זה תפס את עידו רוזנבלום בהפתעה גמורה כאשר חיפש על עצמו ערכים חדשים בגוגל. לתדהמתו, הופיעה פתאום ידיעה שלא נגעה לכישוריו הידועים כנהג "מונית הכסף" או כבן זוגה של יונית לוי: הוא גילה כי אולפני מיראמקס קנו את הסרט הישראלי "החוב", העוסק בשלושה סוכני מוסד שרודפים אחרי פושע מלחמה נאצי, שאת תסריטו כתב בצוותא עם הבמאי אסף ברנשטיין. מה-! איך זה שאני לא יודע מזה-! שאל את עצמו, ומיד הרים טלפון אל מפיק הסרט איתן אבן, שאישרר בפניו את הבשורה המרעישה. לא בכל יום מצטלם ריימיק הוליוודי לסרט ישראלי. אם לדייק, זה קרה רק פעם אחת בעבר עם "הכוכבים של שלומי" (העיבוד המחודש בהפקתה של סלמה הייק עדיין לא יצא אל האקרנים), וגם אז מדובר היה בסרט שאיתן אבן הפיק. כעת זה קורה בשנית, והמפיק והתסריטאי הגאים התייצבו על הסט שהוקם במלון "דן אכדיה" בהרצליה; אבן מתוקף תפקידו החדש כמפיק בכיר, ורוזנבלום כאורח כבוד שבא לראות במו עיניו את הלן מירן הגדולה משחקת תפקיד שהוא כתב לא מזמן בחדרו הקט בתל אביב. החבר של קלאודיה לא הטרור ולא צלמי הפפראצי הטרידו את ההפקה הבריטית המושקעת, שהנחיתה כאן 45 אנשי צוות לשמונת ימי צילום אינטנסיביים. היה זה דווקא מזג האוויר ההפכפך שאיים עליהם יותר מכל. כיאה להפקה יוקרתית בעלות של כ-20 מיליון דולר, החולשת על הונגריה, בריטניה וישראל, ואשר מופקדים עליה הבמאי ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב") והמפיקים כריס טייקיר ומתיו ווהן (האחראי, בין היתר, על "לוק סטוק ושני קנים מעשנים") - אין אפשרות לסטות ולו בדקה מלוח הזמנים המתוכנן לעילא. בטח לא כשמעורבים בעשייה כוכבים בסדר גודל של זוכת פרס האוסקר הלן מירן ("המלכה") וטום ווילקנסון. ביקור בסט ב"דן אכדיה" עשוי מחומרים שהושמטו מתוך פרק שגרתי בסידרה "הפמליה". עשרות נושאי תפקידים מילאו כל פונקציה נדרשת; נציגו של משרד יחסי הציבור מטעם האולפנים חבר לדוברת של צוות ההפקה במטרה למנוע כל הפרעה אפשרית מהכוכבת הראשית. באופן מאוד מפתיע, זה לא מנע משני עיתונאים (מתוך שלושה בסך הכל) למצוא את עצמם לבד עם מירן בסמוך למעליות המלון. אך מאחר שכולם היו אדיבים כל כך ומירן לא היתה מעוניינת לדבר - שאלת מיליון הדולר "איך את מוצאת את שהותך בישראל עד עתה-" נחסכה מהוד רוממותה, ועם הקוראים סליחה. בעוד זוכת פרס האוסקר קטנת הגוף נבלעה באפרוריות הלובי בדרכה חזרה לחדר, הדמות הבולטת מאחורי הקלעים היא של המפיק כריס טייקיר, גבר מרשים בן 37 שבחיוג המקוצר שלו מופיעה קלאודיה שיפר, אשת שותפו מתיו ווהן. מהשאלות שהוא הפנה אלינו, העיתונאים (בכמה בתי קולנוע מציג סרט חדש; מה בנוגע להקלות במס; בכמה עותקים מופץ כל עיתון ומאיזה תחום מגיע הבעלים שלו), עלתה תובנה אחת: החזון האמנותי הוא טוב ויפה כל עוד הוא מכניס לקופה יותר משעלה להפיק אותו. בסופו של דבר תעשיית הקולנוע היא עסק וסט צילומים הוא מקום עבודה לכל דבר. בטח שמעת שהמבקרים בארץ לא ממש אהבו את הסרט. "האמת ששמעתי רק אחרי שסגרתי את הדיל, אבל לא ברור לי למה הם לא אהבו, העיקר שאני אהבתי. הרעיון הוא לא רק לתרגם את הסרט מעברית לאנגלית, אלא לתת את הפרשנות שלנו כיוצרים עם מצלמות גדולות יותר". אילו שינויים נעשו לעומת הסרט המקורי- "מבנה העלילה קצת שונה, הכנסנו טוויסט שאני מעדיף לא לדבר עליו, לא ברמת 'החוש השישי' אבל בכל זאת. ברמה הכללית, זה סרט עם יותר עומק, כסף ואקשן". כשהלל פגש את מירן הצטרפנו לאתר הצילומים בדיוק בסצנה שבה עתידה מירן לחלוף על פני אורחים רבים במסיבת קוקטייל לכבוד בתה, שאותה מגלמת רומי אבולעפיה. הכוכבת הגדולה עמדה קפואה ושותקת בין עשרות ניצבים ישראלים שזה עתה שבו מארוחת צהריים. אצל אחד מהם עוד הציץ מכיס המקטורן עיתון הבוקר מגולגל, בטרם קיבל הוראה להשליך אותו לעזאזל. ואז התרחש הקסם הקולנועי: הבמאי קרא "אקשן", והשחקנית הראשית החלה מסתובבת בין הניצבים, אשר ניהלו סמול-טוק אמין. באבחת מצלמה הפכה אמנות האשליה למוחשית ביותר. התמונה במוניטור התמקדה בהלן מירן עוברת בין האורחים הרבים. כאשר היא חלפה על פניו של משה הלל - קצין הדרכה לשעבר בשירותי כיבוי אש בפתח תקווה, שחצה בחינניות יתרה את מחסום גיל ה-70 ומשמש ניצב בהפקות שונות וגם בזו - לרגע אחד קסום היתה תחושה שהשניים, מירן והלל, באמת מכירים.
