השחקן והבמאי אמנון מסקין הלך לעולמו לאחר מחלה קשה, והוא בן 80. מסקין, יליד תל אביב, הוא בנו של שחקן הבימה, זוכה פרס ישראל, אהרון מסקין ואחיו של איש קול ישראל יובל מסקין. הלוויתו תיערך ביום שלישי בבית הקברות של גבעת ברנר.
מסקין למד בסטודיו הדרמטי של הבימה בהדרכתו של צבי פרידלנד ובשנת 1957 יצא לניו יורק שם למד בבית ספר למשחק בניהולו של סנפורד מייזנר, מגדולי המורים המשפיעים בארצות הברית. הוא למד אצל לי שטרסברג , והיה חבר ב"אקטורס סטודיו" לצד גדולי השחקנים של הבמה והקולנוע האמריקני באותה תקופה, בהם מרלין מונרו, פול ניומן, רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו ואחרים.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
באותן שנים שיחק בבימות ברודווי ואוף-ברודווי, אך בשנת 1964 חזר לארץ לשחק ב"הבימה" ובמקביל הקים עם עודד קוטלר את "אולפן השחקנים התל אביבי", הדומה למסגרת הניו- יורקית, אליהם הצטרפו בייסוד "במת השחקנים" גם מיכאל כפיר והלל נאמן. "במת השחקנים " שזכתה לפופולריות באותה תקופה, הצטרפה לתיאטרון חיפה והובילה את דרכו האמנותית של התיאטרון לאחר עזיבתו של יוסף מילוא והקבוצה העלתה יחדיו בשנות ה-70 מחזות ישראליים מקוריים.
בהמשך כיהן מסקין כמנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה. בשנת 1981 התפטר מתפקידו ונסע בשנית לארצות הברית שם שהה כארבע שנים. מסקין חזר ושוב הצטרף לתיאטרון חיפה, שם שיחק וביים, ומאוחר יותר גם היה חבר הוועד המנהל של התיאטרון.
"ידע עמוק בהמון שטחים"
בין ההצגות בהן השתתף: "המלך ליר", "גן הדובדבנים", "מחול המוות", "מעגל הגיר הקווקזי" ו"גטו". בארבע השנים האחרונות, עסק מסקין בהנחייה ראשית של "אולפן השחקנים המחודש" במסגרת סדנאות הבמה ממנה צמחה ההפקה "מתים מאהבה" בה הוא השתתף בשנה שעברה. על המסך הגדול הוא לקח חלק בכמה סרטים, בהם "תעלת בלאומילך", "תל אביב לוס אנג'לס" , "קופסה שחורה", "סיפורי תל אביב". הוא ביים גם כמה הצגות ובהן "חשמלית ושמה תשוקה" ו-"שירת הברבור" – בה ביים את אביו .
עודד קוטלר חברו הטוב ושותפו לדרך האמנותית אמר: "ההכרות שלי עם אמנון גילתה לי עולם עשיר, רחב יריעה שרק מחמת הצניעות והאופי שלו אנשים לא ידעו שזה עולמו. הוא נולד בלי מרפקים ובלי יצר פרסום. לאמנון היה ידע עמוק בהמון שטחים, בספרות, בתיאטרון, בציור ועוד ועוד. הוא גמר לקרוא את טולסטוי כשהיה בגיל 10. היה לו עושר פנימי ענק. למדתי ממנו המון . הוא היה מורה דרך מאין כמותו. רבים חייבים לו הארה לדרכם המקצועית בתיאטרון. נדמה לי שלא תמיד ידעו להעריך אותו. הייתי קרוב אליו ולמשפחה. ידענו עליות ומורדות, אבל היתה תמיד אהבה עצומה. הכאב הוא ענק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו