אם אפשר לשים את האצבע על אירוע ירידתה מגדולה של נבחרת הכדורגל של וויילס, כמו של צפון אירלנד ובמידה מסוימת גם סקוטלנד, זה ביטול טורניר "אומות הבית" השנתי בין אנגליה לחלקי בריטניה האחרים ב־1984. הסיבה? כמו שאתם יודעים, וויילס היא לא באמת מדינה.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: אנשי ההוצאה לפועל גילו הפתעה מחרידה במקפיא
זהו עם בתוך בריטניה שמסיבות היסטוריות יש לו נבחרות לאומיות משלו, ולכן המשחק החשוב לנבחרת הזו היה נגד אנגליה, וברגע שכבר לא משחקים נגד אנגליה השנואה, זה לא סיפור כזה גדול. כל האמוציות הלאומיות מושקעות בראגבי, שם וויילס משחקת מול אנגליה כל שנה, ואף הולמת בה לעיתים קרובות. שירת "לחם גן העדן", שבה שולחים 70 אלף וולשים למגרש את נבחרת הראגבי שלהם לקרב באנגלים, היא אחד הדברים המפעימים ביותר שתראו באיצטדיון ספורט כלשהו.
רמת המוטיבציה הכללית די ברורה
אם גדול שחקניהם בכדורגל, ריאן גיגס, טורח להופיע רק 64 פעמים ב־16 שנים בנבחרת - ממוצע של ארבע הופעות לשנה - רמת המוטיבציה הכללית די ברורה. וגם שני כוכבי העל המודרנים האחרים - איאן ראש ומרק יוז - בקושי הגיעו ל־70 הופעות, גם הם ב־16 שנה. וזה מובן למדי: כל השחקנים הללו, כמו כמעט כל שחקן נבחרת וויילס בהיסטוריה, לא עברו לשחק באנגליה. בנבחרת הוולשית שזומנה למשחק מול ישראל אין אפילו הופעה אחת בכדורגל בוגרים בליגות של וויילס.
בניגוד לסקוטלנד, הקבוצות הרציניות במדינה - קרדיף סיטי וסוונזי ואפילו רקסהאם - משתייכות כבר דורות לכדורגל האנגלי. וכשכל מיני חבלי ארץ באירופה מבקשים נבחרת עצמאית, מהבסקים בספרד דרך וולניה, מאדיירה ואפילו כמה תימהונים בבוואריה, הטיעון העיקרי שלהם הוא לא סקוטלנד. סקוטלנד היא תרבות כדורגל עצמאית עם ליגה והיסטוריה ותמיכה קנאית. הטיעון שלהם הוא וויילס הנה לכם טראש טוק של ערב משחק: הנבחרת היריבה של ישראל היא קצת פיקציה! אבל רק קצת. אלף אוהדים כן יגיעו לישראל, ואם יש אנרגיות חיוביות בכדורגל הוולשי זה ברמת האוהד. הדרך שבה הצילו אוהדי סוונזי את קבוצתם מסכנת פירוק בליגה הרביעית עד הפיכתה לקבוצת פרמייר ליג מאוד תחרותית היא דוגמה ומופת לאוהדים בכל העולם. לסוונזי יש אפילו שני שחקנים וולשים, ואחד מהם, ניל טיילור, אפילו נולד בוויילס. לקארדיף סיטי יש שחקן וולשי בודד.
אם יש מאפיינים לכדורגל וולשי צריך לחזור באמת לראגבי שבתחילת הדברים. מידה מסוימת של עוצמה וקשיחות, אבל בצד המרהיב יותר המהירות של אנשי כנף כמו גיגס בשעתו וגארת' בייל היום. שניהם שיחקו ראגבי בצעירותם, ובמהירות הקצת ספרטנית שלהם הטכניקה משמשת רק במידה; ישנו האלמנט עוצר הנשימה של הילד שרץ על חייו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו