מיקי דורסמן, ממובילי המאבק שהצליח להחזיר את הפיינל פור, יודע טוב מכולם: אליפות באירוע שכזה לא מקדמת אותך לשום מקום, אולי להפך. הקבוצות רוצות שיהיה להן חלום. מהו בדיוק? לגנוב אליפות. "גניבה" אינה חלום.
"לחלום" משמעותו לגדול, להתפתח ולמצוא דרך להתמודד במגרש של הגדולים. לכן, באופן רשמי, שמונה הקבוצות שהצביעו בעד הפיינל פור הן קבוצות קטנות. המהלך הזה רק מנציח את מצבן. מהעונה הבאה הן שוב קיימות כדי "לגנוב" ולא לזכות. מי שחושב בקטן, לא מגיע לכלום. בטווח הקצר הן ישיגו אולי רגע של אושר, אבל מה עם הטווח הארוך?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הקבוצות האלה הולכות למהלך לא ספורטיבי ולא כלכלי. בואו נבחן את המצב על פי הטבלה הנוכחית: האם סדרות חצאי גמר, הכוללים דרבי תל־אביבי וירושלים־חולון הם לא פוטנציאל ל־80-70 אלף צופים בסך הכל? במקום זה נקבל מקסימום 20 בשני ערבים, במקום 15-10 משחקים.
הטיעון שאין דרך אחרת להתקרב לגדולות לא תופס. בספרד יש ברצלונה וריאל מדריד - אבל גם ולנסיה, ויטוריה ומלאגה. ברוסיה יש צסק"א - אבל גם קאזאן, חימיקי, קובאן וניזקני. בטורקיה יש פנרבחצ'ה ואנאדולו אפס - אבל גם קרשיאקה, בנוויט ודרושפקה.
מועדונים עם קהל ועם פוטנציאל כמו חולון והפועל ת"א הצביעו בעד. הקהל מעדיף ברובו סדרות, ולכן מה שעשו הקבוצות הוא כמו מפלגה שנבחרה על רקע מצע אחד ובפועל מיישמת מצע אחר. גם אם אתם בעלים (ולא כולם כאלה), אתם עדיין נציגי ציבור.
גם הטיעון שביורוליג קיים פיינל פור לא מתקבל. אם טועים במקום אחד, לא צריך לחזור על זה במקום אחר. מכבי ת"א, אגב, היתה עושה הכנסות נהדרות מסידרת חצי גמר שם, שלא לדבר על גמר. ההכנסות מהפיינל פור בארץ הן מיליון שקלים לכל היותר. אלה מסדרות יכולות להגיע ל־3 מיליון (היה תכנון שכל הקבוצות בליגה יזכו בהן, כ־200 אלף שקלים לקבוצה).
אני מבין לא מעט לרחשי ליבן של הקטנות. צריך למצוא את הדרך להעדפה מתקנת בתקבולים לקבוצות, אבל לא כזו שתעודד אי הישגיות. צריך לתמוך משמעותית בקבוצות שמשחקות באירופה וצריך לפתח את הליגה הזו כמוצר אטרקטיבי. אמצעים מלאכותיים (גם החוק הרוסי הוא כזה) לא יועילו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
