באשקלון הוא יצא מהאולם לפני כשבועיים בעזרת המשטרה; בגבעת שמואל טוענים שהשריקה שלו שהובילה לניצחון עירוני ר"ג לפני כחודש סללה את דרכם לירידה; בחולון זוכרים לו היטב את ההפסד לגבעת שמואל בתחילת ינואר; וגם צלחת האליפות לא השכיחה מאורנה אוסטפלד את שיפוטו במשחק השני בסידרה מול רמלה. ובירושלים? פרסונה נון גראטה. דווקא בעונה שבה הרספקט שלו בכדורסל המקומי ספג זעזוע, החל ממחר יהיה השופט הבינלאומי סמי בכר שותף לוועידת הפיסגה של הכדורסל האירופי, פיינל פור היורוליג, לראשונה בקריירת השיפוט העשירה שלו. בגמר כנראה לא נראה אותו, אבל זה לא משנה: בכר נבחר למעשה לאחד משמונת השופטים הטובים השנה באירופה, ועל ההישג הזה שום עסקן מקומי לא יחלוק. "זה בהחלט הפיסגה האירופית שלי", אומר בכר ערב יציאתו לברלין, "הופתעתי. כבר לא ציפיתי לקבל מינוי לשפוט בפיינל פור. הייתי קרוב מספר פעמים וזה לא קרה, למשל בפיינל פור בת"א, אבל אז הוחלט ששופט מהמדינה המארחת לא ישפוט. אני לא יודע אם זו היתה העונה הכי טובה, אבל בהחלט היתה לי עונה טובה והביקורות שקיבלתי היו טובות". איזה משחק היה הכי קשה העונה- "המשחק במדריד בין ריאל מדריד לאולימפיאקוס. זה היה משחק פיזי ולחוץ מאוד. בניגוד לעבר, לקבוצות קשה לגמור את המשחק. פעם ידעת שב-10 הפרש, שתי דקות לסיום, המשחק גמור. היום לא". עד כמה המשחק קשה לשיפוט ברמות האלה- "יותר קל מאשר בארץ, כי יותר קל לשפוט כדורסל טוב מאשר כדורסל פחות טוב. שפטתי בכל האולמות הקשים באירופה, ומכל האולמות אולם פיוניר בבלגרד, שבו משחקת פרטיזן, הוא המועדף עלי. זה אולם עם אווירה מדהימה. אני יודע לנטרל את עצמי מהשפעות של קהל במהלך משחק. אני מכוון את עצמי ל-28 על 15 מטר של המגרש, ולא למה שבחוץ. ביורוליג יותר מכבדים, יותר יודעים לעבוד בשיתוף פעולה עם השופטים. כל שופט הרוויח את הכבוד שלו, לוקח זמן להרוויח אותו". הגיע כדי להשלים הכנסה הקריירה של בכר כשופט כדורסל החלה כמעט במקרה. הוא שיחק במכבי ירושלים והגיע לבוגרים בגיל 15. כשהיה סטודנט בבאר שבע עבר קורס שופטים והחליט מיד לפרוש. הנסיעות באמצע הלילה לכל מיני חורים לא התאימו לו. הוא מצא את עצמו שוב בתחום תשע שנים אחרי: "חיפשתי השלמת הכנסה לתקופה מסוימת וחיפשו משבץ שופטים באזור ת"א. הלכתי לראיון והסתבר לי אחר כך שמישהו כבר קיבל את הג'וב לפני. שבתאי שטריקס, שראיין אותי, אמר לי שאת התפקיד לא אקבל, אבל כדאי שאחזור לשפוט. הוא הוציא לי חולצת שיפוט מהארון - והשאר היסטוריה. התחלתי לשפוט, להתקדם, לעלות ליגות - ונכנסתי חזק לעניין. התחלתי לשפוט בגיל 30, שזה מאוחר. יש שופטים כמו ביטון וזריף ששנתיים לפני כן כבר היו שופטים בליגת על". הפכת להיות סוג של אברהם קליין של הכדורסל; בחו"ל מעריכים אותך יותר וכאן יש לא מעט קבוצות שפוסלות אותך מראש. "ברור שבאירופה מעריכים אותי יותר מאשר כאן. אני מקבל שם יותר כבוד ואני חי עם זה בשלום. האמונה שלי היא שאני שורק מה שאני רואה, וחוץ מזה לא מעניין אותי כלום. למה זה קורה - אין לי תשובה. לא יודע למה לא מכבדים. חלק מזה קשור לכך שמסירים אחריות ומפילים אותה על שופט. יותר קל לבוא ולתקוף את סמי בכר. ההתנהלות שלי נכונה ואני שלם איתה מאוד. גם עד שבאתי לראיון הזה היו לי הרבה התלבטויות". בתחילת העונה שעברה נוצר מצב אבסורדי. בכר שפט את פנאתינייקוס מול רומא, אבל בישראל לא יכול היה לשפוט שלוש קבוצות - 30 אחוז מהליגה. את הפועל ירושלים הוא לא שפט בגלל סיפור השריקות לטפירו בגמר הפיינל פור שנה לפני כן, בבני השרון היה פסול כי טפירו עבר אליה, וגם מול מכבי ת"א לא שפט. רק במהלך העונה הוא "הופשר", וכששובץ למשחק של מכבי ת"א באשקלון ביקש שלא לשפוט. "דורשי טובתו" טענו שהחליט על דעת עצמו לא להופיע למשחק, דבר שלא היה נכון. לא זכורים מקרים שבהם קבוצות ביקשו לפסול את דגן או וירובניק. "אם קבוצה חושבת שטוב לה לפסול אותי, מה אני יכול לעשות נגד זה-" "הולך לאן ששולחים אותי" בירושלים לא שכחו ולא סלחו לבכר על אירועי 29 במאי 2007. על אף שג'נקינס ואוסטין חירבו את הדקות האחרונות, בכר סומן כאיש שמנע את האליפות הראשונה ודאבל היסטורי. לראשונה מאז, בכר מנפק את גירסתו: "שתי השריקות לעבירה הרביעית והחמישית של מאיר טפירו היו נכונות. באתי הביתה אחרי המשחק, הסתכלתי על המקרים באינטרנט ואחרי רבע שעה הלכתי לישון. ישנתי טוב. אם אני שופט לא טוב אני לא ישן כל הלילה, כמו שקרה לי השנה במילאנו. אמרו שאני מחפש את ירושלים. זה קשקוש בלבוש. חודשיים בדיוק לפני הגמר היה משחק בין מכבי ת"א לירושלים וירושלים ניצחה בנקודה. אז לא הייתי מכביסט? כשמנצחים - השיפוט מצוין. "אחרי הגמר כתבו עלי בעיתון דברים שלא היו ולא נבראו. כתבו שבגיל 10 עברתי מירושלים לגבעתיים והייתי אוהד מכבי היחיד בכיתה. אני מודיע לך שהפעם הראשונה שבה הגעתי לגבעתיים היתה בגיל 23. סיימתי תיכון בירושלים, שיחקתי כדורסל במכבי ירושלים ובגיל 15 הייתי אחראי על לוח התוצאות במשחקים של הפועל ירושלים ואחותי שיחקה במועדון. אני לא מצטער על שום החלטה במשחק ההוא, אני רק מצטער על מה שקרה אחרי". הימים שאחרי המשחק ההוא היו הקשים בקריירה שלך- "הילדים שלי קיבלו איומים וגם אני קיבלתי טלפונים לא נעימים. לא החלפתי את מספר הטלפון שלי. זו אגדה. אלו היו ימים לא נעימים, אבל לרגע לא פחדתי. אני לא חושב שלהפועל ירושלים יש קהל אלים". יש לך בעיה לשפוט גמר פיינל פור בין מכבי ת"א להפועל ירושלים בסיום העונה הנוכחית- "אני הולך לאן ששולחים אותי. אני לא יכול לקחת אירוע שהיה, שאני שלם עם איך שנהגתי בו, ולהחזיק אותו על הגב. זה לא יושב עלי ואין לי שום בעיה לשפוט גמר כזה. בואו אספר לכם סיפור. היה משחק בין ירושלים למכבי ת"א במלחה בדצמבר 2005 שבו וויצ'יץ' ביצע עבירה על מריו אוסטין, ומכבי ניצחה. שפטו אותו זריף, רייניש ופוהורילס. אחרי המשחק אנשי ירושלים אמרו 'איך זה ששופט בכיר כמו סמי בכר לא שפט-' הם אמרו שאני בא בידיים נקיות. העונה, ירושלים הביסה את מכבי. מי שפט? זריף, רייניש ופוהורילס. אותה שלישייה. כשמנצחים, לא זוכרים מי שפט". אומרים שלפעמים השריקה הכי טובה היא זו שלא נשרקה. "זו פילוסופיה שרווחה באיגוד השופטים, שחלקה אולי קשור למי שרצה לנגח אותי. לא לשרוק זה להסיר את האחריות מעצמך. אם לא שרקת פאול בסיום זה לא שאתה לא קבעת את התוצאה, אלא בדיוק להפך. אם לא שרקת פאול שהיה, הכרעת את המשחק - לכן התפיסה הזו היא בריחה מאחריות". שופט לא צריך לשמוע הכל. "זו שוב הסרת אחריות. אין שום סיבה שמישהו יגיד לי 'אפס' או 'זבל' ואני אגיד שלא שמעתי. אולי אני אשב בבית ואתחבר לאיזו מערכת ואשפוט מהטלוויזיה-" אז למה אתה מושך אש- "לא מפרגנים אצלנו במדינה למי שמצליח, וזה נכון בכל תחום. השאלה היא לא אני. קראתי מאמר ב'מעריב' שבו נכתב שיש ירידה גדולה ברמת זריקות העונשין בארץ. הכי קל להאשים את השופטים, אבל גם בכך אנחנו אשמים? יש דינמיקה; במחזורים הראשונים מאשימים את השופטים, אחר כך באים בטענות למאמן, המאמן הולך הביתה ואז מחליפים שחקנים. קודם כל מאשימים אותנו. ככל שרמת הכדורסל יורדת, פתאום מחפשים כל שריקה". יש שתי תיאוריות מדוע מעריכים אותך יותר באירופה. הראשונה היא שליורוליג אתה מתכונן יותר ובארץ יש לך ירידת מתח. השנייה אומרת שבאירופה דווקא יש עליך פחות לחץ, ואתה אפילו לא מבין את הקללות. "החיים זה הרגלים. כמו שאתה קם בבוקר ועושה בדיוק אותם דברים, כך אני מתכונן אותו דבר למשחק - אם זה בארץ ואם זה בחו"ל. תיאוריית הלחץ גם לא נכונה, באירופה יש הרבה יותר לחץ. חוץ מזה, אני מבין את הקללות - בכל השפות". "העונה הבאה - האחרונה" בכר אינו מסכים עם הטענה שאין פיגורות בין השופטים בישראל: "זה מיתוס שאומר שהדור הישן היה יותר טוב. יש בארץ שופטים טובים ורמת השיפוט בארץ טובה מאוד. יש כאן שופטים עם כריזמה ואישיות. הטענה היא שאנחנו מתנשאים, אבל אני חושב ההפך - שאנחנו מכבדים את כולם יותר מדי ולפעמים סלחניים מדי. תראה את המשחקים של מכבי ביורוליג - תמיד אנחנו שומעים שלא מרוצים כאן מהשיפוט. הנהלת היורוליג מרוצה מהשיפוט, הקבוצות בסך הכל מרוצות, אז יכול להיות שהתפיסה בישראל לגבי שיפוט שונה ממקומות אחרים. יש פער עצום בין איך שאתם העיתונאים רואים את השיפוט לבין איך שאני רואה את השיפוט". העובדה שאתה שופט יורוליג ומכבי משחקת תמיד ביורוליג הולידה את התיאוריה כאילו מכבי עוזרת לך באירופה, ואז אתה חייב לה. "למכבי אין שום קשר להתקדמות הקריירה שלי, להפך. זה שהיא היתה שנים בכל המעמדים הגדולים מנע ממני לשפוט באירועים ומשחקים גדולים". למה לא שקט באיגוד השופטים- "באופן עקרוני, אני מושך את ידי מכל מה שקשור בפוליטיקה. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות בתוך התקשורת. אני לא מאושר מהפרסומים שהיו עלינו. עכשו ראובן וירובניק נכנס לתפקיד יו"ר איגוד השופטים ורואים שנוצר איזשהו שקט במערכת". באוקטובר תחגוג 50. לפי החוק אתה אמור לפרוש. "בארץ יש חוק שבגיל 50 פורשים, ביורוליג לא. העונה הבאה היא העונה האחרונה שלי. אני לא חושב שאתנתק מהשיפוט אחרי זה". לסיום, בכר מפתיע: "אם אשתי אומרת לי לפרוש, למחרת כבר לא אשפוט". למה- "כי משפחה זה לפני הכל". אחרי המקרה של ירושלים לא רצו בבית שתעזוב- "דיברנו על זה בבית, וכולם אמרו לי להמשיך".
