פעם, לפני מיליון שנה (30, ליתר דיוק...) הופיעו יהודית רביץ ויוני רכטר במופע משותף בשם "באופן קבוע וחד פעמי". עכשיו יוצא אלבום המופע מחדש, בגירסה שכוללת גם די.וי.די המתעד את המופע ב"צוותא".
30 שנה אחרי, והמוסיקה עדיין מרגשת ומחממת את הלב. כמה תמימים היינו, כמה יפים. הפער העצום בין אז לעכשיו בולט בכמה דברים: צילומי השחור-לבן ההיסטוריים האלה, העובדה שב"צוותא" של אותם ימים היה מותר לקהל לעשן (הייתם מאמינים-!) ובעיקר בכך שנראה כאילו לכולם - למוסיקאים שעל הבמה, לאורחים (גידי גוב ודיוויד ברוזה) וגם לקהל - המוסיקה היא באמת העיקר, לא ה"שואו". הכל זורם במין פשטות ונוחות, נגינה נהדרת, שירה מושלמת, והכל באיזי. כמה יפה.
בני 20 ומשהו
כבר אז, בזמן אמת, היה ברור שלא מדובר באלבום מהפכני (למרות שהיו בו כמה קטעים בהחלט לא מיינסטרימיים לתקופה) אלא בשיתוף פעולה נעים בין שני מוסיקאים רעננים וטריים, שאמנם עוד לא הוציאו אלבומי בכורה אך גם לא היו בתחילת דרכם.
ליוני רכטר בן ה-27 כבר היו היסטוריה מפוארת ומוניטין כאחד המוסיקאים הצעירים הכי מרתקים במוסיקה הישראלית. הוא כבר היה ב"כוורת" וב"14 אוקטבות" ("דמעות של מלאכים"), כבר הלחין אלבום שלם לאריק איינשטיין, "האהבה פנים רבות לה", הלחין ועיבד לגידי גוב ולאסתר עופרים, וגם הלחין את האלבום "הכבש השישה עשר".
גם יהודית רביץ כבר היתה שם מוכר. ב-1976 היא השתחררה מלהקה צבאית ("צוות הווי הנדסה", עם קורין אלאל) והחלה לרוץ קדימה: הקליטה שירים ראשונים שהלחינה, ביצעה קולות ליווי בהקלטות של אריק איינשטיין, הצטרפה לשם טוב לוי להרכב הג'אז-רוק "ששת", הופיעה עם גידי גוב ושמוליק בילו בשלישיית "פרנסה טובה" והפכה לכוכבת בן לילה כשהופיעה בפסטיבל הזמר 1977 בשיר "סליחות". היא גם שיתפה פעולה עם מתי כספי והשתתפה ב"כבש השישה עשר". ב-1978, כשהיא בת 22 בלבד, היתה רביץ שם חם במוסיקה הישראלית החדשה.
מפיק "הכבש השישה עשר", דודו אלהרר, זיהה את הפוטנציאל הגלום במפגש בין רביץ לרכטר והפיק להם מופע משותף בשם "באופן קבוע וחד פעמי", שכלל שניים מלחניה של רביץ ("נעימת פתיחה" ו"מי לאהבה") ובעיקר לחנים של רכטר: "דמעות של מלאכים", "עטור מצחך זהב שחור", "מה עושות האיילות" ועוד. רביץ שרה וניגנה בגיטרה ובתופי קונגס, יוני רכטר שר, ניגן בפסנתר וגם ניהל ועיבד מוסיקלית את המופע.
המופע רץ בהצלחה חודשים אחדים ואף תועד בטלוויזיה. באמצע 1979, עם סיום ההופעות, יצא התקליט "באופן קבוע וחד פעמי". בהמשך אותה שנה יצאו אלבומי הבכורה שלה ושלו. היום אנחנו יודעים שהמפגש ההוא היה רק פרק בדרך מוסיקלית שלא מפסיקה לחפש, להתעדכן ולהתפתח.
היצירה של בללי
ועוד מילה טובה על רביץ, שממרום הצלחתה ופרסומה עדיין מחפשת אתגרים חדשים. עכשיו היא חוברת אל אבי בללי לאלבום משירי המשוררת דליה רביקוביץ' - פרויקט שבללי החל לעבוד עליו עם רביקוביץ' לפני מותה ב-2005. למרות שמו של האלבום, "בללי | רביץ | רביקוביץ'", מהבחינה היצירתית מדובר באלבום סולו של בללי שהלחין את כל השירים, מנגן ושר בחלק גדול מהם.
בללי, מנהיג להקת "נקמת הטרקטור" שמלחין גם מוסיקה לסרטים, למחול ולתיאטרון, יצר באלבום הזה, כהרגלו, מוסיקה מורכבת, יפה ומפתיעה, המתאימה מאוד לשיריה מלאי המסתורין של רביקוביץ'. יהודית רביץ, מבחינה זו, היא "רק" אורחת בחלק מהשירים (היא לא שרה בכולם), אך לא במקרה הקרדיט משותף גם לה (ולא רק מסיבות שיווקיות) - רביץ באמת מהווה חלק חשוב מהיצירה השלמה. הקול החם והכה מזוהה שלה, הנוכחות הכובשת שלה וגם עצם העובדה שאישה שרה את הטקסטים של רביקוביץ' - כל אלה משפיעים על המוסיקה ומשנים אותה, מוציאים מהטקסטים עוד אמירה והופכים אותם לנגישים יותר למאזינים.
בעזרת רביץ מצא בללי דרך נכונה ויפה לחבר את הרוק המתקדם והמוסיקה האוונגרדית שמעניינים אותו לקהל חובבי המוסיקה והשירה שעשוי להאזין לאלבום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו