כניסה למטולה צריך לקבוע שלט: כאן גרים בכיף הישראלי היפה ומשפחתו. קחו לדוגמה את ליאור בז, חבר מועצת מטולה ומתנדב בעמותת התיירות המקומית. בז הוא מסוג האנשים שגורמים לך לעצור רגע ולעשות חשבון נפש עם עצמך. הנה בחור שבעקבות שיחת טלפון שקיבל, שבה נשאל אם הצימרים שלו במשק "נחלת איכרים" נגישים לנכים, בנה ביחד עם אחיו יחידה מפוארת ומיוחדת המיועדת אך ורק לנכים. בני הזוג הנכים שבדיוק התארחו אצלו אישרו בשמחה שלא מדובר בצימר שנגיש "גם לנכים", וסיפרו שימשיכו לחזור לכאן שוב ושוב. המפגש עימו הזכיר לי איך כנערה צעירה תמיד חשתי שנולדתי בתקופה הלא נכונה. איך תמיד רציתי להיות חלק מדור החלוצים שנלחם באומץ בכל הקשיים בדרך לעצמאות. איך רציתי לייבש ביצות עם הקוקו והסרפן. רציתי בכל מאודי להיות חלק מאותה קבוצת אנשים שעל ערכיהם התחנכנו ב"שומר הצעיר", שלא עשו רק לטובתם האישית אלא היו חלק ממשהו נעלה ונשגב יותר. לכל הרוחות, הם הקימו מדינה. באותם חלוצים נזכרתי כשהגעתי למטולה, המקום שבו המילים "פטריוט", "מלח הארץ", ו"ארץ ישראל הישנה" הן לא מילים שנהגות בבוז או בציניות. המקום שאין מתאים ממנו לבילוי נפלא ביום העצמאות, ובכלל. סבו של ליאור, ברוך בז ז"ל, שעליו הוא מדבר בגעגועים ובכבוד, היה אחד ממקימי המושבה ואף נשאר עם הנוטרים כדי להילחם על המקום לאחר פרעות והתנכלויות קשות מצד הערבים באזור, שהבריחו את התושבים. ליאור מספר בגאווה את הסיפור המשפחתי. והוא האחד שמעיד על הכלל. הסיפורים האלה מאוד חיים במטולה. כל תושב שפגשתי, צעיר כמבוגר, ידע לספר על ההיסטוריה של המקום ועל הסיפור המשפחתי האישי בגאווה לא מוסתרת. שימו לב, לבני המשפחות שהן נצר למקימי היישוב קוראים "המייסדים" או "הוותיקים" ואילו לאנשים אחרים, אפילו הגיעו למושבה לפני שישים שנה, לעולם יקראו, בחיוך, "נוכרים". כך את עצמך תציל עוד בשנים הראשונות להקמת המדינה הבינו את הפוטנציאל הטמון במטולה, שממוקמת בינות לנוף מרהיב של הרי הלבנון מצפון, הר החרמון ממזרח, מטעים מוריקים ממערב ועמק החולה מדרום. בעבר שימשה מטולה עיר מרפא, כאשר בתחילה רבים היו מתארחים בבתי התושבים (להלן, הצימרים) ובשנים מאוחרות יותר בבתי הבראה או בבתי מלון שהוקמו במהלך השנים. הפרסומת הראשונה לתיירות במטולה ששודרה ברדיו של ישראל הצעירה היתה בזו הלשון: "למטולה תעפיל, את הקדרות תשפיל, ואת עצמך תציל". כבר קודם לכן מכובדים כביאליק, אוסישקין, אליעזר בן יהודה ודומיהם נהגו להתארח בה שוב ושוב. ליאור מספר שמטולה היא המקום היחיד בארץ שבו מרגישים את ארבע עונות השנה, ואפילו ביום הכי חם בקיץ האוויר צלול ונעים, ממש כמו באירופה. במושבה עצמה יש היום כ-300 חדרי אירוח ברמות שונות ובמחירים סבירים, כך שכל אחד יכול למצוא את מקומו. אני התארחתי ב"מול הבופור" של דליה מולכו. דליה, ארכיטקטית במקצועה, הקימה שלוש יחידות אירוח יפהפיות ומעוצבות בשכונת הר צפייה, שמהן נשקף נוף יפהפה של הרי הלבנון. אהבתי במיוחד את חדר קבלת הפנים, שהוא מעין סלון מעוצב וחם, חלק מביתה של דליה, שגורם לאורחים להרגיש מיד בבית. מהטלסקופ שממוקם בחדר האוכל ניתן להציץ על שכנינו הלבנונים. למשפחות כדאי להגיע לצימר "בגורן" של משפחת ניישטן המציע ארבע יחידות משפחתיות, ארבע יחידות זוגיות וסוויטה מפוארת. היתרון הוא שהחדרים ממוקמים בחצי גורן סביב מדשאה רחבת ידיים, כך שהמקום קלאסי למשפחה גדולה או לקבוצת חברים שמגיעים יחד. האוכל כשר והמחירים סבירים, והכי חשוב: הצימרים ממוקמים חמש דקות הליכה משמורת עיון. כל אחד והפרה שלו קלרי לישנסקי (נצר ליוסף לישנסקי מראשי ארגון ניל"י) מספרת בעיניים נוצצות שכאשר הגיעה לראשונה למטולה מהעיר הגדולה נתגלה לעיניה מחזה מופלא. ברחוב הראשי, שהיה רק "חול וחול", עברה תהלוכה של עדר פרות. כל אחד מהתושבים קרא בשם של הפרה שלו, וכל פרה פנתה מהעדר ונכנסה לחצר של בעליה. געגוע מתוק מציף אותה כשהיא נזכרת בתקופה ההיא. כעת, בבית הבאוהאוס הדו-קומתי היפה שבו היא ושאר משפחת לישנסקי פתחו את "בית לישנסקי", היא מארחת, מכבדת במטעמים משפחתיים ומספרת את הסיפור המופלא על מטולה ועל משפחת לישנסקי. בעיקר על יעקב ז"ל, שהיה אחד הבשלנים הטובים בארץ, ואף זכה בתואר "מלכת המטבח הישראלית" ו"איש החצילים" על מתכוני החצילים המפורסמים שלו. קלרי שוזרת סיפור לסיפור, ומתענגת על כל פרט. היא מספרת, למשל, שהחתונה שלה עם בעלה נקבעה על פי זמני החליבה של הפרות ולכן נערכה בשעות הבוקר, מה שלא היה מקובל. שום טיול במושבה הצפונית ביותר באצבע הגליל לא יהיה שלם מבלי להתעניין בהיסטוריה המרתקת שלה: כיצד הוקמה בשנת 1896 לאחר שהברון רוטשילד רכש את הקרקעות מהדרוזים שהתגוררו שם, ואילו טלטלות ותהפוכות עברה עד שהפכה לאחד המקומות היפים והמעניינים בארץ. לשם כך כדאי להגיע ל"מוזיאון האיכר" לסיור מעניין וקצר שבו נסיה אילן, בת המקום, תספר לכם בחינניות על ההיסטוריה המקומית. הסיור כולל גם ביקור בבית איכרים טיפוסי משוחזר, שידגים לכם פן נוסף של החיים באותה תקופה. בחדרי הבית תוכלו להתבונן בחפצים אותנטיים של התושבים שחיו במקום, ולהתעדכן ברכילות בת מאה שנה על הנעשה במושבה. תוכלו גם לבקר בארכיון היסטורי שבו תמונות מחיי המושבה. מרתק. המפלים של מרג' עיון מטולה, בגלל מיקומה המיוחד, מהווה נקודת יציאה לפינות חמד רבות באזור. פארק המעיין, שנמצא ממש בתוך המושבה, הוא מהמקומות הקסומים האלה, טובל בירק ובנביעות טבעיות, שממש מזמין יצורים אגדתיים ופיות קסומות להגיח מבין העצים. הגיעו לשם ורק שימעו את זרימת המים והשקט. איזה שקט. במצפה דדו תוכלו לעמוד בנקודה גבוהה, לקחת נשימה עמוקה ולהביט אל מרחבי הענק הפרושים לעיניכם - שמורת נחל עין (התנור), תל בית מעכה, מטעי הפירות שרכיבה על אופניים או נסיעה ברכב שטח בסמוך להם הן תענוג אדיר. ומצפון: שכונות הווילות של מרג' עיון, כפר קילה וכפר עדייסה הלבנוניים. פעם היו מקומות אלה שם נרדף לפיגועים, פשיטות ומלחמות. ועכשיו, הכל שקט ושליו כל כך. מצפה רותם גיל הוא נקודה מצוינת לצפרים שביניכם המבקשים לצפות בנדידת ציפורים. ניתן לעשות מסלול קל יחסית של שעה וחצי בשמורת עיון. נחל עיון מתחיל את דרכו במרג' עיון בלבנון ולאורכו ארבעה מפלים, בהם מפל הטחנה והמפל שכולנו מכירים וזוכרים מטיולי בית הספר, מפל התנור. המסלול מרהיב בזמן זה של העונה, כשהכל ירוק ופורח, רק שימו לב שלא שכחתם להשאיר רכב בחניון התחתון של השמורה, אחרת תיאלצו לטפס בחזרה למטולה. מסלול מקסים לרכב לכיוון יער רמות נפתלי ניתן להתחיל ב"ערוגות הבושם", לעבור דרך גן הפסלים של תל חי ולהמשיך דרך היערות. באותה הזדמנות ניתן לבקר במוזיאון תל חי ששודרג לאחרונה, וכמובן לראות את פסל "האריה השואג". נגן, נגן זמי רביד שונה מאוד בנוף החקלאים המסוקסים שמהווים רוב תושבי מטולה. הוא נגן ותיק, בוגר האקדמיה למוסיקה שניגן בכל העולם ואספן אובססיבי שהקים בביתו את מוזיאון כלי הנגינה הפרטי הגדול ביותר בארץ, הכולל יותר מ-200 כלים: קלידים, נשיפה, מיתר ואפילו חמת חלילים. המפליא הוא שזמי לימד את עצמו לנגן על כולם, ובצורה נפלאה. זמי יקבל אתכם בביתו וידגים לכם, בשילוב סיפורים מצחיקים ומרתקים, איך לנגן על כלי הנגינה שאסף מכל העולם: הקלאוויקורד, העוגב, תיבות נגינה, השקוהג'י - כלי נשיפה יפני, תופים אפריקניים ואפילו חמת חלילים. הביקור מומלץ לכל אדם בכל גיל וניתן להזמין תוכנית ארוכה או קצרה יותר. גם בסיום הביקור התקשיתי לעזוב את המקום ורציתי לשמוע עוד ועוד. תאוות בשרים אי אפשר להעביר יום עצמאות בלי התאווה לבשר משובח הנצלה על הגריל, להלן, "המנגל". ה-מקום שיאפשר לכם להתענג על בשר הוא מסעדת "הטחנה" הוותיקה במטולה. כשנכנסתי למסעדה נזכרתי במערבון שראיתי ובו פונדק דרכים חמים שהאווירה בו תמיד שמחה, וזו ההרגשה שמקבלים במקום. מיד כשתגיעו יקבלו אתכם במאור פנים ותובלו אחר כבוד לשולחן. כבר בהתחלה יגישו לכם מגש עץ מרשים ועליו שמונה מזטים משתנים. נסו להתעלם מהם, גם אם זה לא קל. טוב, אולי רק תתעקשו לבקש מסילבנה, המנהלת המקסימה של המקום, את עלי הגפן הממולאים שהיא מכינה במו ידיה, אבל זהו. כי הבשר בטחנה הוא מעדר פרטי שמגדל אסף אמיתי, הבעלים, ונדיר למצוא כמותו במחוזותינו. אני הזמנתי את שיפוד הקצבים, שמגיע על מגש עץ ייחודי ומושך מבטים שבנה אסף. השיפוד מגיע כשמתחתיו פלטת מתכת לוהטת. אילו רק יכולתם לשמוע את רחש טיפות השומן על הפלטה ולהריח את הריח השמיימי של הבשר. אתם עוד תודו לי. חג עצמאות שמח.
