בגדר המלצה בלבד

מה שכמה שעות יכולות לעשות. בחצות הלילה שבין יום שלישי לרביעי, בהתאם למדגמים הצמודים, אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין כי בכוונתו לפעול להקמת ממשלת אחדות. "רק ממשלה כזו תוכל למנוע התפרקות מהירה של הדמוקרטיה הישראלית ובחירות חוזרות בקרוב", הסביר. הוא חשב כך גם בימים האחרונים לפני יום הבוחר. אולם ביום רביעי בבוקר תוצאות האמת שינו את התמונה. הניצחון הגדול של בנימין נתניהו הציב את האפשרות לכונן ממשלת ימין שתתבסס על כל השותפות הטבעיות (הבית היהודי, ישראל ביתנו, כולנו, יהדות התורה וש"ס).

האם זה הופך את מלאכתו של הנשיא לקלה יותר? לא בטוח. הוא צפוי למרות התוצאות להשקיע מאמצים רבים מול נציגי הסיעות שיחלו לפקוד את ביתו בשבוע הבא, על מנת לשכנע את נתניהו והרצוג לשלב ידיים ולהקים ממשלת אחדות או לפחות ממשלה רחבה ויציבה. 

לריבלין יש ניסיון פוליטי עשיר (כח"כ, כשר, כיו"ר הכנסת) כדי לעמוד במלאכת השכנוע. למקורביו אמר: "אינני יכול לכפות את דעתי, אבל אני מוכן להיות הסולם כדי לסייע בכך. חייבים להקים ממשלה חזקה ויציבה כדי שתוכל להתמודד עם האיום האיראני, נושאי ביטחון אחרים וכן בעיות כלכלה וחברה, שמחייבות פתרון".

ניסיון העבר מוכיח שלנשיא היתה השפעה ניכרת על אופיין והרכבן של כמה ממשלות, אם כי בעיקר כשתוצאות הבחירות הביאו ליצירת שני גושים שווים בכוחם, פחות או יותר. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היתה לאחר הבחירות ביולי 1984. התוצאות הצביעו על שוויון בין הימין לשמאל, כשהמערך קיבל 44 מנדטים והליכוד 41.

הנשיא דאז חיים הרצוג (אביו של יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג) פעל על מנת לשכנע את שמעון פרס (יו"ר המערך) ויצחק שמיר (יו"ר הליכוד) להקים ממשלת אחדות. מזכירו האישי של הנשיא ומי שהיה שלישו הצבאי, עמי גלוסקא, נזכר: "שמיר ופרס לא התלהבו בלשון המעטה מהרעיון, כי כל אחד מהם האמין שיש בכוחו להקים ממשלה בראשותו. אז העלה הרצוג את רעיון הרוטציה, שלא היה קיים בשום מקום אחר בעולם, ולפיו כל אחד מהם יכהן כראש ממשלה במשך שנתיים".

מנכ"ל משכן הנשיא בשנים 1993-1983, ניסן לימור, מוסיף: "הרצוג אמר לפרס ולשמיר - 'אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים, אבל לי יש סמכות מוחלטת בנושא זה ואני יכול להטיל את התפקיד על כל ח"כ שאני רוצה'". פרס ושמיר לא התרצו, הרצוג נאלץ להטיל על פרס להקים ממשלה (זכה ל־59 ממליצים לעומת 55 שהמליצו על שמיר), אבל הדבר לא עלה בידיו של האחרון. 

כך, שבסופו של דבר, בתום מו"מ מייגע עם הליכוד, כוננה ממשלת אחדות לאומית, שידעה משבר עת שמעון פרס, בעצת חבריו למפלגה, ניסה למנוע את הרוטציה, כשהיה צריך לפנות את כיסאו ליצחק שמיר ב־1986. 

 

לגשר על הפערים

אחרי שנחל אכזבות מהרצוג הנשיא כראש ממשלה, הגיע גם פרס לכיסא הנשיא ונקלע ב־2009 לדילמה קשה ביותר. זה קרה לאחר שפורסמו תוצאות הבחירות לכנסת ה־18, כשסיעת קדימה בראשות ציפי לבני קיבלה 28 מנדטים, לעומת 27 מנדטים של הליכוד. בהתייעצויות שקיים פרס עם נציגי הסיעות, התברר לו שבנתניהו תומכים 65 ח"כים ולכן הטיל עליו את הרכבת הממשלה.

"אין ספק שפרס היה מעדיף להטיל את התפקיד על לבני, משום שהיתה לו הערכה רבה כלפיה והוא היה אחד מראשי קדימה לפני שהוכתר לנשיא, אבל לא היתה לו ברירה. גם לבני שגתה בכך שלא עמדה בתוקף על כך שתפקיד הרכבת הממשלה יוטל עליה, כנראה בשל חוסר ניסיונה הפוליטי", אמר גורם פוליטי שהיה מעורב בנושא.

יורם דורי, שהיה יועצו האסטרטגי והפוליטי של פרס בתקופת נשיאותו, אומר: "החוק מעניק לנשיא הרבה מאוד שיקול דעת בהחלטה על מי להטיל את הרכבת הממשלה. זו ההחלטה היחידה של הנשיא שלא מעורב בה שום גורם ממשלתי, כמו מתן חנינות שמחייב 'חתימת קיום' של שר המשפטים. הנשיא חייב להגיע להתייעצויות שהוא מקיים בראש נקי וללא שום דעות קדומות.

"כמובן, יש יתרון לנשיא שמגיע לתפקיד מהמערכת הפוליטית, משום שהוא מכיר את כללי המשחק ויש לו ניסיון רב. לכן שיחה שיקיים הנשיא ריבלין עם בנימין נתניהו או משה כחלון, איננה דומה לשיחה שהיה מנהל נשיא שהגיע מהתחום האקדמי או המשפטי, ללא כל רקע פוליטי".

כעת השאלה הגדולה היא אם הנשיא ריבלין יצליח לשכנע את נתניהו להקים ממשלה רחבה עם המחנה הציוני, למרות שיש למנהיג הליכוד אפשרות להקים ממשלה שתתבסס על מפלגות הימין והחרדים. גלוסקא סבור ש"לריבלין יהיה קשה מאוד לשכנע את נתניהו בצורך להקים ממשלת אחדות, כשהוא עומד בראש המפלגה הגדולה ובפער משמעותי לעומת המחנה הציוני, משום שהמצב כיום שונה מכפי שהיה בשנות ה־80".

עוד אומר גלוסקא: "כיום לא שורר מצב של משבר לאומי עמוק, שמחייב להקים ממשלת אחדות כדי להוציא את העגלה מהבוץ. היום הפערים בין הליכוד והעבודה הם מאוד גדולים, בעיקר בתחום המדיני, לאחר שנתניהו הסתלק למעשה מהרעיון של שתי מדינות לשני עמים. יהיה קשה לגשר על הפערים". 

יורם דורי סבור כי "נשיא המדינה ריבלין לא יוכל לכפות על הרצוג ונתניהו להקים ממשלה משותפת. הוא יכול לנסות לשכנע אותם, אבל אין לו מנופים נוספים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו