לא פשוט, אני מתאר לעצמי, להיות שלום חנוך עכשיו. אחרי כל כך הרבה שנים של יצירה מופלאה (יותר מ־50 שנה, אם סופרים ממש מהשירים הראשונים שכתב והלחין) כמעט שאין לו סיכוי להוציא אלבום חדש בלי שישוו את שיריו החדשים לכל ההיסטוריה המפוארת שלו, למה שכולם מכירים ואוהבים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
איזה סיכוי יש לאמן בן כמעט 69 לשחזר את יצירתו מגיל 30-20? בייחוד אם הוא ממש לא מעוניין לחזור על עצמו, אלא להתחדש ולהשתנות ולהתבגר בדרך שלא תבייש את נעוריו. יש בכך סיכון מסחרי, סיכוי שלא יקבלו אותו כפי שהוא רוצה להיות.
שלום חנוך יודע את זה מזמן. כבר כשעשה שינוי משמעותי בקולו ובאווירת שיריו בעשור הראשון לפעילותו, מאז "שבלול" עם אריק איינשטיין, דרך אלבום הבכורה באנגלית, להקת תמוז ו"אדם בתוך עצמו", ועד "חתונה לבנה" ב־1981. את התגובות הלא פשוטות על המהפך שעשה בדרכו תיעד חנוך בשיר "זה לא נוח" (שפותח את האלבום "מחכים למשיח", שהשבוע מלאו בדיוק 30 שנה להוצאתו): "אז איך השתנה לנו זה/ שבר את החלום בכוח/ זה לא מי שבחרנו/ זה לא נוח... זה לא הוא".
כבר לא ילד
30 שנה אחרי, שלום חנוך ממשיך באותה רוח, ולעיתים הולך נגד הרוח. יותר חשוב לו להיות ישר עם עצמו מאשר להיות נחמד. הוא ממשיך כל השנים לכתוב ולהלחין וליצור עוד ועוד שירים חדשים, שחלקם הגדול הופך לקלאסיקות ישראליות. גם בגיל 69, בקול חרוך שירד כמה אוקטבות מאז הנער שהלחין את "אגדת דשא", הוא ממשיך לרוץ, להתחדש ולמצוא זוויות מקוריות לבטא את עצמו.
מצד אחד הוא בהופעות רוק כסאח בפסטיבלים שונים ועם המופע "חיות לילה" במועדון הבארבי, הוא לא מפסיק להוציא אלבומים עמוסי אנרגיה עם שירים חדשים (האחרון בהם היה "שלום חנוך" ב־2009), ומצד אחר פועל כל הזמן בציר מקביל, מינורי, צנוע, אקוסטי. עם משה לוי הוא חוזר אל הבסיס היצירתי של השירים שלו במופע "יציאה" שרץ כבר שנים. נראה ששלום היה יכול בקלות להישאר הזמר האהוב עם השירים הקסומים שלו, אבל הוא לא רוצה לוותר על חיפוש ועל אמירה חדשה.
וכך "המקרה והטעות", האלבום ה־21 שלו, כולל תריסר שירים במגוון סגנונות ומצבי רוח, שהמשותף להם הוא עמדתו של הזמר־יוצר. שלום עכשיו הוא איש מבוגר שמביט אחורה בגעגוע אל העבר, אך לא תקוע בו. הוא מעדיף להתעסק בהווה, בהיבט הפרטי וגם במבט על הסביבה, ויודע שיש לו יותר עבר מאשר עתיד. הוא עושה את זה ללא פחד או מרמור, במין השלמה והבנה שזו דרך הטבע. נותן הרבה מקום ביצירה ללא מתוכנן ולבלתי צפוי, ובלבד שלא יחזור על עצמו, שלא ישתעמם, שלא יהיה ברור מראש.
ב"הנשים בחיי", אחד משני השירים שהלחין למילים של חברו מאיר אריאל ז"ל, הוא שר: "אני זוכר איך רגע לפני מותי/ היה לי טוב/ ישבתי לבדי בבית/ אבל אז התחלתי לחשוב/ הרי בעצם כבר מזמן לא פגשתי שיר/ לא חזרתי לכתוב".
שלום חנוך בהחלט עוד לא מת. הוא ממשיך במלוא התנופה להיות חי ובועט וצעיר ביצירה שלו. גם כשהקול שלו מחוספס ופחות "יפה", הוא לא מפסיק לפגוש שירים ולעטוף אותם במנגינות נפלאות ובניסיונות מרעננים בצליל ובנגינה.
עריכת סדר השירים באלבום (בהפקת לואי להב ומשה לוי) לא מקלה על המאזין להתאהב בו בשמיעה ראשונה. האם זה מקרה? האם זו טעות? מה שברור הוא שהמאמץ המסוים כדאי. זה שלום חנוך במיטבו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו