שר המוסיקה

בגיל 62 יוריק בן דוד החליט שהוא חוזר לבמה. הוא יעשה זאת ביום שלישי הקרוב במרכז ענב בתל אביב עם אהבתו המוסיקלית האמיתית - המוסיקה הברזילאית, במופע "ארץ טרופית יפה". כן, אתם זוכרים נכון, המופע ההוא מהתפר שבין הסבנטיז לאייטיז. 

על הבמה יפגוש יוריק את בנו עמוס וגם כמה אמנים שעבורם הוא משמש למעשה כתובת מרכזית בביזנס הזה שנקרא מוסיקה ישראלית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

במילניום הנוכחי בן דוד הוא מנכ"ל אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים), הגוף שאחראי לתשלום התמלוגים לאמני ישראל, שבהנהגתו של בן דוד זכה לחשיפה ואף לביקורת שספק אם זכו להן לפניו. 

אך גם המבקרים מסכימים על דבר אחד: כשמדובר בבן דוד, ממש כמו ג'רי מגווייר, הוא אכן "הראה את הכסף". אקו"ם מחלק בשנים האחרונות לאמני ישראל סכומים שנעים סביב ה־100 מיליון שקלים, תוצאה של מאבקים שניהל ועדיין מנהל בן דוד נגד גופים גדולים וקטנים במדינת ישראל: תחנות הרדיו האזוריות, הזכיינית קשת, רשות השידור, אולמות אירועים ואפילו עסקים קטנים. 

"אין לי ספק שאני האיש הרע כל הזמן ומכל הצדדים", הוא אומר בטון שקט ומחושב. "מבית אני שומע שאני לא עושה מספיק ושאחד מקבל יותר מהשני, והשלישי אומר שהשירים שלו מושמעים בלי סוף, אז איך יכול להיות שזו כמות התמלוגים שהוא מקבל? 

"וכשאנחנו גובים כסף אני רואה איך היחס לתרבות ולקניין רוחני אצל אנשים במדינה מזכיר מדינות עולם שלישי. בן אדם רוצה שהעסק שלו ינגן מוסיקה, שיעניין לקוחות, שהם ייכנסו וישמעו מוסיקה, אבל הוא לא מבין למה הוא צריך לשלם על זה. מבחינתו, האמן שכתב את השיר ויושב בבית לא צריך לקבל על כך כסף. אני חושב שכאן עדיין לא הצלחנו לחולל שינוי מלא, אבל זה עניין רחב יותר של תרבות וחינוך, משהו שבאירופה ובארה"ב הוא כמובן מקובל ואין איתו שום בעיה". 

השבוע חילקה אקו"ם את פרסיה לאמנים הישראלים. הטקס עבר בלי הדרמות המיוחדות שאפיינו אותו בעת האחרונה, ובעיקר הוכיח את החוזק של אקו"ם כגוף עשיר, אשר מחזיק בנדל"ן בתל אביב ובחשבון בנק שמן שמבטיח יציבות ארוכת שנים אך גם גלי ביקורת.

"יש כסף במוסיקה הישראלית"

בן דוד מודה שלמרות התפקיד החשוב, בחזרות לקראת ההופעה שלו הוא נהנה הכי הרבה. כי זה לא מלחיץ כמו להופיע, אבל הרבה פחות משעמם מלהיות ביורוקרט שמתעסק כל היום בדו"חות ובכספים. הקריירה שלו התאפיינה בעיקר בכתיבת שירי ילדים ובהפקת תקליטי ילדים ("עשיתי את '100 שירים ראשונים', '1,000 שירים ראשונים', '10,000 שירים ראשונים', וזה כבר הגיע לי עד כאן") ולהיט אחד שראה אור ב־1979 בפסקול של הסרט "דיזנגוף 99", בשם "לילה לי".

הוא ליווה את המוסיקה הישראלית בכמה צמתים קריטיים, מלהקות צבאיות ועד הפקת תקליטים. דור ההמשך שלו, עמוס בן דוד, היה למעבד הראשי של "כוכב נולד", בלב המיינסטרים הישראלי.

"יש בינינו הרבה שמתביישים". יצחק קלפטר // צילום: משה שי

תנסה לפרט לנו מה השתנה בתעשיית המוסיקה הישראלית בכל השנים האלה.

"הדבר הבולט ביותר בעיניי, וזה לא סוד כי כולם רואים אותו, זה שאף אחד לא קונה יותר תקליטים. זה עצוב אבל זה עבר מהעולם. אתה לא רואה אנשים נכנסים לחנויות וקונים מוסיקה. זה ההבדל העיקרי. אבל היום יש יותר כסף בתעשייה. מרכז הכוח של הכסף נמצא במוסיקת הפופ, וכל מי שלא נמצא במיינסטרים מנסה לחיות ולשרוד בדבר הזה שהוא אוהב, אבל הדגש הוא על לשרוד. הסיכויים לא גבוהים ומחייבים לפרוש באמצע או להמשיך לרדוף אחרי החלום". 

במילים אחרות, מי שחולם להיות מוסיקאי, שיידע להסתדר עם עוני. זו עצה שנתת גם לבן שלך?

"(צוחק). במידה מסוימת כשלתי בחינוך, מה? כן, יש סיכוי לעוני ולמאבקים שלא ייגמרו לעולם. היום אנחנו יודעים לנקוב בשמם של האמנים המצליחים. השאר צריכים להבין שהתחולל כאן דבר שהיה טרגי למוסיקה. ממדינה של שני עיתונים, ערוץ טלוויזיה אחד ושתי תחנות רדיו יש לנו היום עשרות ספקי מידע שמקשים על אמן לפרוץ ולהצליח. 

"לכאורה, זה אמור היה להיות דבר טוב, אבל אנחנו רואים שזה לא ככה. אתה רואה אמנים שמנסים לפרוץ את האולמות הקטנים במשך שנים. מגיעים לגיל 40 ומגיעים לגיל 50, ופשוט לא מצליחים לפרוץ. מעבירים חיים שלמים בדוחק, חלקם אפילו מצליחים יחסית אבל עדיין מתקשים לסגור את החודש".

ראינו בחודש האחרון שוב את ההתגייסות סביב יצחק קלפטר, שהמוני ישראלים נהרו לקנות את האוסף שלו כדי שיהיה לו מה לאכול.

"אם ניקח לרגע את הקלפטרים כשם גנרי, אז כן, יש לנו הרבה קלפטרים שרובם מתביישים ולא מדברים על מצבם אבל הם כן מגיעים לאקו"ם כדי לבקש עזרה. אני חושב שלמדינה ולמשרד התרבות יש חלק גדול מאוד בהיווצרות הקלפטרים. המדינה תומכת באופרה ובתיאטראות, אבל במוסיקה העברית היא לא נוגעת. 

"פעם בתקופה עושים איזה טקס או מחלקים פרס על שמו של אריק איינשטיין. אני מסתכל על סל התרבות ואני לא רואה שם מוסיקה ישראלית. מה, קלפטר, איינשטיין וכספי לא ראויים להיות חלק מסל התרבות?"

"ההתנהלות שלנו בפרשת אריאל זילבר היתה לא נכונה" // צילום: קובי קלמנוביץ'

אבל אז מתרחש מה שקרה עם הסופרים; מי שמבקש כסף מהמדינה, סופו שהמדינה תתערב לו.

"המדינה צריכה להתערב למען הדורות הבאים ולמען הדורות הנוכחיים. תראה איזה מאבק מנהל מוסיקאי ישראלי שעובד בעברית. בבית הקפה עכשיו מנגנים שיר באנגלית, אנחנו כל הזמן מקבלים עוד ועוד מוסיקה מכל מיני מדינות. המוסיקאי הישראלי, לאן הוא יכול להפיץ את המוסיקה שלו? הוא לא חי בצרפת שסביבה מדינות דוברות צרפתית, והוא לא חי באנגליה או בארה"ב ששם שרים בשפה של העולם. אז אם לא תהיה התערבות של המדינה, לא יהיה לו שום סיכוי. בעיניי, המוסיקה והתרבות הן הפלפל של חיינו, התבלין שהופך את חיינו לכאלו שראוי לחיות אותם. עכשיו השאלה היא אם המדינה חושבת שהיא צריכה לעזור לנו בתיבול חיינו או לא".

אבל ברגע שזה נעשה פוליטי, אתה סופג אש. ראה מקרה אריאל זילבר ופרס מפעל חיים.  

"ההתנהלות שלנו בפרשת אריאל זילבר היתה לא נכונה. חשוב לי לציין שאני, כמנכ"ל, לא יושב בדירקטוריון שקיבל את ההחלטה אבל יש לי חלק בטעות שנעשתה. אני חושב שהדעות של אריאל, שהוא מוסיקאי שאין עוררין על תרומתו למוסיקה בישראל, היו צריכות להישמע גם אם הן קיצוניות בספקטרום של החברה הישראלית. אני יכול רק להצר על כך".

"יש לי תחליף"

לפני כשבע שנים הגיע אקו"ם לכותרות הראשיות של מדורי התרבות. הגוף המנומנם התגלה ככזה שמתרחשים בו מאבקי שליטה וככזה שיש בו הרבה מאוד כסף. יענקל'ה רוטבליט, ששימש יו"ר אקו"ם, בצוותא עם חברי דירקטוריון נוספים קראו להדיח את בן דוד בטענה שקיבל החלטות שגויות בנוגע לחלוקת הכספים לחברי האגודה, ועשה זאת בלי להתייעץ עם חברי הדירקטוריון.

150 חברים הצביעו בישיבה נגד המשך הליך ההדחה, ואילו 85 תמכו בעמדתו של רוטבליט. בן דוד נשאר בתפקידו, ומאז לא התעוררה לו אופוזיציה רצינית מבית או מבחוץ.

הביקורות על המשכורת שלך ועל התנהלותך לא גורמות לך לרצות לקום וללכת?

"אילו הייתי יכול ללכת, הייתי הולך כבר מחר. אבל יש לי הרבה דברים לא סגורים שעוד לא סיימתי, ועוד הרבה מאבקים מול גופים גדולים שאני צריך לנצח בהם, ואני אנצח, כי אני מאמין בצדקת דרכי. מי שדואג שלא ידאג, לכולם יש תחליף, גם לי, אף שבית הקברות מלא באנשים שאין להם תחליף, אבל זה ייקח עוד קצת זמן".

הקהל הישראלי ממלא את האולמות כשמדובר בהופעות מחו"ל.

"אין לנו שום דרך להתמודד עם זה, וזה רק מראה שוב את הצורך של ההתערבות של גורמים ממשלתיים. איך אני יכול להתמודד עם הכסף הגדול של המפיקים והאמרגנים שמביאים לכאן הופעות מחו"ל? מילא אנחנו, איך האמן הישראלי יכול להתמודד עם זה? אין לו סיכוי ממשי והוא מוצא את עצמו באולמות כמו להבות חביבה, אוזןבר או תמונע, מנסה לפרוץ ואולי להגיע למצב שיום אחד הוא ימלא את קיסריה או את היכל התרבות במקרה הטוב. ואנחנו יודעים כמה מגיעים לשם וכמה פעמים הם מופיעים שם".

למרות הדברים שציינת בפתיחה על המצב הקשה של המוסיקה הישראלית, כמעט בכל ערב בפריים טיים אפשר למצוא מישהו או מישהי על המסך שרים בעברית.

"לפני יותר עשר שנים הייתי מדבר עם אנשי טלוויזיה  ושואל למה לא משמיעים יותר מוסיקה ישראלית בפריים טיים. הם היו עונים לי ש'ברגע שנשדר שיר בעברית, אנשים יחליפו ערוץ'. אז לפחות בעניין הזה התקדמנו, אף שעכשיו בתוכניות האלה אנחנו שומעים יותר ויותר מוסיקה לועזית. 

"הדעה שלי לגבי ריאליטי היא שמצד אחד טוב שיש בפריים טיים מוסיקה ישראלית, זה משרת את המטרה ובעיקר מייצר היכרות של דור צעיר עם שירים שהם כנראה לא היו נחשפים אליהם אחרת. בעידן שבו כל כך הרבה גורמים נלחמים לנו על האוזן, חשוב שתהיה כמה שיותר חשיפה. 

"מצד שני, זה מונע מאמנים ותיקים להופיע בפריים טיים. בפועל, הריאליטי מוחק למעשה כמויות מוסיקה אדירות, וכמובן את האמנים שמבצעים וביצעו את השירים. את הנזקים של זה נראה בעתיד, כי איפה הילדים של היום ייחשפו לכל הקלאסיקות שלנו? תשים לב שאין שום תוכנית מוסיקה שעוסקת במה שהיה, תוכנית תרבות שמכבדת את המוסיקה הישראלית. הכל זה ריאליטי, אז מי ישמיע להם את כל מה שאנחנו גדלנו עליו?"

כמנכ"ל אקו"ם, אתה חושב שהריאליטי עושה טוב לקריירה של מוסיקאים?

"מי יצא מהריאליטי חוץ מנינט, שירי מיימון ואם אתה רוצה אז גם שי גבסו והראל סקעת. סליחה אם אני מעליב עוד מישהו שאני לא זוכר כרגע, אבל אני חושב שהתמונה ברורה".

מנגד, אתה רואה כל כך הרבה אמנים שמנסים כל הזמן וחולמים להיות מוסיקאים.

"אני יכול להגיד לך את המספר המדויק. 500 אנשים במדינת ישראל נרשמים מדי שנה לאקו"ם, הם יודעים שהסיכוי להצליח לא גדול, הם יודעים שעכשיו הם נכנסים לאורח חיים בלתי אפשרי בשביל להצליח, אבל זה בכלל לא מתכתב עם כסף. שם הלב שלהם נמצא".

פרשת איה כורם והחוזה הפרובלמטי שלה עם חברת התקליטים חשפה שוק עבדות לא קטן בכל הקשור ליחסי חברת התקליטים ואמן מתחיל בישראל.

"אני לא אוהב את הגישה הזו של הרבה אמנים בישראל, שלפיה 'אני אמן, אני לא איש עסקים, אני לא יודע על מה אני חותם'. זו בריחה מאחריות. סליחה, אם אתה לא איש עסקים ואם זה לא המקצוע שלך, אז תיקח עורך דין שזה המקצוע שלו. אני לא יכול להבין מה עובר בראש של בחור או בחורה שבגיל 18 חותמים על חוזה ל־18 שנה. 18 שנה! אתה תהיה בן 36 שהחוזה הזה יפוג וכל הזמן הזה אתה תהיה מחויב לחברת התקליטים. איה כורם היא ממש לא בחורה מטומטמת, להפך, וכמובן צידדתי במאבק שלה, אבל אני לא מסוגל להבין מה גורם לאמנים צעירים לחתום על כאלו חוזים".

"המיינסטרים הישראלי". אייל גולן // צילום: קוקו

אמרת שהיום רק המיינסטרים יכול להתפרנס ממוסיקה, מי זה המיינסטרים במוסיקה הישראלית?

"אני חושב שהפופ כמו בכל מדינה הוא המיינסטרים, אם אתה לוקח בקצה אחד את הרוק הכבד ובקצה אחר את הג'אז למשל. לכן, היום המוסיקה המזרחית היא המיינסטרים הישראלי. אייל גולן הוא ללא ספק המיינסטרים הישראלי וגם פאר טסי, דודו אהרון וכו'. 

"הקמנו בעבר קרן תמיכה בהפקות מקור לאמנים מתחילים, ומאז כל שנה יש לנו פניות מ־200 אמנים שמבקשים מאיתנו עזרה וכולם מתחום האינדי. זה רק הולך וגובר. זו התמונה בתעשיית המוסיקה הישראלית כיום. אין חברות גדולות שמפיקות אמנים ומשקיעות באמנים. חברות התקליטים של העבר הצטמצמו, והן מעדיפות לעסוק בשיווק ובהפצה ועוסקות בניהול של האמן".

ביום שלישי אתה בכלל חוזר לאהבה הראשונה שלך - מוסיקה ברזילאית.

"כן, למרות שכפי שכולם יודעים, מעולם לא ביקרתי בברזיל". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו