דרוש: שר ביטחון
מנצ'סטר יונייטד הפכה ממועדון שחי מדרמות בדקות הסיום לכזה שחושש מרגעי ההכרעה • פרגוסון תמיד דאג לקו התקפה פרודוקטיבי, ואן חאל עוד לא החליט מי החלוצים שלו • ההולנדי בנה קבוצה ממושמעת, אך חסרת תעוזה • ולמרות הכל, המנג'ר חייב להמשיך לעונה נוספת
, עודכן

מנצ'סטר יונייטד הנוכחית היא קבוצה שאוהד יונייטד לא יזהה. ונתחיל בסטטיסטיקה - לפעמים היא לא שקר: בעונתו האחרונה של אלכס פרגוסון ספגה יונייטד את השער הראשון ב־16 מתוך 38 משחקים, כמעט מחצית. אבל במשחקים הללו היא צברה בממוצע 1.8 נקודות ליגה. לקבוצה במקום השני היו 1.3 נקודות למשחק.
השנה יונייטד ספגה ראשונה דווקא בהרבה פחות משחקים: רק 8 מ־28 משחקים. מספר הנקודות שלה במשחקים כאלו פתטי: 0.6 נקודות למשחק. יונייטד של העונה היא קבוצה שלא יכולה לחזור למשחק.
עוד: הפרשי השערים של יונייטד בליגה הם 8:16 לחצי השעה הראשונה ו־6:17 לחצי השעה האמצעית. בשליש האחרון היא דועכת לבינוניות מוחלטת: רק 13:14 לזכותה.
בעונת 2012-2013 פרגוסון היה טוב במשהו מוואן חאל בפתיחה (13:33), אפילו פחות טוב ממנו בשליש השני (19:23), אבל טוב בשנות אור בסיום - 11:33. אגב, אפילו תחת דייויד מויס יונייטד הובילה 13:24 על יריבותיה בשליש המסיים. הקבוצה שהיתה סמל הקאמבק, שקבוצות התפללו לשרוד את הסתערות הסיום שלה, היא היום הצד שמפחד.
קבוצה בלי שיניים
יש תחושה שפרגוסון השאיר לממשיכיו יונייטד קצת חלשה בכמה עמדות, אבל האמת שגם עבור עצמו הוא לא טרח לחזק את יונייטד בכל פינה במגרש.
אבל זו אנגליה, ופרגוסון תמיד הלך למלחמה עם קו חלוצים. קנה מפורסמים ולוהטים כמו ואן פרסי או אנדי קול, האמין בפצועים כמו ואן ניסטלרוי, הימר על ותיקים כמו שרינגהאם או מייקל אואן וגם קנה אלמונים כמו פורלן או צ'יצ'ריטו וסולשיאר. הוא לרגע לא הפקיר את יונייטד בלי קו מבקיעים יצרני.

די מריה. לא מספק את הסחורה // צילום: אי.פי
ואן חאל התלונן לפני כמה שבועות כשאמר: "אין לי חלוץ של עשרים שערים". זו דייסה שהוא בישל. הוא שיחרר את דני וולבק וצ'יצ'ריטו כשעדיף היה להשאיר לפחות מחליף מנוסה אחד. הוא מגלה אי אמון בפלקאו - דווקא כשזה מתאמץ וזוכה לתמיכת הקהל.
זה מקומם בעיקר על רקע האמון המוגזם בוואן פרסי, הקפטן שלו בנבחרת הולנד, שחקן שעדיף היה לו נפרדו ממנו לאחר מיני־סבוטז' שעשה למנג'ר הקודם.
בתוך סיטואציית חלוצים דלילה הוא הסיט את ווין רוני לקישור, לפני שהחזיר אותו לחוד בצוות מוזר עם מרואן פלאיני. אם אתם רוצים את הסיפור על רגל אחת: מי שהיו הקישור המרכזי בדצמבר הם ההתקפה במארס. חלוצים הם לא הבעיה היחידה של יונייטד, אבל אם היה צריך ללמוד משהו מפרגוסון - חלוצים מסתירים הרבה בעיות אחרות. ועכשיו יונייטד קבוצה בלי שיניים.
זה הזמן להתעורר
הדבר האחרון שאפשר לומר הוא שוואן חאל לא עשה עבודה. טביעות האצבע שלו על הנעשה ברורות. אם נדמה היה שדייויד מויס מתקשה להשפיע על המתרחש בשבעה־שמונה חודשים, אצל ההולנדי יונייטד הפכה לקבוצה מאורגנת במגרש ולרוב זו שכופה על המשחק את התבנית שבה היא מעוניינת.
ממושמעת וטקטית, אבל חסרת תעוזה. שחקנים שלוקחים סיכונים - כמו נאני או חואן מאטה - שוחררו או נזרקו לשוליים. מי משחק? אלו שמבצעים הוראות וכמה מהם אגב לאו דווקא גרועים.
אפשר לתת לוואן חאל קרדיט לשיפור אצל כריס סמולינג ובמידה מסוימת גם פיל ג'ונס וגם על שילוב שחקן צעיר כמו פאדי מקנייר. העניין הוא שזה לא קרוב לפצות על כך שאין לו סופרסטאר אחד עם ביטחון עצמי כרגע. גם זה ואן חאל: אחד הרגעים האיומים של העונה היה כשפלקאו הוחלף דווקא לאחר פעולה יפהפייה של הורדת כדור מהאוויר בסיבוב שהביאה לפנדל מול סנדרלנד.
זה אפילו מפתיע. יונייטד על סף המקום השלישי ולא נורא רחוקה מהשני - כשוואן פרסי, מאטה, רוני, די מאריה ופלקאו לחלוטין חסרי ביטחון או מומנטום. אם שניים מהם יתעוררו לעשרת המחזורים שנותרו, הבעיות לטווח קצר ייפתרו.

וולבק חוגג באולד טראפורד. ואן חאל כבר מצטער שוויתר עליו? // צילום: אי.אף.פי
לצאת מהבוץ
ועדיין הטעות הגדולה ביותר תהיה לשחרר את ואן חאל. חשוב להבהיר: לא בגלל בולשיט כאילו שיש במנצ'סטר יונייטד "ערכים שהם חשובים יותר מהצלחה בכדורגל", אלא כי ליונייטד יש ערכים שהביאו ניצחונות בכדורגל. הערך המרכזי עוד מימי באזבי ופרגוסון הוא כמובן ההמשכיות של המנג'ר והיציבות בסגל. פרגוסון ובאזבי אהבו תארים ולמרות שחקני בית עצומים שגידלו, מעולם לא עסקו בבניית קבוצה על חשבון תוצאות. חשיבות היציבות היא אחרת.
יונייטד היתה חזקה כי ביצעה מעט שינויים מעונה לעונה, כי מנג'רים למדו מטעויות והפכו חכמים יותר ביונייטד. לא בתחנה הבאה בקריירה. כי ביונייטד הבינו ששחקנים עולים ויורדים ביכולת וכשדי מאריה או פלקאו יתאוששו זה יהיה די טיפשי אם זה יקרה בפאריס ולא באולד טראפורד. הסיכוי שרכש חליפי יצליח יותר לא גדול מכך שהם ישתפרו בעצמם. ההיסטוריה מלמדת שזה קורה שוב ושוב.
כן, כל האחריות היא על ואן חאל. לקחת אחריות זה להוציא את הקבוצה מהבוץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו