"צחוק הוא המפלט האחרון"

בחודש הבא תעלה בתיאטרון הקאמרי הצגה קומית חדשה בכיכובו של שמואל וילוז'ני. ההצגה, "נשוי במנוסה", מגוללת את קורותיו של נהג מונית לונדוני שנשוי לשתי נשים במקביל, ואף אחת מהן לא יודעת על קיומה של האחרת.

ישראל בוחרת ישראל היום:הצטרפו אלינו ליום השידורים המיוחד

את המחזה כתב המחזאי הבריטי ריי קוני, ואת ההצגה מביים אלון אופיר. לצידו של וילוז'ני ישחקו לימור גולדשטיין, אנדריאה שוורץ, עידו מוסרי, נדב אסולין, אלי גורנשטיין ועמית רייס.

"אני מגלם את ג'ון סמית, נהג מונית שנשוי למרי (גולדשטיין), שאיתה אני גר בווימבלדון, ונשוי גם לברברה (שוורץ) שאיתה אני חי בבריקסטון", מספר וילוז'ני. "אבל זה לא סתם מחזה על אדם שנשוי לשתי נשים. העניין מתחיל כשקורה משהו מפתיע - והסוד הזה צריך להתגלות באמצעות מפגש בין שתי הנשים. כל ההצגה היא בעצם ניסיון לסדר את העניינים מבלי שהסוד יתגלה.

"כשהמחזה נכתב, ב־1983, הוא היה בהחלט פורץ דרך, גם מבחינת הקהילה הגאה, כי חלק מהשקרים במחזה נסובים סביב הסיפור שהוא גר עם בחור. כשרואים את המחזה הזה ומסתכלים על מה שקרה מאז ועד היום בתחום מעמד האישה, את השינוי המהותי שהחברה עברה - זה מדהים".

זו פעם רביעית שלימור גולדשטיין ואתה משחקים זוג על הבמה.

"או שהתיאטרון מנסה לרמוז לנו משהו או שהוא פשוט ממשיך הצלחות. אין ספק שההרגל נעשה הרבה יותר נוח, כדברי המשוררת. אנחנו מרגישים שאנחנו משתבחים עם הזמן, וזה מעצים גם את הפתיחות והקירבה".

בימים אלה משחק וילוז'ני בקאמרי גם בקומדיה המצליחה "תעלת בלאומילך" ובמקביל רץ עם מופע הסטנד־אפ האישי שלו (המופע הבא יהיה ב־30 באפריל בתיאטרון הבימה). "אני חושב שלאנשים יש צורך וחשק לצחוק, דווקא עכשיו", הוא אומר. "הצחוק הוא המפלט האחרון שנשאר לנו".

אנחנו בדיוק בבחירות. בתור מי שהתנסה בפוליטיקה המוניציפלית, יש איזשהן תובנות?

"מערכת בחירות היא תקופה יצרית מאוד, זמן שבו הפוליטיקאים עושים את הקרקס הכי גדול שאפשר. זו לכאורה תקופה משמעותית בקיומה של החברה הישראלית, הייתי רוצה לראות יותר שיח אמיתי על מהות, על פנינו לאן. היום הדיאלוג נעשה בכיכרות הפייסבוק וברשתות החברתיות - מה שבדרך כלל מסתיים בדברי הסתה מכל הצדדים. אין דבר יותר כיף מלהפיג את זה בשעה וחצי של צחוק".

אתה אופטימי או פסימי?

"אם לא הייתי אופטימי לא הייתי עולה על הבמה. יש מתכנן ויוצר שהוא גדול ורם מאיתנו, ואנחנו מריונטות, אבל דווקא זה צריך להפעיל אותנו כדי לעשות רה־אורגניזציה בדרך החשיבה ובתפיסת עולמנו. להחליט למה אנחנו כאן".