"אחי היה יפה מבחוץ ויפה מבפנים", אומרת יהודית ספירו, אחותו הגדולה של דניאל האז, חייל בודד שעלה מארה"ב לישראל ונהרג במלחמת לבנון הראשונה. גם היום היא זוכרת היטב את הקשר המיוחד שניהלה עם ראש הממשלה אז, מנחם בגין, ואת חילופי המכתבים בינה לבינו ובין מזכירו, יחיאל קדישאי. סיפורו של האז נגע מאוד לליבו של ראש הממשלה ושבועיים לאחר שקיים פגישה נדירה עם משפחתו של החייל שנהרג, הודיע בגין על התפטרותו. במרכז מורשת מנחם בגין מאמינים כי מותו של האז וסיפורו האישי הם שהיוו את הטריגר הסופי לפרישתו מהממשלה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
משפחת האז התגוררה בקליבלנד, אוהיו, שבארה"ב. דניאל היה בן יחיד להוריו ואח לארבע אחיות - שרון, יהודית, ג'ואן ודבי. "היינו משפחה מאוד ציונית. כולנו היינו פעילים בתנועת בני עקיבא ותמיד דיברנו על כך שנחזור לארץ", מספרת יהודית, שעלתה ארצה ב־1984 וכיום מתגוררת בבית שמש.
ב־1979, בהיותו בן 24, עלה דניאל לישראל והחל בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת בר־אילן. ב־1980 כבר התגייס לנח"ל. לאחר שסיים את הטירונות בהצטיינות הוא הוכשר כמקלען, ובהמשך נשלח לקורס מ"כים שבסיומו עבר לשרת בגדוד חי"ר. כמפקד כיתה דאג תמיד לחייליו, נהג לבקר את השומרים בלילות ולהביא להם מזון וכונה על ידי החיילים, שראו בו אח גדול "מחסן מתהלך", בשל היותו מאורגן ומצויד כל כך. יהודית: "כתבתי לו, 'למה אתה צריך להיות מקלען? מספיק שאתה בצבא. אתה לא צריך להיות גיבור'. הוא כתב לי בחזרה: 'לא כל הגיבורים מתים. את לא צריכה לדאוג כל כך'".
שנה וחצי לאחר שהתגייס, ביקשה ממנו משפחתו להגיע לביקור, אך הוא אמר כי אין מאפשרים לו זאת. "אבא שלי היה לאחר ניתוח קשה בגב ולא יכול היה לטוס לישראל, וראיתי כמה קשה לאמא שלי בלי לראות אותו. ידעתי שחייל בודד זכאי לנסוע למשפחתו לאחר שנה וחצי של שירות צבאי והחלטתי לכתוב מכתב דווקא לראש הממשלה, מנחם בגין, משום ששמענו שיש לו לב טוב", מספרת יהודית. "לאחר כשבועיים צילצל הטלפון בביתה של אמי וחיילת הודיעה לנו שדניאל האז יגיע לביקור. שמחנו כל כך".
דניאל האז. החיילים ראו בו אח גדול
דניאל סיפר למשפחתו כי קיבל פתק שהורה לו להתייצב בלשכתו של קצין חי"ר ראשי, אז היה זה האלוף (בדימוס) עמוס ירון. כאשר נכנס למשרדו, החל הקצין להקריא בפניו את המכתבים של אמו ואחותו ואמר לו: "פה זה לא רוסיה, פה זה ארץ ישראל, ואם אמא ואחות רוצות לראות את הבן והאח שלהן, אנחנו מאפשרים את זה". דניאל קיבל לידיו את המכתבים, וביניהם, כך סיפר למשפחתו, היה גם פתק קטן ובו נכתב בכתב יד, "תשלח את החייל הזה הביתה מייד! מ.ב (מנחם בגין)".
דניאל טס לקליבלנד באוגוסט 1981 ונשאר עם משפחתו שלושה שבועות. "התחלתי להתכתב עם מנחם בגין. שלחתי לו תמונות מהמפגש וכתבתי לו, 'תראה כמה שמחה גרמת למשפחה שלנו', ויחיאל קדישאי ענה לי בחזרה וכתב לי שרה"מ מאוד התרגש ואהב את התמונות. מאז המשכנו להתכתב כמה פעמים", מספרת יהודית.
ב־21.7.1982, כחייל מילואים במבצע שלום הגליל, הוביל דניאל את יחידתו לסיור בכפר מנצורה שבלבנון. היחידה נקלעה למארב של מחבלים וחמישה חיילים, ובהם גם דניאל, נהרגו. "יום לפני מותו הגיע אלי מכתב מאחי", נזכרת יהודית. "הוא כתב לי שהוא לא אמור להשתתף במלחמה כי עוד לא עברה שנה מהשחרור שלו מהשירות הצבאי. לכן כשבעלי סיפר לי שהוא נהרג הייתי פשוט בשוק".
לקראת יום השנה למותו של אחיה כתבה יהודית לבגין כי היא מקווה להגיע לישראל לבקר בקבר אחיה. קדישאי כתב בתגובה כי רה"מ מזמין את כל המשפחה להגיע לישראל ליום השנה ושולח לה כרטיסי טיסה. בגין ביקש גם שיבואו לביקור בלשכתו, אף שלא נהג להיפגש עם משפחות שכולות. "זו היתה תקופה נוראה. מחוץ לכנסת עמדו אנשים עם שלטים שציינו את מניין הנופלים במלחמה. עליזה בגין נפטרה כמה חודשים קודם לכן וכשנכנסנו למשרדו, אמרתי לו 'באנו לנחם את ראש הממשלה'", מספרת יהודית, "דיברנו הרבה מאוד זמן. הוא וקדישאי קיבלו אותנו מאוד יפה אבל הוא היה מאוד עצוב ומדופרס. דיברנו והתפללנו ביחד. סיפרנו לו על דניאל וכמה שהוא אהב את המדינה".
כשבועיים לאחר אותה פגישה, ב־15.9.1983, הודיע בגין בישיבת הממשלה "איני יכול עוד" והתפטר. הרצל מקוב, מנהל מרכז מורשת בגין, מסביר כי "נוסף על העובדה שרה"מ חש כי מצבו הפיזי אינו מאפשר לו למלא את תפקידו, ואם מוסיפים לכך את הנטל של השכול שהביאה מלחמת שלום הגליל ואת העובדה שהוא כדרכו לקח אחריות על כל מה שהתרחש תחת הנהגתו, יש הסבורים שגם המפגש הלא פשוט עם משפחתו של האז ז"ל היווה משקל להחלטתו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו