סוף השבוע האחרון תפס אותי בפאריס. גם שם מתעניינים מאוד בבחירות אצלנו, וכמעט כל אמצעי התקשורת בצרפת שיגרו שליחים מיוחדים לסיקור הבחירות. העיתון החשוב "לה מונד" הקדיש במהדורת סוף השבוע שלו את הכותרת הראשית לנתניהו ("נתניהו מול שחיקת הכוח"), על רקע צילום גדול של רה"מ. לתומי חשבתי שאנחנו - בעידן נתניהו - כבר לא מעניינים איש. עוד בלוף. זה הפוך. לא בטוח, אגב, שהישראלים באמת אוהבים את זה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אירופה מעדיפה ממשלת שמאל בישראל. מבחינת האירופאים, לשמאל הישראלי יש בלעדיות על השלום, גם אם המציאות הוכיחה ההפך. סוגיית הביטחון שלנו קצת משנית באירופה.
הטענה שהושמעה יותר ויותר בעת האחרונה על ידי המפלגות השונות, שלפיה הקהילה הבינלאומית מעדיפה הפסד של נתניהו בבחירות, היא אכן נכונה. רבים בעולם רוצים מהפך לא פחות מציפי לבני ("לה מונד" ציטט אותה בהנאה כמי שמזלזלת באזהרות נתניהו מפני הגרעין האיראני). האם זה משנאת נתניהו או מאהבת אבו מאזן? כנראה גם וגם.
היומון הצרפתי לא מבין מדוע המו"מ הישראלי־פלשתיני נדחק לשוליים במערכת הבחירות, וכיצד נמחק הנושא מסדר היום. הוא הוגן מספיק כדי לציין כי גם "השמאל כבר לא מעז להציג עצמו כ'מחנה השלום'".
במילים אחרות, כדי לנצח היום בבחירות בישראל לא כדאי לדבר על ויתורים. כדי לנצח בבחירות צריך להיות שמאל בעור של ימין. אחר כך כבר יבואו הוויתורים.
טרם הוכח אם אכן קיים קשר ישיר בין מדינות אירופיות לבין עמותות השמאל הפועלות בישראל להחלפת השלטון, ובהן V15 (הקשר של הממשל האמריקני נתון לחקירת הסנאט), אבל קשה לא להתרשם מהרצון הגדול של חלק מבירות העולם לראות את נתניהו עוזב. הרי כולם חושבים, או מעמידים פנים, שלפניו לא היו מלחמות, ושבמזרח התיכון הורגלנו לשושנים ולא לרובים. הם גם שכחו כי ההצבעות השיטתיות שלהם נגד ישראל לא נולדו עם רה"מ.
מחר הולכים להצביע. זו זכות גדולה של כל אזרח בישראל. מסביבנו מתפרקות מדינות שעל פי חזונם של כמה בתוכנו היו אמורות להיות כבר ידידות, בעוד אנחנו הולכים לכתוב פרק נוסף בחיינו הדמוקרטיים כאומה. הצעירים בינינו, שיצביעו בפעם הראשונה, רואים זאת כנתון פשוט, וזה לא המקרה; במזרח התיכון הסוער שלנו, שום דבר לא ברור מאליו.
יש שילכו להצביע כשהם חושבים על מחירו של גביע מילקי, אחרים על אי יכולת לרכוש דירה. יש שיצביעו למען ההתיישבות, ויש שלמען ביטחון המולדת. לאיש מבין כל אותם בוחרים אין בלעדיות על אהבת הארץ.
מערכת הבחירות המסתיימת גלשה לפסים נמוכים. ראש הממשלה הוצג לעיתים כאבי כל המכאובים. העולם מביט ביחס שלנו כלפי מנהיגינו, ובעיקר שכנינו. יש בזה כפיות טובה כלפי מנהיג, בין שהוא משתייך לימין ובין שלשמאל.
הבה נרגיע ונתרכז בעיקר: ישראל בוחרת מנהיג. זה אמור להיות יום חג, ולא יום של חיסולי חשבונות. ישראל בוחרת מנהיג. לא העולם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו