השנה היתה 2006. שדר רדיו אלמוני בשם אליקו החליט לשים את כל הז'יטונים שלו על זמר לא פחות אלמוני בשם רז חדד, ולנגן מסביב לשעון את הסינגל החדש שלו, "תודה לך". עד אז שלטו בזמר הים־תיכוני תותחים כבדים ומוכרים כמו שלומי שבת ושרית חדד, אבל המהלך המפתיע של אליקו התגלה כהברקת השנה: המאזינים בבית לא נשארו אדישים לזמיר הצעיר, וכמוהם גם המתחרים. כשחדד נכנס גם לרשימות ההשמעה של גלגלצ, ידע אליקו שהוא עשה את שלו.
רז חדד שב די מהר לאלמוניותו (וחולם על קאמבק). אליקו, לעומת זאת, הפך בעשור האחרון לממליך המלכים של הז'אנר. זה שהביא את עומר אדם לקיסריה, זה שטיפח את דודו אהרון, זה שבלעדיו ייתכן מאוד שלא הייתם יודעים מיהו משה פרץ וזה שלא מעט בזכותו מאור אדרי לא מפסיק לפוצץ אולמות.
לא כולם בתעשייה אוהבים את זה, אבל אליקו מסרב להתרגש. "במשך שנים לקחתי ללב את הכתבות הלא מחמיאות עלי בטלוויזיה ואת החיקוי ב'ארץ נהדרת'. היום אני כבר לא מתעסק בהגדרות, באיך יקראו לי ובמה יגידו עלי. האהבה שלי למוסיקה חזקה יותר מכל מה שיגידו. אני חושב רק על המאזינים. כשאני פותח מיקרופון, הפוליטיקות הפנימיות נשארות מאחור".
זה לא ממש מתיישב עם הדימוי הכוחני שיצא לך.
"כל הזמן מדברים איתי על הכוחניות. מה נראה לכם, שאני מתעורר בבוקר ומתעסק בכמה אני כוחני וחזק? אני 24 שעות בפייסבוק ובקשר עם המפיקה ובמועדונים. לך לא יצא להתעצבן על עמיתים למקצוע או על מרואיין? אני בן אדם אחד, ויש לי על הראש את כל התעשייה - מלחינים, כותבים, מנהלים, יחצ"נים. אני לא יכול לְרצות את כולם ולהשמיע את כולם, ואני בטוח שלא כולם אוהבים אותי".
אתה בחרת לשים את עצמך בפרונט של כל הדבר הזה.
"נכון, כי אני לא יכול אחרת. אני כזה באופי שלי".
אחת הטענות העיקריות שהושמעו נגדך לאורך השנים היתה שאתה מסרב לנגן שירים חדשים שלא ניתנו לך בלעדית.
"לא התעקשתי על זה אף פעם. תתקשר לכל זמר שאתה רוצה ותשאל אותו אם אני אי פעם ביקשתי סינגל בהשמעת בכורה. ראיתי את מלחמת העולם שנפתחה נגד הדבר הזה, ואמרתי, 'מי שרוצה - שיביא לי, ומי שלא רוצה, שלא יביא'. מצאתי דרכים אחרות לתת לשיר במה וכבוד, לא רק בדרך של השמעת בכורה. היום אני אומר לכל אחד: 'תיתן לכולם ותביא לי אותו בסוף, ואני אדאג לעשות ממנו מטעמים. כי אני איש תוכן'.
"אתה חושב שלמאזין אכפת מי ניגן את זה ראשון? ברגע שהבנתי את זה, הפסקתי לצעוק 'אני ניגנתי ראשון'. לא מקבלים על זה מדליה. אותי מעניין להביא תוכן לתוך הז'אנר, להיות עם ישי לוי ועופר לוי בשידור חי בצפון או לשדר מיום ההולדת של חיים משה מתוך הבית שלו ולחגוג איתו".
אתה רוצה להגיד לי שמלחמות האגו בתעשייה נרגעו?
"אני רוצה להגיד לך שאני התבגרתי. אני מבין את המקום שלי, ואני שלם עם העשייה שלי. אני ייחודי במה שאני עושה, וזה רדיו אחר. גם אחרים עושים רדיו יפה. אצלנו אין חוכמות: אם נעים למאזין הוא נשאר, ואם לא, הוא מעביר. לכן אין טעם ליריבויות ומלחמות, לכל אחד יש את המשבצת שלו. כשהגעתי לרדיו, אמרו, למה הילד הזה מהשכונה עושה פה מה שהוא רוצה? נלחמו בי והתנגדו לי. היום אני לא שם".
לא נלחמים בך יותר? נכנעו?
"גם אם כן, אני לא רואה ולא מתייחס".
אתה בטוח מקשיב לתוכניות של המתחרים.
"האמת היא שלא, ממש לא מעניין אותי מה קורה אצלם. למה זה אמור לעניין אותי? אני מייצר את הלך הרוח בז'אנר, אז למה אני צריך להסתכל על אחרים?"
נו, באמת. אתה לא מקשיב לדידי הררי?
"לא מעניין אותי מה אחרים עושים, ואין לי גם זמן לזה. מי שכן עושה את זה תקוע במה שאחרים עושים, לא במה שאני עושה. אם אני אאזין לאחרים, אני סתם אהיה תקוע על זה".
אתה מסתכל על הפלייליסט של גלגלצ?
"בחיים לא. אפילו לא יודע איפה זה נמצא".
תכף תגיד לי שאתה גם לא מאזין להם.
"אני לא מאזין לרדיו בכלל. ברוב שעות היום אני בתחנה, וכשלא, אני עם הילדים. התקשר אלי לפני כמה שנים אבי בניהו, שהיה אז מפקד גלי צה"ל, ורצה שאני אשדר אצלו. אמרתי לו 'אין בעיה, אבל בשתיים בצהריים, לא בשתיים בלילה'. הרגיז אותי נורא שמוסיקה מזרחית צריכה להיות באמצע הלילה. למה? הוא אמר לי, אין מה לעשות, זאת המשבצת. אמרתי לו: תהיה בריא".
בגלי צה"ל יש יוקרה, לא כדאי לך להתפשר קצת כדי לשדר שם?
"איזה יוקרה, מה יוקרה? חיילים שרוצים לשמוע מוסיקה מזרחית, שומעים אותה אצלי".
אבי בניהו מסר בתגובה: "כבר אחרי שנה בתפקיד מפקד גלי צה"ל כינו אותי 'אלוף פיקוד המזרח של צה"ל'. עוד ביומי הראשון בתחנה הודעתי שאני לא נכנס לתפקיד לפני שיש שעתיים עם איציק קלה ולפני שמתחילים להשמיע את ציון גולן. כשאמרו לי שהוא לא שר בעברית, אמרתי להם שגם ביונסה לא שרה בעברית. אני יודע מאיפה באתי ולמי אני שייך, ולא הייתי צריך אף אחד שייתן לי עצות בעניין הזה כי היתה לי אג'נדה ברורה בנושא.
"אני לא זוכר שהצעתי לאליקו תוכנית בשתיים בלילה. אני זוכר שהיתה לנו שיחה פעם אחת, אבל היה ברור לי שהוא עובד ברדיו לב המדינה, ושהוא מפעל חייו. אם הוא היה רוצה לעשות משהו, הייתי נותן לו לעשות ציפורי לילה. אליקו כבודו במקומו, גלי צה"ל כבודה במקומה. העברתו לגלי צה"ל לא עמדה מעולם על סדר היום, ולו בגלל הסכומים האדירים שהוא מרוויח".
אין ערך לחפצים
אליקו כהן, אוטוטו בן 38, סוגר בימים אלה עשרים שנה מעל גלי האתר ו־13 שנים לתוכנית שלו "ערב ים תיכוני", שמשודרת ברדיו לב המדינה מדי יום בין 16:00 ל־18:00, למעט בסופי שבוע. זו גם תוכנית הרדיו היחידה שיש לה ליין הופעות קבוע באילת. התכנון המקורי שלו היה בכלל לעסוק בתחום החשמל והאלקטרוניקה, שאותו למד בתיכון בבת ים.
"אני לא ילד שגדל על רדיו. הייתי ילד חנון, מצטיין בלימודים. האהבה הגדולה שלי היתה טניס, מגיל 6 עד גיל 16 לא הורדתי את המחבט מהידיים. כל הילדות שלי עברה במרכז הטניס ביפו".
בגיל 16 נפטר אביו רפי ממחלת הסרטן, והוא בן 49. הטראומה הזאת, אומר אליקו, שינתה את מסלול חייו, לטוב ולרע.
"אבא היה חולה במשך שנים. היה לנו קשר טוב, כשהוא לא היה בבית חולים הוא היה יושב איתנו בבית. בזמן הזה אמא שלי עבדה בניקיון בשלוש או ארבע עבודות ביום, כדי לפרנס את הבית. הדברים האלה הפכו אותי למי שאני היום. מבחינתי אין ערך לחפצים. פגעו לי באוטו - לא אכפת לי. מה שחשוב זה האנשים, הזמן והמהות. אמא שלי חשובה לי פי מיליון מכל דבר ששווה כסף.
"ביום שאבא שלי נפטר, התחיל השינוי בחיים שלי. בשבעה ביקשתי מאמא שלי לקנות לי ציוד של די.ג'יי, לא יודע מאיפה זה בא לי, וגם במשפחה לא ממש הבינו מה אני רוצה, ועוד באמצע השבעה. אבל כדי לנחם אותי היא זרמה איתי וקנתה לי ציוד. התחלתי לנגן בימי הולדת ובמסיבות. אחר כך עזבתי את מגמת האלקטרוניקה, ואז התבטל לי גם התפקיד בצבא, שמיועד רק לבוגרי המגמה".
לרדיו הגיע כשהיה תלמיד בכיתה י"א. "היה אז את הגל הזה של תחנות הרדיו הפיראטיות. עוד לא היה רדיו אזורי בכלל. הייתי ישן בלילה עם הרדיו צמוד אלי. באחד הלילות שמעתי את יהודה קיסר אומר, 'שלום, כאן יהודה קיסר, נפתחה תחנת מוסיקה מזרחית חדשה. אנחנו מחפשים שדרנים'. צילצלתי מהטלפון שהיה לי בחדר ואמרתי שאני רוצה לבוא. הוא שאל בן כמה אני, והתחמקתי.
"קבענו פגישה באולפני קיסר באזור, ובמקום ללכת לבית ספר, הלכתי לפגישה איתו, בלי שאף אחד יידע. הוא ראה אותי עם חולצת בית ספר ואמר לי, 'ילד, מה אתה עושה פה?' אמרתי לו שדיברנו בטלפון וקבענו להיפגש. הוא אמר: 'אתה בטוח שזה יתאים לך? אמא שלך יודעת שאתה פה?' אמרתי לו שהיא יודעת.
"אחרי האודישן, קיסר הבין שהמקום שלי הוא מאחורי המיקרופון. זמן קצר אחר כך הוא כבר שיבץ אותי בשידורים של התחנה, וכל השאר היסטוריה".
אליקו. "התבגרתי" // צילום: מאיה באומל בירגר
כשהגיע זמנו להתגייס, הוא שקל 42 ק"ג. "הצבא קבע שאני סובל מתת־משקל ושלח אותי הביתה להעלות שלושה קילוגרמים, כדי שאוכל להתגייס. לא הצלחתי להעלות, אבל התעקשתי להתגייס. אחרי שנה וחצי, התגייסתי לחיל האוויר".
את מיטל (34) פגש אליקו במועדון של מוסיקה מזרחית, כשהיתה בת 18. "בגלל שהיא בלונדינית עם עיניים כחולות, חשבתי שהיא רוסייה, אז הלכתי לשאול אותה מה היא עושה שם. בסוף התברר שהיא בכלל יוונייה. מאז לא נפרדנו. היא חלק בלתי נפרד מהדרך שעשיתי".
הם נישאו ב־2004, ולפני שנים אחדות חוו משבר ופרידה קצרה, אך בסופו של דבר חזרו זה לזרועות זו. בבית הפרטי המרווח בראשון לציון הם מגדלים את אוריאן בן ה־10 ואלין בת ה־6.
"כל מה שאני לא קיבלתי, אני נותן להם. גם אם עשיתי איתך סטלה של העולם ושתיתי עד ארבע בבוקר, בשש בבוקר אני כבר מכין את הילדים לבית ספר".
אליקו הוא בין האחראים לפריצה הגדולה של עומר אדם. "פגשתי באילת את אסף אטדגי, שהיה האמרגן שלו, והוא אמר לי, 'בוא, אתה חייב לראות את עומר בהופעה במועדון פה'. הלכתי להופעה, ואני שומע שהוא שר מזרחית של החיים. אמרתי לאטדגי, 'איפה הוא היה עד עכשיו? בואו אלי מחר לתחנה'. אני לא אשכח את זה בחיים: עומר נכנס לאולפן עם חליפה שחורה, גורמט, שעון זהב ונעליים עם עקב, כאילו הוא הולך להתחתן".
איך הגעתם משם לקיסריה?
"באחד השידורים שלי ב־2010 אמרתי לעומר בצחוק, 'תקשיב, אתה אש עכשיו, ותזכור מה שאני אומר לך: בעוד שנה, ב־11.11.11, אתה תהיה בקיסריה'. אחרי יום מתקשר אלי דוּדי מהדרן ושואל אותי: 'יכול להיות שאמרת שיש עומר אדם ב־11.11?' אני אומר לו: 'כן, למה?' והוא אומר: 'אתה לא מבין מה קורה במוקד, עשרות טלפונים על ההופעה הזאת. מה לעשות?'
"התקשרתי לחברת הפקות, ויום אחרי כבר היתה פגישה על המופע".
היה לו בכלל מה לשיר שם?
"אני זוכר שבפגישה אטדגי מסתכל עלי ואומר לי: 'אתם לא נורמליים, מה הוא ישיר שם? בהופעות הוא שר שירים של עופר לוי ושל קובי פרץ, מה קיסריה?' אמרתי לו: יש לך תשעה חודשים לסיים את האלבום. ככה נסגרה ההופעה הראשונה של עומר אדם בקיסריה, בגיל 17 ושמונה חודשים".
מה הוא שר בסוף?
"מחרוזת שירי עופר לוי ומחרוזת שירי קובי פרץ, ועוד שמונה שירים מהאלבום שתפסו".
עומר אדם. הוקפץ לקיסריה // צילום: מאיה באומל בירגר
מאז, מדי שבוע, נוחתים על שולחנו של אליקו מאות שירים חדשים, ששולחיהם מקווים כי מגע הזהב שלו יזניק גם את הקריירה שלהם. "שולחים שירים ומנסים להגיע אלי בכל דרך אפשרית. אם, למשל, יודעים שמישהו הוא חבר שלי, אז פונים גם אליו, כדי שינסה לעשות את החיבור. ופתאום ההוא מקבל טלפונים ופניות וסינגלים. כשהייתי בא לארוחת שישי עם המשפחה, אחותי היתה מביאה לי סינגלים ששלחו לה".
איך אתה בוחר מה להשמיע?
"אני יושב עם שירים, ואני לא צריך יותר משלושים שניות כדי לדעת אם אני אוהב או לא. כמו ששף מבין באוכל, וכדי לגרות לו את החך האוכל צריך להיות משהו שהוא לא טעם קודם - ככה זה גם במוסיקה. 90 אחוז מהדברים שאני מקבל נשמעים אותו דבר ולא מביאים שום בשורה. ברגע שאני שומע משהו אחר, אני מייד קולט את זה".
למה אתה לא משמיע את עמיר בניון, למשל?
"הוא חמוד, אבל המוסיקה שלו לא מדברת אלי. היא מכניסה אותי לדיכאון. באלבום הראשון שלו השמעתי אותו, אבל בהמשך משהו לא התחבר לי. אני יודע שהוא יוצר גדול ואמן ענק, אבל זה לא מתחבר לי לשמחה שבתוכנית שלי".
זה לא קשור במקרה להתבטאויות הקיצוניות שלו נגד ערבים?
"ממש לא. אני חושב שלכל אחד מותר להגיד מה שהוא חושב, ולא משנה אם מסכימים לזה או לא. זה עניין שלו כבן אדם. עמיר הוא אדם מיוחד באופיו והיצירה שלו מיוחדת, גם אם היא לא כוס התה של התוכנית שלנו. אין לי שום דבר נגדו או נגד הדעות שלו. אל תנסה אפילו לדבר איתי על פוליטיקה, כי תגלה שאני לא מבין בזה שום דבר".
ובכל זאת, מסקרן לשמוע מה העמדה שלך בוויכוח שהתלקח שוב בעקבות הבחירות בין אשכנזים למזרחים?
"אני לא איש של פוליטיקה ואני לא נכנס לדיונים האלה ולא שופך דלק למדורה הזאת, שגם ככה היא בוערת. אני מתעסק בלעשות שמח ולנגן את המוסיקה. אני חושב שבשנים האחרונות המוסיקה והתוכנית הצליחו לקרב בין כולם. היום, כשעולה אצלי מאזין לשידור ואומר לי שהוא אשכנזי - כלומר, אשכנזי שמתגאה שהוא מתחבר למזרחי - אני אומר לו שזה בכלל לא משנה. בסלון שלי כולם מתקרבים אחד לשני".
יהורם גאון יצא נגד הטקסטים של הזמרים המזרחים, ובכל זאת אירחת אותו אצלך.
"נכון. הרמתי לו טלפון ואמרתי לו: 'אני נחשב לבעל הבית של המוסיקה המזרחית, ואתה אמרת מה שאמרת, אבל בוא נשים הכל בצד ונעשה לילה של חגיגה ישראלית'. מבחינתי, 'רוזה' זה האבא והאמא של המזרחית. הוא הגיע לפגישה ועשינו ערב של יהורם גאון עם עשרים נגנים ושלוש ארוחות עם רקדניות, ערב של חמש שעות. מאז הוא בשוק".
מה אתה חושב על איכות הטקסטים של זמרים בז'אנר הים־תיכוני?
"שיר אמור לגרום לתחושה כלשהי אצל בן אדם, ואם זה קורה - הוא עשה את שלו. אני לא מבין למה צריך להתעסק ברמת הטקסט, ומי הוועדה שקובעת מה גבוה ומה נמוך. הקיטלוג הזה מרגיש לי לא נכון".
למה לדעתך יש בענף הזה כל כך הרבה זמרים גברים, ורק זמרת בולטת אחת - שרית חדד?
"לזמרות בז'אנר הזה קשה, זה פשוט לא קורה. עד שלא יגיע הקול הנשי שיזעזע לך את הנשמה, זה גם לא יקרה".
מה אתה חושב על כך ששום זמר או זמרת מזרחים לא יצאו מהארון?
"אני חושב שיש כאלה שנמצאים בארון וחושבים שאם הם ייצאו, זה ישפיע על הקהל. לדעתי זה לא ישפיע בשום צורה, והם צריכים לצאת. אם אתה אוהב זמר, אתה אוהב אותו בגלל המוסיקה. מי שמפריע לו שהוא הומו, שלא יקשיב לו. גם כשעולה מאזין ואומר שאני מדבר יותר מדי, אני אומר לו, אין בעיה, תעביר לקול ישראל.
"אני מחכה שהזמר המזרחי הראשון ייצא מהארון, כי בחוץ זה נתפס כאילו שני הדברים האלה לא הולכים ביחד, ואני אומר לך שהם כן הולכים ביחד. ראיתי את זה בעיניים שלי כשהייתי בליין מסיבות מזרחי של גייז".
"סוף כל בלון להתפוצץ"
לאורך השנים ניהל אליקו סכסוך מתוקשר מאוד עם אייל גולן, שבשיאו, בנובמבר 2011, שלח השדרן לגולן את כל הדיסקים שלו, בצירוף בלון עם הכיתוב: "סוף כל בלון להתפוצץ". אליקו לא מצטער. "כשהוא עשה את 'אייל גולן קורא לך' בטלוויזיה, הוא שלח לי הודעות וניסה לגרום לי להשמיע זמרים שהוא בחר בהם בטלוויזיה, שאני לא האמנתי בהם.
"הוא חשב שהוא יכול להגיד לי מה להשמיע, והוא לא יכול. ואז הוא חשב שהוא יכול להעניש אותי, ושאם הוא יבקש את הדיסקים שלו בחזרה, זה יפחיד אותי. אז הוא קיבל את כולם באריזה יפה ומסודרת, ובאהבה. אני עובד עם הלב והרגש, ולא שומר דברים בבטן, לטוב ולרע.
עם אשתו מיטל וילדיו אוריאן ואלין. "כל מה שלא קיבלתי, אני נותן להם" // צילום: האולפנים המאוחדים
"מאז נפגשנו וישבנו ודיברנו על הכל, והיום אני משמיע את השירים שלו. הוויכוח בינינו היה מקצועי ולא אישי. גם אם אחותי תהיה זמרת ואני לא אוהַב את מה שהיא עושה, לא אשמיע אותה. ביום שגם אייל הבין את זה, הדברים הסתדרו".
כשכתבת לו על סופו של כל בלון, שיערת אילו פרשיות ייקשרו בשמו בעתיד?
"לא. כשהדיסקים נשלחו התכוונתי לנפיחות שהוא היה מלא בה. גם כשמדברים עליו במונחים של 'הזמר הלאומי' זה לא מדבר אלי. כולנו שווים. לא שמחתי לאידו כשהוא נפל, כי אני לא שמח כשקורה משהו רע למישהו. כל בן אדם לומד ממה שעובר עליו, ואני בטוח שגם הוא למד על עצמו".
התקשרת לתמוך בו בשעת משבר?
"לא, אנחנו לא חברים מחוץ לזירה השידורית. אני משדר שירים שלו, אבל לא תראה אותי מרים איתו לחיים באירוע".
מה אתה חושב על הדרך חזרה שלו למיינסטרים?
"היו כאלה שחשבו שזה קרה מהר מדי, אבל אני לא מתעסק בו יותר מדי. יש לי דור חדש שקורים איתו דברים יפים, איתי לוי ומאור אשואל ופאר טסי".
דוווקא את טסי לא סימנת ככוכב לפני ההצלחה הענקית של "דרך השלום".
"לפני 'דרך השלום' התוכנית שלי היא כמעט היחידה שניגנה אותו שנים עם שירים שלא הפכו ללהיטים. אבל כשהגיע 'דרך השלום', זה היה וואו. אני יכול להגיד לך רק שהשיר רדף אחריי כמו ששיר לא רדף אחריי אף פעם. הייתי בסוף שבוע באילת ועשיתי סיבוב בין מועדונים, ובכל אחד השמיעו את השיר. ואז הגעתי ביום ראשון לתוכנית, סיפרתי את מה שקרה לי עם השיר והשמעתי אותו בלי להרפות. הבעבוע של הדבר הזה הוא משהו שלא נתקלתי בו. זה התחיל ברחוב, עבר למועדונים, משם לרדיו, ואז התפוצץ בחתונות".
ועדיין, לא היית הראשון ששם עליו את האצבע.
"זה קורה. אני לא עסוק בשאלה אם גיליתי או לא גיליתי. אני רוצה שכאשר תפתח את הרדיו, תקבל חוויית מוסיקה וכיף ואוכל ושתייה, לא ספורט ולא פוליטיקה. לנקות את הראש".
רק שבמוסיקה הים־תיכונית לא תמיד קל לנקות את הראש. קובי פרץ, מרגול, מושיק עפיה, אייל גולן.
"החיים האישיים של הזמרים משפיעים על העשייה המוסיקלית שלהם, חד־משמעית. זמר שנמצא בירידה הוא זמר שעובר עליו משהו. הוא מוציא ומופיע ויש אלבום חדש, אבל יש תקופות יותר טובות ויש פחות טובות".
