יד האלוהים?

"אני גאה בשחקנים שלי. הם עשו כל מה שביקשתי. אני איתם עד המוות". ככה הגיב דייגו מראדונה, מאמן נבחרת ארגנטינה, לאחר ההפסד 2:0 באקוודור ביום רביעי האחרון.

אמוציונלי כהרגלו, מדבר מהלב, ואולי זו בדיוק הבעיה של נבחרת ארגנטינה - הלב עובד, אבל בלי הראש אי אפשר לתפקד. עובדה - מראדונה אמר בראיון אחרי המשחק שהשחקנים שלו "שיחקו טוב ושלטו במשחק". נכון שבמחצית הראשונה ארגנטינה היתה עדיפה וקרלוס טבס אף החטיא פנדל, אבל במחצית השנייה האלביסלסטה לא עברו את מחצית המגרש. אקוודור החזיקה 65 אחוז מהזמן בכדור, ובעטה תשע פעמים לשער מול פעמיים של ארגנטינה.

אפשר למצוא רק הסבר אחד ליכולת האפסית של לאו מסי וחבריו: תנאי הגובה – 2,800 מטר מעל פני הים. זה היה ההפסד השני בשלושה משחקים של ארגנטינה, כשגם קודמו הושג בגובה רב – 3,600 מטר בלה פאז. אז בוליביה החלשה השפילה את ארגנטינה 1:6. עיתון אקוודורי אף העז לתת כותרת מקניטה ערב המשחק בקיטו: "מראדונה, קח אוויר ובלי להסניף".

אבל הגובה הוא רק תירוץ, כפי שנחשף בניצחון הביתי 0:1 על קולומביה שכונה בתקשורת המקומית "שוד". קולומביה עשתה לארגנטינה בית ספר, בעטה פי שניים לשער אבל החמיצה שוב ושוב. בארגנטינה בלטו שני שחקנים: השוער מריאנו אנדוחאר שתפס יום אדיר, וחואן סבסטיאן ורון הקשיש שבישל את השער.

תמונת מצב. אחרי 14 מחזורים המאזן של ארגנטינה במוקדמות מביך: מקום רביעי עם ארבעה הפסדים - כמו ארבע נבחרות אחרות בבית. אקוודור, שנמצאת במקום החמישי שמוביל לפלייאוף מול קבוצה מצפון-מרכז אמריקה, רחוקה רק שתי נקודות מהנבחרת של דייגו.

תסריט לפיו ארגנטינה תידרדר למקום החמישי ואפילו השישי אינו דמיוני. שימו לב לארבעת משחקיה האחרונים במוקדמות: המשחק הבא בספטמבר בבית מול ברזיל ומיד לאחריו משחק חוץ מול פרגוואי שבמקום השלישי בבית. אחר כך יש שלוש נקודות בטוחות מול פרו בבית, אבל המשחק האחרון הוא בחוץ מול אורוגוואי – נבחרת מוכשרת, קשוחה ומאוד ביתית שכרגע מפגרת אחרי ארגנטינה רק בארבע נקודות.

גם אלוהים אינו קוסם. פחות משמונה חודשים אחרי שמונה למאמן הנבחרת, אפשר כבר לומר שהתפקיד של מראדונה הוא חרב פיפיות. כמה שמראדונה לא נכשל, עדיין אין ניצנים של ביקורת עליו בעיתונות. מייחסים את התצוגות לסיבות חיצוניות, אפילו מטא-פיזיות, "קללה מלמעלה" אפילו נכתב בעיתון 'אולה'. הביקורות שמורות לשחקנים.

וזו אותה תקשורת שבתחילת המילניום עשתה את המוות למאמן מרסלו ביילסה. זו התקשורת שפירקה את אלפיו באסילה בתחילת הקמפיין הנוכחי משום שהוא זקן ולא מתחבר לדור הצעירים. לבאסילה היו בקמפיין אחוזי הצלחה (53) גבוהים יותר ממה שיש למראדונה (50) בינתיים, שדווקא מסתדר נהדר עם הצעירים. "הלשון של כולם תקועה למראדונה - אתה יודע איפה", אומר לי עיתונאי ארגנטינאי שמבקש ממני שלוש פעמים לא לפרסם את שמו.

ביקורת בעילום שם. יש רק מקום אחד שבו תוכלו לקרוא ביקורת על מראדונה, מקום שנעשה פופולרי יותר ויותר: פורומים באינטרנט. שם אוהדי האלביסלסטה מעזים לתקוף, בעילום שם כמובן, את דייגו.

הביקורות לא מעטות. אי זימונו של גונזאלו היגוואין – השחקן הטוב של ריאל מדריד בשנה האחרונה מסיבות פוליטיות (יחסים עם כוכבי הנבחרת) ומשפחתיות (דייגו מעדיף את אגוארו הנשוי לבתו).

ביקורת נוספת נוגעת להימורים כושלים על שחקנים – למשל, הבלם הצעיר ניקולאס אוטאמנדי מוולז סארספילד, שקיבל את הופעת הבכורה שלו בנבחרת מול אקוודור והיה מזעזע. מראדונה אפילו משחק בלי "מספר 9 קלאסי", כשהוא מוותר על מיטב חלוצי אירופה – היגוואין, מיליטו, קאבנאגי ואחרים.

התפקיד של המאמן הוא להוציא את המקסימום משחקניו. מסי נראה כמו עוד ילד מרוסריו מאשר השחקן הטוב בעולם, וסכום כל החלקים בפאזל של מראדונה קטן בהרבה מהערך של כל חלק.

אף אחד בארגנטינה לא מעז לדמיין מה יקרה אם בספטמבר ארגנטינה תפסיד נקודות מול ברזיל ופרגוואי. מה יהיה אז מעמדו של דייגו, והאם מישהו יעז להרים את הכפפה ולבקר את אלוהים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו