כבר יותר משבועיים שבטלוויזיה מככבים בכל ערב תשדירי הבחירות. רק לפני כמה עשורים לא היה אחד שלא התיישב מול המסך כדי לעודד את המפלגה שלו או למלמל "איך הכניסו לנו" מול תשדיר מוצלח של המפלגה היריבה, כאילו הוא צופה במסי נגד רונאלדו ולא בגאולה כהן נגד לובה אליאב. והנה, חלפו עשור או שניים, שבישראל זה יוצא בערך 34 מערכות בחירות, ונדמה שהיחידים שעוד צופים בתשדירים האלה הם כלבים שנשארו לבד בבית ונלחץ להם השלט בטעות. אז כיוון שרובכם בוודאי לא צפיתם, הכנתי לכם לקט תשדירי בחירות של כמה מפלגות נבחרות, בדיוק כמו שכולנו יודעים שהם נראים. ועדת הבחירות המרכזית גאה להציג: אותו הדבר בכל פעם. אי־צפייה נעימה.
איור: יובל רוביצ'ק
מפלגת השלטון
דגל ישראל, זריחה, צילומי אוויר של שדות שרואים בהם צל של מסוק (שאנחנו שילמנו עליו כדי שיהיו בתשדיר צילומי אוויר של שדות), ילדים עם דגלונים שיוצרו בסין (הדגלונים, הילדים יוצרו בסוכנות ניצבים), שחקנים מגלמים חקלאים בחממה (שבמקור עובדים בה תאילנדים). ראש הממשלה בנאום בלשכה, משתמש במילים "יחד", "עוצמה" ו"להמשיך". על המדף מאחוריו, לגמרי במקרה, תמונה שלו מהשירות בצבא ותמונה שלו עם המשפחה.
מפלגת האופוזיציה הגדולה
דגל ישראל, זריחה, צילומים של שדה מסולם גבוה (באופוזיציה אין תקציב למסוק), ילדים עם דגלונים שנראים עייפים (הילדים, הם פשוט הצטלמו גם לתשדיר הקודם באותו יום), ראש המפלגה במשרד שעוצב כמו לשכת ראש ממשלה, משתמש במילים "יחד", "עוצמה" ו"לשנות". על המדף מאחוריו, לגמרי במקרה, ספרים של בן־גוריון, הרצל, משה רבנו וגם ספר העצמה נשית, כי התשדיר בעצם צולם במשרד של אשתו.
המפלגה האולטרה־שמאלנית
רקע לבן, מוסיקה קצבית. אשכנזי רוקד עם ערבי, מזרחית רוקדת עם גיי, כלב רוקד עם חתול (פרסי). וידאו של תל אביב ביום, וידאו של תל אביב בלילה, בלונדינית יפה שבגללה היית מצביע גם לחתול, כולם רוקדים יחד, כולל קשישה שהסכימה להצטלם כי היא סבתא של אחד הרקדנים (אבל מצביעה ביבי).
מפלגת הטרנד
השיר הנכון, התאורה הנכונה. ברגע הנכון נכנס היפה והנכון ואומר את הדבר הנכון. הבעיה היחידה: חודש אחרי שהוא ימונה לשר ויזכירו לו מה הוא הבטיח, הוא יגיד שזה לא נכון.
המפלגה האולטרה־ימנית
איש עם דגל, אישה עם דגל, ילד עם דגל, דגל עם דגל. נוף של ירושלים עם פוטושופ שמעלים את אבו דיס, נוף של הכנסת עם פוטושופ שמעלים את אחמד טיבי. קריין עם בס מוגזם מקריא סיסמה שאתה לא בטוח מה היא אומרת אבל נשמעת אסרטיבית, משהו כמו: "ישראל זה בית, מנסנילו זה זית".
המפלגה הערבית
מוסיקה בערבית, קריין בערבית, כתובית בערבית, סלוגן בערבית. לנו זה נראה כמו: "אמא'לה, אמא'לה, אמא'לה, מה כתוב? נראה לי הם מתכננים משהו".
המפלגה המוזרה
מוסיקה נכנסת לא בזמן. ראש הרשימה - קוקו עם קוקו - מציג את מטרות המפלגה. זה יכול להיות כל דבר בטווח שבין מפלגת זכויות הקרקר למפלגת "נהג תפתח מאחורה" למען אפליה מתקנת לנהגי אוטובוס אקורדיון. עולה צילום של פתק עם אותיות המפלגה הקליטות - "עטכצ" (זה מה שנשאר אחרי כל המפלגות). המוסיקה שוב נכנסת לא בזמן.
המפלגה של הסטלנים
שיר של בוב מארלי, כמה צעירים וקשיש שנשאר מהאיחוד עם הגמלאים עוברים ויוצאים מהפריים. אחרי כמה שניות הם חוזרים, מנהיג המפלגה מסביר לבמאי שהם לא שמו לב שאמרו אקשן. הבמאי אומר לו שהוא לא במאי אלא סתם איש שיושב בכיכר. גיל קופטש מגיע, מתנצל על האיחור, מנהיג המפלגה אומר לו "לא נורא, קיציס", ומטיף בעד לגליזציה. הזקן מהגמלאים מתלהב ואומר שהוא עושה כל יום לגליזציה. מתברר שהוא התכוון לאינהלציה. השיר של בוב מארלי מתגבר. עולה פתק עם אותיות המפלגה, המנהיג מגלגל אותו באינסטינקט.
המפלגה החרדית שפונה גם לחילונים
תאורת יום, שיר מוכר מאוד שעליו הלבישו מילים לא מוכרות, קשישים עם טשטוש על הפנים מחטטים בפח, רב חייכן מצטט פסוקים שמוּכרים לך מהבר־מצווה, ראש המפלגה מסיים בסלוגן המפלגה שמתאים גם למסעדת פועלים, משהו כמו: "בשביל הנשמה". חודש אחרי הבחירות: הקשישים מהתשדיר, הפעם בלי טשטוש, באים לקבל את הכסף על התשדיר, ראש המפלגה שולח אותם לחפש בפח.
המפלגה החרדית שממש, אבל ממש, לא רוצה לפנות לחילונים
אין תאורה, אין זמר, אין כלום. יש רק רב שכועס ביידיש, כאילו הוא יודע שקנית פעם ב"טיב טעם", ואחריו ג'ינגל שנשמע לך מאוד קצבי - בהנחה שאתה חירש.
מפלגת זכויות הגבר
פנים־יום־מחסן מלחיץ. גבר שהאישה היחידה שהוא פגש בחייו זו המיילדת שלו מבילינסון, מציג גרף עם נתונים לא הגיוניים ("על פי סקר שערכתי, אחד מכל ארבעה גברים לא יכול להשתתף בסקר כי אשתו לא הרשתה לו"). הוא מזיע, המאפרת נכנסת לתקן לו את האיפור, ורואים שכל הצוות שלו מורכב מנשים. הוא מסביר שהוא דווקא רצה להעסיק רק גברים, אבל מתברר שבישראל 2015 לנשים אפשר לשלם הרבה פחות. קאט.
ועכשיו, רגע לפני שיסתיימו התשדירים, ואיתם ייצאו לחופשה גם עובדי הסקטור היחיד שהפוליטיקאים באמת תמיד דואגים לו - הפרסומאים - יש לנו עוד חובה אחת חוץ מלצחוק מהתשדירים: לבחור את התשדיר שהצחיק אותנו הכי פחות, זה שנראה לנו שאנחנו כמעט סומכים על המועמד המאופר־מדי שמככב בו, וללכת להצביע עבורו. אחרי הכל, אם לא תסמכו על הבחירה שלכם, תצטרכו לסמוך על הבחירה של מישהו אחר. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו