חובבי טריוויה של ספרות המאפיה יודעים לספר על מריו פוזו, ששקע בחובות כבדים בשנות ה-60. הכותב הנפוליטני שגדל בניו יורק התחבט כיצד להיחלץ מהצרה הפיננסית ולפרנס את חמשת ילדיו, שכן משרתו ככותב זוטר במגזינים לא איפשרה לו זאת. לבסוף, אובד עצות, החליט פוזו לנסות לכתוב ספר להמונים שידבר אל כל שכבות האוכלוסייה האמריקנית. התוצאה, כפי שסיפר לימים פוזו ללארי קינג, היתה "הסנדק" שראה אור ב-1969, נמכר ב-21 מיליון עותקים וזכה לעיבוד קולנועי מפואר ולאינספור פארודיות וציטוטים ברחבי העולם. חוקרי ספרות כנראה לא יכללו את פוזו, שמת ב-1999, כאחד הכותבים החשובים של המאה ה-20, אבל גם הם לא יכולים להתווכח עם חשבון הבנק שהוריש לצאצאיו. שהרי זהו אחד הקונפליקטים המשמעותיים העומדים בפני אנשי הספרות היפה בהתייחסם למכירות. רשימות רבי המכר ברחבי העולם מאכלסות כמעט באופן בלעדי ספרים קלילים לפי נוסחה (ג'ון גרישם כתב כ-20 רומנים משפטיים זהים), רומנים הוליוודיים פרובוקטיביים (גם היום לא ניתן להשיג בספריות את ספרי דניאל סטיל) או סיפור סינדרלה אקזוטי ("רודף העפיפונים", "נער החידות ממומביי"). מצד שני, אין כותב אחד שאינו שואף להגיע לכמות גדולה של קוראים, ולא משנה אם הטקסטים שלו פונים למעטים. כך שהמלכוד מה לכתוב ואיך לכתוב מהתל בסופרים מאז ומתמיד. אלא שיש יוצאי דופן: ספרים מורכבים שאינם מתפשרים על האמנות של יוצרם ועדיין מצליחים לפרוץ את הקליקות ולהפוך לרבי מכר. לספרים הללו, להבדיל מרבי המכר השגרתיים, אין נוסחה. הם תלויים בתזמון יציאתם לאור, בביוגרפיה של מחברם, בביקורות בעיתונות ובעוד גורמים שערורייתיים כמו מזל טהור. כך או כך, בין שמדובר ביצירת מופת ובין שבסתם טקסט קשה לקריאה שמתיימר לקלאסיקה - הספרים הללו מוכרים עותקים רבים בניגוד לכל הסיכויים. היסטורי או היסטרי- בישראל של השנים האחרונות בלטו כמה ספרים שהיו חריגים בנוף רבי המכר השגרתי. דומה שחריגים מכולם הם הרומנים של הסופר הגרמני וו.ג. זבאלד, שנהרג ב-2001 בתאונת דרכים ונתפס כאחד מגדולי הכותבים של מחצית המאה שעברה. שני רומנים של זבאלד שתורגמו לעברית וראו אור בכתר - "המהגרים" ו"אוסטרליץ" (רומן נוסף, "טבעות שבתאי", ראה אור בשבועות האחרונים) - הדהימו את הקוראים בטקסט אינטנסיבי ואסוציאטיבי שכלל, בין השאר, אמנות, זיכרון, שואה והגירה, ובכל זאת מכרו יחד יותר מ-20 אלף עותקים ונמצאו, כל אחד, יותר משלושה חודשים ברשימות רבי המכר. דרור משעני, עורך ספרות מקור בהוצאת כתר ובעבר עורך מוסף "ספרים" של "הארץ", סבור שסוד הקסם של זבאלד טמון בחוויית הקריאה הטוטלית. "אי אפשר להחמיץ את החוויה הזאת ואת הצלילה אל תוך מבוך ההיסטוריה של היצירה וההרס האנושיים", אומר משעני. "יכול להיות שההצלחה המסחרית של 'המהגרים' ושל 'אוסטרליץ' קשורה גם לנגיעה שלהם בשאלות של עם זאת, משעני מטיל ספק בפענוח רשימות רבי המכר. "אני חושב שצריך להיפרד, לפחות באופן חלקי, מההנחה המודרניסטית שספרות טובה נקראת רק על ידי המעטים ושההמונים קוראים בהכרח ספרות נחותה". גם ספרי מקור מפתיעים באיכות מול הכמות. כך, למשל, "על דעת עצמו", הביוגרפיה האלטרנטיבית של נורית גרץ על עמוס קינן (עם עובד), שנמכרת היטב כבר שבועות רבים ונכללת ברשימת המועמדים הסופיים לפרס ספיר שיחולק בחודש הבא. האם ההמונים מכירים בחשיבותו של קינן לתרבות הישראלית? לפי משה רון, עורך ספריה לעם של עם עובד ועורך הספר של גרץ, התשובה היא כן. "מספיק להיות בשנות ה-40 לחייך או סתם לדעת משהו על ההיסטוריה של ישראל כדי להבין איזו דמות חשובה היה קינן", אומר רון. "מעבר לכך, עצם העובדה שגרץ היא אשתו של קינן, חיה איתו 45 שנה ובכל זאת מצאה דרך לדבר עליו בצורה שלא עושה הנחות, הופכת את הספר ליצירה ספרותית מעניינת לכל קורא". עם זאת, רון מגלה כי ההימצאות ברבי המכר אינה מספקת מבחינתו. "באופן אישי ציפיתי שהמכירות של 'על דעת עצמו' יהיו עוד יותר גבוהות, אבל השלטון של הוצאות מסוימות ברשת צומת ספרים מקשה על הוצאות אחרות, כמו עם עובד, לממש את הפוטנציאל המסחרי של ספרים מסוימים". מקארתי: דרך או צומת- הקושי שרון מתייחס אליו טמון באיחוד הכוחות של רשת צומת ספרים עם הוצאות כנרת זמורה ביתן ומודן, שמהוות למעשה בעלים במשותף של הרשת - עניין שמקנה לספריהן קדימות על המדפים. האם זו גם הסיבה למכירות ההיסטריות של "הדרך" של קורמאק מקארתי (מודן), רומן אפוקליפטי שמאייש את צמרת הטבלאות בחודשים האחרונים? כן ולא. כלומר, המבצעים של צומת ספרים בוודאי מסייעים, אלא ש"הדרך" נהנה גם מביקורות משתפכות, ממומנטום שהחל בסרט "ארץ קשוחה" של האחים כהן לפי רומן של מקארתי (שראה אור בעם עובד ודווקא לא נמכר היטב בישראל) ומאיכות כתיבה של סופר נדיר. ארנית כהן-ברק, עורכת הסידרה לספרות יפה במודן, תולה את ההצלחה גם ברוח הגבית שהספר קיבל בחו"ל. "מי שמתעניין קצת בספרות בעולם ידע ש'הדרך' זכה בפוליצר ונכנס למועדון הספר של אופרה ווינפרי. אנשים רבים בישראל חיכו לבואו. "בנוסף, חלק מהאנשים שקראו אותו פיתחו אליו יחס כמעט מיסיונרי ברצון שלהם להעביר את חוויית הקריאה לאנשים אחרים. אנשים אמרו לי שהם קנו את 'הדרך' כמתנה לליל הסדר לכל האורחים. התגובות היו אמוציונליות מאוד". ההצלחה של "הדרך" היא נקודת ציון במטמורפוזה שעוברת הוצאת מודן בשנה האחרונה, שחורגת מהקו המסחרי הקשוח ומתרכזת גם בסידרה לספרות יפה. אלא שגם פה טמון הרצון הטבעי למכור. "אחת הסיבות לכך שמודן פנו אלי היא כי הם ראו שערכתי סידרה לספרות יפה בכתר והיתה לה הצלחה מסחרית", מספרת כהן-ברק. "אני מאמינה שאפשר לעשות ספרות יפה שהיא גם מסחרית, ועובדה שבכתר ספרים רבים כמו 'החיוך האטרוסקי' של חוסה לואיס סמפדרו ו'סוויטה צרפתית' של אירן נמירובסקי נמכרו היטב. זה נכון שכשמתעסקים עם ספרות יפה דרושים משאבים רבים והשקעה בעריכה ובתרגום, אבל בזכות זה יכולות להגיע ההצלחות האלו".
יהודיוּת והיסטוריה יהודית, ודווקא מצד סופר גרמני שכותב אחרי מלחמת העולם השנייה ושתודעת המלחמה הזאת, כך נדמה, היא נקודת השבר שממנה מתחילים ספריו. בנוסף, הקריאה בספריו באמת איננה דומה לקריאה בשום ספר אחר. אתה יכול להתלבט אם לקחת מהמדף את פלובר או טורגנייב, קארבר או מורקמי, אבל אם אתה מבקש לשחזר את חוויית הקריאה באחד מספריו של זבאלד, אתה יכול רק לקרוא אותו שוב".
