם בעשורים שפויים יותר.
ילדות קשה
את מסעו כאמן סולו החל ג'קסון ב-1972, כשהוא בן 13 בלבד, וכשמאחוריו כבר שמונה שנים בתעשיית המוסיקה. על הבמה הוא עלה כבר בגיל 5, לאחר שאביו, ג'ו ג'קסון, הבין את הפוטנציאל שטמון בו ובארבעה מאחיו ויצר מהם את להקת "הג'קסונים". החמישייה המופלאה הוחתמה בחברת התקליטים האגדית "מוטאון" והחלה את חיי השואו-ביז כשמייקל רק בן 8.
"אני זוכר במדויק שהייתי הולך להקליט באולפני 'מוטאון', סיפר לימים מייקל בראיון עיתונאי, "מעבר לכביש היה פארק, ושמעתי את הצעקות של ליגות הילדים. הם שיחקו שם כדורגל, בייסבול. ואני זוכר שהרבה פעמים הייתי בוכה. רציתי לשחק לפעמים, אבל לא יכולתי. הייתי חייב ללכת לסטודיו".
מייקל סיפר באותו ראיון גם על ההתעללות הפיזית והנפשית שחווה מצד אביו באותם ימים. "היינו מפוחדים ממנו, עד כדי הקאה רק מלראות אותו. שנאתי אותו אז כל כך. הוא היה רע. הוא לא השתמש רק בחגורה אלא בכל מה שהיה בסביבה כמו חבלים. הוא היה מטיח אותך בקיר בעוצמה. הוא היה מאבד את הסבלנות. אני זוכר שהייתי שומע את אמי צורחת 'ג'ו, אתה תהרוג אותו'".
אבל כל זה היה מאחורי הקלעים. על הבמה מייקל ואחיו שרו ורקדו בהתלהבות רבה, כשברור מאליו כי מייקל הוא המוכשר מכולם. ואכן, ב-1972 פותח מייקל בקריירת הסולו שלו, אבל רק עשור לאחר מכן, ב-1982, בהיותו בן 23, מגיע המפץ הגדול: האלבום "Thriller", שהפך לאלבום המצליח ביותר בתולדות המוסיקה המוקלטת.
בתוך שנתיים נמכר האלבום ב-25 מיליון עותקים בארה"ב וב-15 מיליון עותקים נוספים ברחבי העולם. מאז ועד היום שולש מספר העותקים שנמכרו.
שבעה מתוך תשעת השירים באלבום כוסו בקליפים חדשניים והפכו ללהיטי ענק כשהם שוברים את כל המחסומים בין המוסיקה השחורה והלבנה. מבחינת ההצלחה שלו, האלבום הזה לא היה דומה לשום דבר שקרה בעולם הפופ או הרוק לפניו או אחריו.
עיוות גופני
"Thriller" מסמן אולי את השיא שממנו החלה ההידרדרות . חמש שנים לקחו למייקל ג'קסון להוציא את האלבום הבא שלו, "Bad". בתווך הוא הקליט להיט גדול עם פול מקרטני, כתב את "אנחנו העולם" למען רעבי אפריקה והתאחד עם "הג'קסונים".
ב"Bad" הוא ניסה לחזור על הנוסחה של "Thriller", אבל התוצאה היתה פחות טובה, פחות מהפכנית, פחות מעניינת. התוצאה: מכירות של 8 מיליון עותקים בלבד.
לקראת סוף העשור החל ג'קסון לגלות מאפיינים של אינפנטיליות קשה. הוא הקים לונה פארק ענק בחצרו האחורית, התחבר נפשית לשימפנזת שעשוע ודיבר בפתיחות על רצונו להישאר ילד לנצח. בקליפים עדיין הופיע כמנהיג כנופיה המרקיד פרחחים במגרש חניה תת-קרקעי. I'm bad! התעקש, I'm bad!, אבל למעשה הפך למופת של "תסמונת פיטר פן" - כשל פסיכולוגי המונע התבגרות מינית ונפשית תקינה. הוא אף קרא לחווה שבה התגורר "ארץ לעולם לא", כשם המחוז הקסום מהספר "פיטר פן".
ב-1993 הוא גם הואשם בהטרדה מינית של ילדים. איוון צ'נדלר, אביו של ג'ורדן שהתארח בביתו של ג'קסון, תבע את מלך הפופ על התעללות מינית בילדו. הסיפור הסתבך כאשר תבעה את ג'קסון משפחתו של ילד נוסף, גאווין ארוויזיו, חולה סופני שהתארח ב"ארץ לעולם לא" כמחווה פילנתרופית.
ג'קסון ופרקליטיו עשו כמיטב יכולתם לערער את אמינותם של עדי התביעה, בהם אחיו של ארוויזיו, שטען כי חזה במעשים מיניים שהתרחשו לנגד עיניו. המומחים אישרו כי ג'קסון חווה את עצמו כילד, כי הוא אינו נמשך לג'ורדן או לארוויזיו וכי לא עלה על דעתו להתקיפם מינית. חבר המושבעים מצא את הזמר זכאי בכל הסעיפים.
במקביל החלו שינויים פיזיים קיצוניים בפניו של ג'קסון. אפו הלך והתכווץ והוא הלך והחוויר. יש הטוענים שהסיבה לכך נעוצה בטיפולים במחלת הזאבת ובמחלת העור ויטילגו שמהן סבל ובאיפור שנועד להסוות פגמים בעור. אחרים מאמינים שצבע את עורו במכוון, באמצעות תכשירים מיוחדים.
כאילו לא די בכך, נוספו לביוגרפיה שלו אירועים מוזרים וקשים בזה אחר זה: נישואים פתאומיים לליסה מארי פרסלי, בתו של אלוויס פרסלי (ששרדו פחות משנתיים); לידה של שלושה ילדים מאמהות מסתוריות; שערורייה גדולה ב-2002 כשג'קסון הניף את בנו התינוק מחוץ למרפסת המלון; משפט מתוקשר שהחל ב-2005 שבו שוב הואשם בהתעללות מינית בילדים ושממנו שוב יצא זכאי; שמועות על התאסלמות, התמכרות למשככי כאבים והפסדי ענק של כל ההון שצבר במשך חייו.
בחודש הקרוב אמור היה ג'קסון לצאת למסע הופעות מחודש, קאמבק אדיר ומהותי. כל הכרטיסים ל-50 ההופעות שתוכננו לו נמכרו תוך שעות ספורות. אבל הוא לא זכה לכך. מן הילד שפחד להתבגר נחסכה לפחות הז-קנה, שינוי הצורה האחרון והעצוב ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו