1. רק כמה שעות אחרי רעידת האדמה בנפאל אנחנו כבר נתקלים בתמונות המוכרות של משלחת החילוץ הישראלית. רופאים, חובשים, טייסים ומחלצים, כולם נרתמו למשימה המורכבת. והנה גם הסיפורים: על הטיפול הרפואי המסור, הארגון המופתי ומבטי ההערצה שנועצים בהם הנפאלים אסירי התודה. והכל נכון, והכל מוצדק.
מאיזו מדינה הגיעו ה"מלאכים בלבן" האלה? בכל זאת, מדינה ששולחת אנשים לקצה השני של העולם, תוך סיכון עצמי לא קטן כדי לנסות להציל חיים, היא בטח מדינה שבה ערך חיי אדם גבוה. אין שום סיכוי שזו מדינה שבה מישהו דורס מישהו אחר ומשאיר אותו למות בכביש. אין שום סיכוי שזו מדינה שבה עבריינים פוצעים אזרחים תמימים כדי להרוג עבריין קצת פחות תמים. וזאת בטוח לא מדינה שבה חיילים מסורים נשלחים לקרב בכלי רכב שהמלחמה היחידה שהוא כשיר לה היא המלחמה בחלודה במוזיאון צה"ל. לא, האנשים האלה בטח לא הגיעו מהמדינה הזאת. לא יכול להיות.
2. נקודת ההתייחסות הישראלית לאסון הטבע בנפאל מתחלקת בין המטיילים שבאו לטיול שחרור ומצאו את עצמם במרכזו של מבצע חילוץ צבאי לבין הזוגות הגאים שהגיעו לנפאל כדי לחזור ממנה עם משפחה גדולה יותר. וככה, מאחר שבישראל אין אירוע ללא מחלוקת, התעורר כאן דיון בשאלה המוסרית על הזכות להביא ילד לעולם באמצעות אם פונדקאית, שברוב המקרים מאפשרת את השימוש בפונדק שלה רק כדי לשפר את המעמד הכלכלי שלה.
המתנגדים לפונדקאות אומרים ששום סיטואציה לא אמורה לאפשר לבני אדם לסחור בבני אדם אחרים, בעוברים או ברחם, למטרה כלכלית. זה טיעון הגיוני שיש בו מידה לא מבוטלת של צדק. אבל הצדק הזה נתקל בבעיה כשמגיעים לשאלת ההמשך: אז מה יעשו זוגות חד־מיניים שרוצים ילדים? "מה הבעיה", יאמרו המשיבים, "שיאמצו!"
ובכן, זה בהחלט פתרון ראוי ומוסרי (גם אם נוציא מהמשוואה את הרצון לילד שלפחות חלק ממנו הוא שלך במובן הגנטי). הבעיה היא שזוגות חד־מיניים בישראל נמצאים בפועל בתחתית רשימת המועדפים לאימוץ ילד. אף אחד לא יגיד להם את זה, כמובן, בטח לא פקידת האימוץ החייכנית, שתעזור להם למלא את הטפסים ותסמן להם באיקס קטן איפה לחתום. הם פשוט יגלו את זה לבד כשימתינו שנה, שנתיים ושלוש, ויראו איך הטלפון שלהם לא מצלצל, בזמן שזוגות הטרוסקסואליים שנרשמו איתם לתהליך כבר מחפשים אולם לבר המצווה של הילד.
אז אני לא אומר שפונדקאות היא הפתרון הכי טוב או הכי מוסרי, אבל אני כן חושב שכל עוד לא פותחים לאנשים את הדלת, שלא יתפלאו שהם מנסים להיכנס מהחלון.
3. יש משהו ברעידת אדמה בפרט, ובאסונות טבע בכלל, שמפחיד אותנו יותר מכל אסון אחר: הפתאומיות, מימדי ההרס העצומים, ובעיקר חוסר השליטה. הרי כל מה שאנחנו עושים ביומיום הוא בעצם ניסיון להשיג יותר שליטה בחיים שלנו: אנחנו מסנכרנים את יומן הפגישות עם האאוטלוק, האייפד והשעון של המיקרוגל, מורידים אפליקציות של שעונים מעוררים עם נודניק שכולל פטיש, ואפילו לא מעזים לעשות את הנסיעה הקבועה מהבית למשרד בלי לבקש קודם מגברת ווייז שתחשב עבורנו מסלול ישן. העיקר ששום דבר לא יפתיע אותנו וישבש לנו את השגרה המוכרת, שבה אנחנו שולטים, כביכול.
והנה פתאום, משום מקום, צץ לו אסון בקנה מידה עצום, שגורם לנו להרגיש חסרי שליטה כמו סופוקליס שחורציאניטיס מול דוכן סופלאקי. כי בניגוד למחלות או לתאונות דרכים - אסונות שבהם אנחנו חושבים שנוכל לשלוט אם ננהל אורח חיים בריא או ננהג בזהירות (כי הרי מעולם לא קרה שמישהו קיבל התקף לב על ההליכון במכון הכושר או נדרס למרות שהסתכל ימינה, שמאלה, למטה ולמעלה) - אסונות טבע הם באופן מוחלט מחוץ לטווח השליטה שלנו.
אנחנו יכולים, כמובן, לנסות להיערך ולהתכונן לקראתם; הרי ישראל היא מעצמה של תכנון מוקדם והיערכות מראש, ויעיד על כך, למשל, המנהג היפהפה לחסום את נתיבי איילון בכל סערה, טפטוף או כוס מים שמישהו שפך לנחל בטעות. אבל אין לנו שום שליטה על עוצמת האסון, ובעיקר לא על העיתוי.
זו כנראה הסיבה שכמו בהתמודדות עם כל אירוע משמעותי, גם במקרה של רעידת אדמה כל אחד נצמד חזק יותר לתפיסותיו המוכנות מראש, כדי לנסות בכל זאת להשיג לעצמו "שליטה" בכאוס. המאמינים יגידו שהאסון הוא הוכחה לכוחו של האל, ושהעובדה שהוא לא היה גדול יותר (והרי הוא תמיד יכול להיות גדול יותר) היא הוכחה להשגחה האלוהית. אלה שאינם מאמינים יסבירו שהפגיעה השרירותית דווקא בחוליות החלשות ביותר של הקיום האנושי, ללא סיבה הגיונית, היא ההוכחה להיעדרה של יד מכוונת, למעט ידו של הטבע, שהרגע עשה לנו אצבע משולשת.
אני, לעומת זאת, חושב, שהאסון הזה לא "מוכיח" שום דבר, למעט את השבריריות של החיים שלנו ואת הפתטיות של הניסיונות שלנו "לשלוט" בהם. זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק לנסות, אבל אולי כדאי שלפני שאנחנו יוצאים מהבית, פשוט ניתן עוד חיבוק לאהובים שלנו, במקום לעבור שוב על יומן הפגישות המתוכננות להיום. לכו תדעו מתי נראה אותם שוב.
(איור: יובל רוביצ'ק)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו