דמיינו לכם את הסיטואציה הבאה: ביום בהיר אחד אתם זוכים להגשים את החלום הכי גדול שלכם, אבל מגלים שהוא הגיע בדרך הכי גרועה שיכולה להיות. נשמע נורא? אז זה בדיוק מה שקרה לכריס קולמן, מאמן נבחרת וויילס.
27 בנובמבר 2011 הוא יום שקולמן וויילס כולה לא ישכחו לעולם. באותם ימים המאמן הוולשי אימן את לאריסה היוונית, שהיתה שקועה בחובות כלכליים ורק דמיין איך הוא שם את הצרות האלה מאחוריו ובורח בחזרה לאי הבריטי. בדיוק אז, כשהכין את הקבוצה למשחק ליגה נוסף שהתקיים באותו ערב, החיים קיבלו פרופורציות. קולמן קיבל מחברו לשעבר בפולהאם לי קלארק הודעה לטלפון הנייד: גארי ספיד נמצא תלוי בביתו, מת. קולמן פרץ מייד בבכי. "עד היום אני לא זוכר מה קרה באותו משחק ואין לי מושג כמה נגמר", סיפר המאמן. "זה היום הכי גרוע בחיים שלי, בלי ספק בכלל".
ספיד היה אחד מחבריו הטובים של קולמן ומאמן הנבחרת באותם ימים. המוות הפתאומי שלו היכה את המדינה בהלם, ובייחוד את קולמן, שהיה צמוד לספיד מאז גיל 10 ועד לנבחרת הבוגרת של וויילס. השניים, כך מספרים, היו צמד בלתי ניתן להפרדה. הם היו מתיישבים זה ליד זה בספסל האחורי של אוטובוס הנבחרת ומנגנים בגיטרה. לא מנגנים טוב, אבל שומרים על המורל.
שלושה חודשים אחרי אותו אירוע, כשהטראומה עדיין טרייה, קולמן קיבל את ההצעה שלה חיכה כל ימי חייו - לאמן את הנבחרת הלאומית. הדרך לשם לא היתה כפי שדמיין, והסיטואציה הפתאומית לא שיחקה לטובתו של המאמן החדש. "אף אחד לא רצה לעשות את השינוי הזה", מסביר מייקל פרלמן מהעיתון "סאות' וויילס". "כולם אהבו את גארי ספיד ולא היו בטוחים לגבי היכולות של קולמן, אבל לא היתה ברירה". מסיבת העיתונאים הראשונה של קולמן בתפקיד, כהכנה למשחק לזכרו של ספיד בפברואר 2012 מול קוסטה ריקה, היא מאותם ימים שנצרבו לעד בזיכרונם של כל הנוכחים. "זה היה אירוע סוריאליסטי", נזכר פרלמן, "די לראות את כמות המילים שנכתבו על מסיבת העיתונאים הזאת". קולמן הביט בכיסא שעליו ישב חברו הטוב עד לפני כמה חודשים, ותחושת ההלם היכתה בו בפעם הראשונה. "אני לא יכול לדבר על הנבחרת, אני מצטער", אמר אז קולמן בעיניים דומעות לעיתונאים שמולו, "זה הכל למען גארי והמשפחה שלו, הכדורגל לא מעניין אותי כרגע".
הקשר בין השניים נשמר עד הרגע האחרון. "אני זוכר את השיחה האחרונה שלנו", מספר קולמן, "זה היה לפני משחק מול אנגליה. אני הייתי פרשן בסקיי ואמרתי לגארי שהוא יושב במקום שלי, הרי אני צריך להיות מאמן הנבחרת. הייתי מעדיף שיפטרו אותו כדי שזה יקרה".
כשהספתח האמוציונלי סוף סוף מאחוריו, קולמן התחיל לעבוד. "לא היה לו שום סיכוי", אומר פרלמן, "השחקנים היו שבורים מהמוות של ספיד ולא תיפקדו על המגרש". הפתיחה אכן היתה גרועה: מוקדמות מונדיאל 2014 התחילו ברגל שמאל עם הפסד מתקבל מול בלגיה ונמשכו בתבוסה 1:6 צורמת מול נבחרת סרביה, הפסד שהעמיד בספק את היכולות של קולמן הצעיר. אחרי שנה בלבד בתפקיד ולאחר כישלון במוקדמות המונדיאל, הכיסא של קולמן החל להתנדנד. אלה לא היו רק התוצאות הרעות, אלא גם ההתנהגות מחוץ למרגש. השיא הגיע במשחק המוקדמות מול מקדוניה, אז פיספס המאמן את הטיסה משום שאיבד את הדרכון. קולמן הצליח להגיע לסקופיה בשנייה האחרונה, וויילס הפסידה 2:1.
למרות האירוע הזה ולמרות מחאות האוהדים, שדרשו את פיטוריו, החליטה ההתאחדות להאריך את החוזה של המאמן המושמץ בשנתיים נוספות. "אין שום מקום אחר שבו הייתי מעוניין להיות", הכריז אז קולמן, שסימן את מוקדמות יורו 2016 כמטרה הבאה שלו ושל נבחרת וויילס. "יש כאן דור נדיר של שחקנים, אפשר לעשות דברים מיוחדים". נכון להיום, הקהל הוולשי שינה את דעתו והשתכנע שקולמן הוא אכן האיש לתפקיד. אחרי ארבעה משחקים במוקדמות יורו 2016, הנבחרת הוולשית מדורגת שנייה ללא הפסד וחולמת על מקום באליפות אירופה בצרפת.
"הנבחרת של ספיד שיחקה כדורגל יפה יותר", מודה פרלמן, "לעומת זאת, השיטה של קולמן היא פשוט לתת את הכדור לגארת' בייל. מכיוון שבינתיים זה עובד, לאף אחד אין תלונות". לאחר פתיחת הקמפיין המוצלחת, בזכות בייל כמובן, המטרות של נבחרת וויילס השתנו והיום הן כוללות קודם כל לסיים מקום אחד מעל נבחרת ישראל בטבלה.
למרות המסע העקום שעשה אל עבר תפקיד המאמן, קולמן מלא אמונה בעצמו ובנבחרת שלו. בגיל 32, כשאף אחד לא האמין בו, הוא הפך למאמן הצעיר ביותר בפרמייר ליג והוביל את פולהאם למקום התשיעי בטבלה. גם לפני שלוש שנים, באותה מסיבת עיתונאים בלתי נשכחת, לא מעט הרימו גבה לגבי סיכוייו בתפקיד. היום וויילס כולה עומדת מאחורי כריס קולמן, שעומד מאחורי המילה שלו - ועושה הכל כדי להנציח בכבוד את שמו של גארי ספיד.
קולמן מפרסם את הסגל:
לקראת המשחק בשבת הבאה פרסם המאמן הצעיר את הסגל שיתמודד מול ה-11 של אלי גוטמן כאשר הכוכב הכי גדול של הנבחרת, גארת' בייל מריאל מדריד, בפנים, גם ארון ראמזי מארסנל וג'ו אלן מליברפול.
הסגל המלא: ויין הנסי (קריסטל פאלאס), אוויין פון וויליאמס (טרנמר רוברס), דניאל וורד (ליברפול), אשלי וויליאמס (סוונסי), ג'יימס קולינס (ווסטהאם), בן דיוויס (טוטנהאם), כריס גאנטר (רדינג), ניל טיילור (סוונסי), סמואל ריקטס (וולבס), אשלי ריצ'ארדס (סוונסי, בהשאלה לפולהאם), אדם הנלי (בלקבורן), ג'ו אלן (ליברפול), ג'ו לדלי (קריסטל פאלאס), ארון ראמזי (ארסנל), דיוויד ווהן (נוטינגהאם פורסט), דיוויד אדוארדס (וולבס), שון מקדונלד (בורנמות'), דיוויד קוטריל (בירמינגהאם), האל רובסון קאנו (רדינג), טום לורנס (לסטר), גארת' בייל (ריאל מדריד), סיימון צ'רץ' (צ'רלטון) וסם וקס (ברנלי).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