קובי פרץ יכול לחזור לדעתך?
"לבוא ולהגיד שהוא לא יחזור, יהיה מרושע. כבר ראינו חזרות של זמרים".
אם היית המנהל שלו, מה היית מייעץ לו?
"אין לי ניסיון בניהול, אבל מוסיקה טובה יכולה להחזיר אותך מהבור הכי עמוק".
מרגול, חברתך, חוותה גם היא משבר לא קל, ועדיין לא הצליחה לחזור למעמדה.
"אנחנו נפגשים באירועים והכל בסדר, אבל החברים האמיתיים שלי הם לא מעולם המוסיקה. אף זמר לא אוכל אצלי ארוחת שבת. מרגול חטפה כאפה רצינית, היא שילמה ומשלמת עליה עד היום את המחיר התקשורתי והחברתי. חבל לי עליה, אבל זה שלה. בינתיים יש לה תוכנית רדיו אצלנו בתחנה.
"אני מאוד אוהב את המוסיקה שלה, והשמעתי אותה גם בשיא הבלאגן, כי אני לא שופט ואני לא עושה את החשבונות האלה. אני מקווה שהיא תקליט עוד חומרים בעתיד".
מושיק עפיה נחשב לאחד הזמרים הטובים בתחום, אבל לא שרד ופשט רגל. למה?
"מושיק הוא האויב של עצמו. הוא מוכשר מאוד, אבל זה לא עבד לאורך זמן. היו גם הגירושים, ואני חושב שכל מה שעובר עליו באופן אישי משפיע עליו. גם ליאור נרקיס לא ציפה שהוא יחזור למרכז הזירה, והיום הוא שורף במות".
בתקשורת ובתעשייה לא פירגנו בהתחלה לעוף המוזר. "אני טיפוס קשה לעיכול, עובד עם הלב והרגש, והכל על המיקרופון. בגלל זה גם עשו עלי תחקיר בתוכנית של אמנון לוי וחיקוי ב'ארץ נהדרת'".
"אין לי ב.מ.וו"
בשתי כתבות התחקיר בתוכניתו של אמנון לוי נטען כי השדרן מנצל לכאורה את הפופולריות של הרדיו לצורך עסקאות גם מחוץ לכותלי התחנה.
"בזמנו, כשהיית אומר לי אמנון לוי, זה היה מלאך המוות בשבילי. הפרומואים היו מחרידים. כשהכתבה שודרה נפגעתי עד עמקי נשמתי ולא רציתי לצאת מהבית. בכתבה רואים אותי יוצא מב.מ.וו שחורה, שאף פעם לא היתה לי, וזה נראה ככה בגלל עריכה. באותה תקופה אי אפשר היה לדבר איתי. ידעתי שכולם משקרים, ושאין לי למי לצעוק את זה.
"אם תתקשר היום לאמנון ותשאל אותו מה החוויה שלו ממני, אולי יהיה לו קשה להודות, אבל לדעתי הוא יגיד לך שהוא טעה, שאלה שישבו אצלו בתוכנית שיקרו לו ורימו אותו. היום, כשהוא רוצה לעשות תוכנית על זוהר ארגוב, הוא מתקשר להתייעץ איתי".
אז בוא נעשה סדר לקוראים שעדיין מדמיינים אותך בב.מ.וו השחורה. באיזה רכב אתה נוסע?
"מאזדה 3. רכבי יוקרה לא מדברים אלי".
אצל הרבה שדרנים, הרדיו הוא תחנת מעבר לטלוויזיה. גם אצלך זה ככה?
"טלוויזיה ורדיו הם חיות שונות לחלוטין. למרות זאת, בדברים שקשורים לעולמות שלי, אני נהנה לעשות טלוויזיה בדברים שקשורים לזמר המזרחי".
לא היית רוצה להיות שופט באחת מתוכניות הריאליטי?
"תדבר עם מי שצריך. ברור שזה מעניין וכשיש הצעות הכל נבדק. בינתיים הציעו לי להתחרות ב'הישרדות', אבל הג'ונגלים האלה הם לא בשבילי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו