בחודש שעבר נפל דבר בעולם הטלוויזיה: אחרי 21 שנה החליט ערוץ הילדים להוריד מהאוויר את תוכנית האולפן המיתולוגית "ששטוס". המבוגרים שגדלו על התוכנית אולי הזילו דמעה, אבל נראה שצופי הערוץ הנוכחיים לקחו את זה הרבה יותר בקלות: הם כבר מזמן מצביעים בשלט לטובת סדרות הדרמה המושקעות שמופקות במיוחד עבורם, ומצמיחות דור חדש של כוכבי־על לילדים ולנוער.
"פעם לא היתה תחרות כי היה רק ערוץ ילדים אחד, אבל היום מנחים אלמונים כבר לא מספיקים", מסבירה מנהלת ערוץ הילדים, הילי חורב קסוטו, את הוויתור על בית הגידול האחרון של כוכבי האולפן. "אנחנו נמצאים בתקופה שבה המקום שבו מגדלים את הדור הבא של הכוכבים הוא סדרות הדרמה היומיות וזה קורה מכיוון שיש שם את אותו נרטיב סיפורי שדרכו מתחברים הילדים לסיפור ולומדים לאהוב את הדמויות. ואז, גם אם זה שחקן לא מוכר הם מקבלים אותו בהערצה כי הם מקשיבים לסיפור שלו".
גם גיא קרני, שמנהל את ערוץ דיסני ישראל, מסכים. "כל ערוצי הילדים הולכים קודם כל על הדרמה המתוסרטת", הוא אומר, "משום שזה הפורמט שמצמיח כיום את הכוכבים. יש ערך אמיתי בבניית הסיפור והכוכבים וזה נוצר באמצעות דרמה שיש בה הזדהות אמיתית ולא רק משחקי אולפן. זאת הנוסחה המנצחת היום".
עולם הילדים עמוס בערוצים ובסדרות שונות מז'אנרים שונים. מסיטקומים לסדרות דרמה קצרות ועד הדרמות היומיות - שנולדו בהשראת טלנובלות לילדים (כמו "קטנטנות" ו"המורדים") ומספקות כחמישים פרקים בעונה. יש סידרה על מחנה קיץ של בני נוער ("גאליס"), בית ספר למנהיגי המחר ("החממה"), מועדון גולשים ("שוברי גלים"), ילדים עניים ועשירים הגרים סמוך זה לזה ("שכונה"), נערה שמנהלת בית מלון עם אביה ("כוכב הצפון") או נערות מתבגרות בחופשת הקיץ ("יומני החופש הגדול").
הסדרות הללו מצליחות לסחוב אחריהן כמות מטורפת של בני נוער, לרשום מיליוני הורדות ב־VOD, להפעיל שוק מרצ'נדייז פעיל, ולהפוך שחקנים אלמונים לכוכבים גדולים. שמות כמו אליאנה תדהר, תובל שפיר, גאיה שליטא־כץ, דניאל ליטמן, שירן סנדל, דניאל מורשת, ליהי קורנובסקי, עומר גולדמן, תותי ניניו ודקלה זקס אולי לא אומרים הרבה לקהל המבוגר, אבל כולם גדלו בסדרות הללו, וכולם לא יכולים ללכת ברחוב בלי שאיזה זאטוט יקפוץ עליהם בצעקות ויתחנן לסלפי משותף.
כתבת: ליטל שמש, צילום: פז בר
בשבוע שעבר סיימו את עונתן הראשונה "כוכב הצפון" של דיסני (yes) ו"שכונה" של ניקלודיאון (HOT), ובשתיהן חגגו את המאורע עם הקרנת פרקי הסיום בסינמה סיטי. האווירה בשני האירועים היתה דומה. מכיוון שאלו סדרות טריות יחסית, עבור השחקנים זה היה למעשה מפגש המוני ראשון עם מאות מעריצים נלהבים, שהתבשלו עונה שלמה מול הסידרה.
מאבטחים נשכרו כדי לחצוץ בין הצדדים והלו"ז היה מוקפד וכפוף להוראות האבטחה. אחרת, לך תתמודד עם מאות ילדים נחושים שרק רוצים תמונה וחיבוק. לא תמיד זה עוזר. באירוע של "שכונה" נאלצו לוותר על השקת אלבום מדבקות בגלל מה שהוגדר כאובדן שליטה על המעריצים.
אבל עם כל הכבוד ל"שכונה" ול"כוכב הצפון", ביום ראשון יחזרו למסך שתי הסדרות הכי גדולות של הנוער: "גאליס", שתשוב לעונה חמישית ב־HOT, ו"החממה", שתחזור לעונה שלישית ב־yes. מדובר בהפקות לא זולות, שמוערכות ב־200 אלף שקל לפרק.
להשקת העונה השלישית של "החממה" בשבוע שעבר הגיעו 1,700 בקשות להזמנות ממעריצים אדוקים, למרות שבאולם סמולרש שבאוניברסיטת ת"א אפשר להכניס רק 1,200 אנשים. מי שעבר את הסינון הראשוני, רובם בגילאי 10 עד 16, היה עסוק במשך השעה שקדמה להקרנה בצילומי סלפיז, מרדף אחרי הכוכבים והעלאת תמונות לרשתות החברתיות.
"השחקנים עבורנו הם מין מודל לחיקוי", מספרת מור שקל בת 16 וחצי. "המון אנשים רוצים להיות כמוהם ולהיראות כמוהם. הם משחקים בני נוער וקל לנו להתחבר לזה כי אלו סיטואציות מהיומיום שלנו. אנחנו מתחברים נורא מהר לדמויות שלהם, והם מלמדים אותנו הרבה דברים.
"בבית הספר שלי יש לא מעט הערצה לכוכבי נוער, גם ללהקות ולכל מיני מחו"ל. אפשר לשמוע שיחות במסדרון על מה קרה אתמול ב'גאליס', מה היה ב'שכונה', מה יהיה ב'החממה' וכאלה. היום תמצא גם ילדים בני שמונה שרואים 'גאליס'. זה לכל הגילאים, כל גיל לוקח את זה לצד שלו לתחום שהוא מתעסק בו".
"כמעריץ אתה חושב על הסידרה 24/7 ומתעסק עם זה בלי הפסקה. כשבסיום העונה של 'גאליס' הדמות הראשית קפאה, וכאילו דיברו על זה בכל מקום - בבית הספר, בפייסבוק, באינסטגרם", מתאר בני ג'אג'אטי, בן 14.5, "או למשל בסידרה 'שכונה' התגלה באמצע העונה שאיתן (ילד עשיר שהתחבר עם העניים; נ"ו) בכלל עובד עם הצד הרע, ולמחרת בבית הספר אפילו המורים אמרו לנו, 'וואי, איך אהבתי אותו. אני לא מאמין שהוא עשה את זה'. אפילו שהוא רק דמות אז אם לפני זה אהבו אותו, ברגע אחד כולם ממש שנאו אותו. ואז בפרק האחרון הוא עבר שוב לצד הטוב. אבל זה מבלבל וגורם לך כצופה לאהוב את הסידרה אפילו יותר".
לקראת המפגש עם כוכבי "החממה" בפרמיירה הכינו הילדים שלטים, מכתבים, קולאז'ים מתמונות על בריסטול ועוד שלל מתנות. מאחורי הקלעים קיבלה השחקנית הראשית, גאיה שליטא־כץ, ציור בעיפרון ובו דיוקן מדויק של פניה שציירה מעריצה. מחוץ לחדר התחננה בנחישות בפני המאבטחים נערה צעירה, שידיה עמוסות במתנות ועל חולצתה הודפסו המילים "גאיה היא החיים שלי": "בבקשה תכניסו אותי. אני מוכנה לשלם לכם, אני מוכנה לעשות הכל רק כדי לראות אותה". היא לא היתה לבד. עשרות ילדים עמדו לצידה וניסה גם הם למצוא את הדרך לעבור את 19 המאבטחים שנשכרו לאירוע ולגעת באלילים שלהם.
כוכבי "החממה" עושים סלפי המוני, בשבוע שעבר במהלך השקת העונה החדשה של הסידרה
• • • •
"הילדים", מספר המנחה והשחקן טל מוסרי, "חולמים בלילה שבאמת יש מחנה כזה שקוראים לו 'גאליס' והם רוצים לגעת בו ולהיות במקום הזה. אתה יודע כמה אליי התקשרו באופן אישי ילדים שאמרו לי 'איך אני יכול לבקר במחנה גאליס או במועדון של שוברי גלים? הם באמת מאמינים שזה קיים".
מוסרי הוותיק הוא יוצא דופן. עבור מרבית כוכבי הסדרות מדובר בדרך כלל בתפקיד ראשון בקריירה. "עבודה ראשונה אף פעם לא ממיינים", עונה גל גולדשטיין מ"כוכב הצפון" לשאלה אם חלם להיות כוכב נוער. משימת הליהוק במקרים שכאלה מתמקדת בעיקר בניסיון לנחש ולקבוע מי יהיה כוכב הנוער הבא. לשם כך סוכנים רבים ומלהקים מחפשים שחקנים מתחילים בחוגי דרמה, בתי"ס למשחק לנוער, להקות עירוניות ובתיאטרון צה"ל.
את אליאנה תדהר, כוכבת "גאליס" שזכתה בארבעת הפסטיגלים האחרונים, גילה עוזרו של המלהק מורן מרציאנו במהלך מחזמר שהעלתה עם להקת צופי תל אביב, ומשם נחטפה לסידרה "החולמים". משם המשיכה בטבעיות, כמו גם תובל שפיר ודניאל מורשת, לסידרה־בת "גאליס", שהפכה להצלחה מסחררת.
"אני מלהק גם תוכניות ריאליטי", מוסיף מרציאנו, שליהק את "גאליס", "חצויה", "מועדון החנונים" ו"החולמים", "ואז באודישנים ל'המירוץ למיליון' או ל'הישרדות' מדי פעם אני רואה מישהו שלא מתאים לריאליטי, אבל יש לו סטאר־קוואליטי או צ'ארם כזה שאני אומר: יאללה, בוא תנסה להחזיק טקסט ביד ונראה אם ייצא משהו. יש בסדרות נוער וילדים כמה חבר'ה שאת האודישן הראשון עשו בתוכנית ריאליטי, אני לא רוצה להגיד שמות כי הם בטח מתפדחים מזה".
השחקן גיא קלי בכלל נסע לטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה, אחרי שבמשך שנה כשל באודישנים. כעבור חודשיים וחצי קיבל הודעה בפייסבוק מהסוכן שלו לצלם אודישן בפלאפון לתפקיד הראשי ב"כוכב הצפון". "הייתי בהוסטל בריו דה ז'נרו עם עוד שמונה מטיילים בחדר, והיה קושי לצלם בלי שיפריעו לי. משם המשכתי לעיירת גולשים נידחת ואחרי כמה ימים קיבלתי הודעה שהבמאי רוצה שאעשה אודישן בסקייפ. למחרת כבר קיבלתי הוראה להפסיק את הטיול באמצע ולחזור לאודישן אחרון בארץ". קלי חזר והתקבל.
אסף הרץ, מעריצות ומאבטחים באירוע סיום העונה של "שכונה", בשבוע שעבר
"אנחנו בוחרים מראש אנשים שיכולים לעבוד במשימה הקשה הזאת", מבהירה חורב קסוטו, "צריך ללמוד המון טקסטים בעל פה ומצלמים בתקופה מאוד אינטנסיבית, אז הם חייבים להיות מאוד חרוצים ורציניים".
"בבחירה של השחקנים יש את האלמנט של האיכות הבלתי ניתנת להסבר רציונלי. המיתוס של הבייגלה מעל הראש של הבחור או הבחורה שנכנסים לחדר ואתה מייד מרגיש שילדים יפתחו טלוויזיה בשבילם", מסביר המלהק מורן מרציאנו. "נגיד, כשתובל שפיר, דניאל מורשת, אליאנה תדהר ושירן סנדל נכנסו לחדר לעשות אודישן, לחלוטין הרגשתי את זה באוויר. היה ניצוץ בחדר. וכמובן יש את האלמנט השני, שזה לדעת לשחק, כי רובם מגיעים בוסר לגמרי".
"הפרק הראשון והשני היו הימים הראשון והשני של הצילומים; אף פעם לא עשיתי דבר כזה ואפשר לראות את זה כשמסתכלים על הפרקים", אומרת אריאל מורטמן, השחקנית הראשית ב"כוכב הצפון", "אפילו לא ידעתי מה המשמעות של חלק מהמושגים שמשתמשים בהם על הסט. לכן אפשר לראות שכולנו משתפרים לאורך העונה, זה דבר שלוקח זמן ללמוד. אבל ברגע שמצלמים 30 סצנות ליום ובסה"כ עשרות פרקים, אז עם הזמן זה נהיה נורא טבעי. אנחנו נהיים איזשהו רובוט ששמים מולנו מצלמה ואנחנו יודעים איך להתנהל".
שירלי אורן מניקלודיאון מסבירה כי "הם חבר'ה צעירים, חלקם עדיין תלמידים, וזה מאפשר להם לגדול עם הסידרה ולהגיע לעונה שלישית והם יישארו צעירים כמו הדמויות. ומכיוון שאף אחד לא מכיר אותם, אז אין להם שום ליהוק מתבקש והבמאי יכול לעבוד ולעצב אותם כמו שהוא רוצה".
דניאל ליטמן, למשל, היה צריך להיאבק נגד זה כדי להתקבל ל"החממה". "עשיתי בעבר את 'החולמים', שהיתה סידרה־אם של 'גאליס', ולכן גיורא חמיצר לא רצה לקחת אותי הפעם. הוא אוהב לקחת שחקנים אנונימיים לחלוטין. למזלי, הצלחתי לשכנע אותו באודישן ומכאן אני רואה את זה כחובת ההוכחה עליי".
"תופעת הסדרות נהייתה מטורפת בשנים האחרונות", מוסיף מרציאנו, "וכתוצאה מכך האתגר שלי כמלהק הופך יותר ויותר קשה. עד שיש מישהו טוב, אז נדיר שהוא לא בסידרה המתחרה. אני יודע בוודאות שהמלהקת אסתר קלינג מקנאת שלא היא זו שנתנה את הברייק לאליאנה תדהר ולשירן סנדל, ואני אוכל ת'לב שזו היא שליהקה את גאיה שליטא־כץ ל'החממה' ולא אני. נהיה מאוד קשה לאתר עכשיו חבר'ה מוכשרים".
ויש גם שיקולים אחרים, כמו שמספרת היוצרת והתסריטאית אסתי נמדר. "מלבד השיקול הבנאלי של מי יהיה כוכב ילדים אהוב, חשוב לי שהייצוג יהיה מגוון מבחינה עדתית ולא ילך לכיוון סטריאוטיפי. אם יש ילד שבא ממקום של מצוקה, אז במודע לא נלהק ילד מזרחי כדי לשבור את הסטיגמה. כנ"ל גם לגבי דימויי גוף - לא אלהק שחקניות אנורקטיות כדי לא לעודד רזון מוגזם. לא הייתי רוצה שהזהות של הילדים תתגבש באמצעות דימויים שבעיניי שלילייים".
נווה צור, תובל שפיר, אליאנה תדהר ושירן סנדל בהשקת הסרט של "גאליס"
• • • •
לאורך העשור האחרון הוציאו הסדרות הרבה כוכבים - הגדולים שבהם יון תומרקין ב"הילדים מגבעת נפוליאון", עוז זהבי ב"האי", מיכאל אלוני ועדי הימלבלוי ב"השמינייה". המשותף לרובם הוא דווקא הרצון לברוח מהתופעה, מהטיקט של אמן הפונה רק לחתך גילאים מצומצם. גם הכוכבים הנוכחיים כמו תובל שפיר, אליאנה תדהר ואחרים כבר החלו להתנסות בהפקות גם למבוגרים בד בבד עם העבודה על הסדרות והפסטיגלים.
"אני מנסה למתג את המעמד שהגעתי אליו בעולם הנוער והילדים ולהמשיך את הקו הזה", מודה דניאל ליטמן, "צריך לדעת לעשות את המינון הנכון בשביל הקריירה שלך. אנחנו מתקדמים בקריירה שאנחנו רוצים לפתח לעצמנו, וזה בוסט נהדר. אבל ברגע שאתה מגיע למעמד של כוכב בסידרה מאוד מצליחה, עם הופעות בפסטיגל ובנוקיה, אז מכאן חובת ההוכחה היא רק עליך; אתה צריך להוכיח את עצמך כשחקן, שזה בעצם מה שרובנו מנסים לבנות".
יש גם כאלה שעשו דרך מעט שונה. למשל לי בירן, שפרץ ב"כוכב נולד" ומשחק את הדמות הראשית בסידרה "החממה". רוני דלומי, זוכת "כוכב נולד" שהצטרפה בעונה שעברה ל"גאליס", מודה כי "בעקבות 'גאליס' הגיע אלי גל אחר של הערצה, שונה מהרגיל. פתאום ראיתי ילדות שצורחות ובוכות ומתרגשות, זה מטורף שבוכים בגללך, אפילו מלחיץ".
טל מוסרי מנחה בערוץ הילדים כבר 18 שנה. את מעמדו האיתן בתעשייה התחרותית הזו הוא תולה בין היתר בעובדה שבשנים האחרונות הקפיד לקחת על עצמו תפקידי משחק, נוסף על תפקיד המנחה.
"לפני מהפכת הסדרות הישראליות לנוער שידרו כאן את הסדרות הלטיניות 'קטנטנות', 'המורדים' ו'כמעט מלאכים', וכל ילדי ישראל העריצו ילדים מארגנטינה", הוא אומר. "התסריטאי גיורא חמיצר הוא זה שאמר, 'חברים, לא צריך שילדי ישראל ידברו ספרדית, אנחנו יכולים לעשות את זה יותר טוב מכולם', וככה נולדה 'השמינייה', שבה שיחקתי גם אני.
"כבר אחרי כמה פרקים הבנו שיש פה היסטריה - ולאותם שמונה אלמונים שלוהקו לתפקידים הראשיים פתאום היה קשה ללכת ברחוב, ופתאום הם התחילו להופיע, ופתאום נהיה יומן השמינייה וכרית השמינייה ונר השמינייה ונייר טואלט השמינייה. הסדרות האלו הרבה יותר חזקות מכל סידרה שתייבא מחו"ל".
"גאליס" היא כיום הסידרה החזקה ביותר, וזה לא רק בגלל 111 אלף העוקבים בפייסבוק. "'גאליס' היא להיט שמשנה שוק", מודה חורב קסוטו, "היא הסידרה הראשונה שהולידה סרט קולנוע, וכנראה יהיה שגם סרט שני כי זו תופעה. נפתח ערוץ טלוויזיה שלם שמשדר רק תכנים שקשורים לסידרה ולכוכבים. העלינו גם מופעים לייב על במה, שהביאו 30 אלף ילדים ביומיים להיכל נוקיה, וזה לא היה קודם.
"הגיעה דרישה מהקהל לגעת בכוכבים, אז חשבנו על הפורמט של מופע. הלכנו על הדמויות והסיפור, הבאנו אותו לבמה, התאמנו שירים וכוריאוגרפיה ובנינו מופע מצליח". בעקבות ההצלחה, גם "החממה" הלכה בעקבות "גאליס" עם מופע לייב, וגם הלהיט החדש "שכונה" הולך להרים מופע בימתי שיעלה בפורים.
"בשונה מהכוח של המנחים בזמנו, היום הילדים מעריצים את הדמויות", מבהיר מוסרי. "אני מופיע עם חלק מהכוכבים בהופעות או בפסטיגל, ולפעמים כשהם צורחים את שמם הם לא קוראים להם בשמם הפרטי - הם קוראים להם בשם הדמות. אפשר לשמוע מישהי צורחת 'דני, דני', אבל היא מתכוונת לאליאנה. ומישהי צועקת 'ליאן, תעשה לי ילד' והיא מתכוונת לדניאל מורשת. יש איזה בלבול גדול. אני לא יודע כמה כוח באמת יש לאותם שחקנים מעבר לסידרה, אבל מובן שעם הצלחה אי אפשר להתווכח והכוכבים הם באמת כוכבי ענק אצל הילדים".
"יש גילויים הערצה שונים לגמרי", מנתחת רוני דלומי. "יש כאלה שמחקים לבוש או שיער, יש את הילדים ששואלים שאלות ומתעניינים, יש את אלה שחיים את העלילה - נגיד, אל תהיי עם זה וכן תהיי עם זה, תיפרדי ממנו, אל תהיי איתו, הוא עובד עלייך; ויש את הילדים שפשוט צורחים ומחבקים, וסתם רוצים חיבוק".
שלט שהכינה מעריצה
• • • •
למרות שהילדים של היום צופים גם ב"המירוץ למיליון" וב"האח הגדול", המעורבות שלהם בסדרות הדרמה היומיות והחיבור החזק לדמויות הוא עצום.
היוצרת אסתי נמדר, שחתומה על הצלחות דוגמת "אליפים" ו"שוברי גלים", מספרת כי "כבר בשבוע הראשון של הסידרה אני מוצפת באי־מיילים, פייסבוק ואפילו טלפונים מילדים וצופים. זה נחלק לשני סוגים - ילדים שיש להם רעיון לסידרה ורוצים שאכתוב איתם או ילדים שרוצים להיות מפורסמים ולשחק בסידרה. אני מדברת על עשרות טלפונים.
"ויש גם מסרים מילדים שאומרים: היתה לי בעיה מאוד קשה בבית הספר, עשו עלי חרם, אני שמנה, אני אלרגי לחלב, והיה משהו בעלילה שכתבתם שעזר לי לפתור את זה, עזר לי להתמודד עם זה ונתן לי רעיון איך לפעול. אלה הדברים שמהם אני ממש בוכה ומתרגשת ואז מבינה שעשינו משהו באמת טוב. להבדיל מלמכור עוד עשרה כרטיסים לפסטיגל שזה מגניב, לתקן משהו בחיים של ילד אחד זה דבר משמעותי מאוד".
"בהכנה לפני כתיבת הסדרות וגם לאורכן אני עובדת במקביל עם הפסיכולוג של הערוץ", ממשיכה נמדר, "אנחנו מנסים להביא עולמות שיביאו תכנים חדשים לילדים - למשל 'שוברי גלים' שהביאה את עולם הגלישה, יחד עם נושאים של כשירות, אני אדון לגורלי ויכול להתמודד עם קשיים, ויכול להגיע להישגים לא על חשבון האחר".
"ילדה בת 14 וילד בן 12 שואלים את עצמם בדיוק את השאלות שעליהן מדברות הסדרות", מסביר קרני, "המקום שלי בתוך הסביבה, מקומי ביחס למשפחה וביחס לחברים שלי, אני מקובל או לא, מה אני צריך לעשות כדי להיות מקובל והאם כל מה שאעשה זה לגיטימי. בגלל זה הצופים מגלים הזדהות עם הגיבורים".
היוצרת של "כוכב הצפון" ו"יומני החופש הגדול", מיכל קופר קרן, מודה כי ילדיה וחבריהם הפכו למעין קבוצת מיקוד בתהליך כתיבת הסדרות שלה. "אני חוקרת אותם באוטו - מה אהבתם, מה חשוב לכם ומה לא מדבר אליכם, ומקבלת מלא עצות. הם לא אוהבים שמבוגרים כותבים עלק מגניב לילדים ולכן אני מנסה שהשפה תהיה מאוד טבעית, אוניברסלית, על־זמנית כמעט, בלי יותר מדי סלנג כי זה מרגיש להם כמו מבוגר שמנסה לחשוב איך הילדים מדברים".
שירלי אורן, מנהלת ערוץ ניקלודיאון, מוסיפה כי "ילד רוצה להזדהות עם מישהו שעובר תהליך, הוא רוצה שמישהו ישכנע אותו וירגש אותו. הילדים מאוד מתחברים למערכות יחסים - אם זה עניים נגד עשירים ב'שכונה', למשל. יש עלילות משנה רבות שמאפשרות לילדים מכל הסוגים למצוא נקודות להזדהות, יש משולשי אהבה, מצבים של אימה ומתח, אהבות נכזבות ויחסים בין חברים שעומדים בפני מצבים קשים.
"בסדרות רבות יש גם את אלמנט הכוח הנשי. גם בסצנות האקשן הבנות הן אלו שלוקחות את הפיקוד בהרבה פעמים. הן חושדות שיש קונספירציה או שצריך לעצור את המזימות של הרשע, והן אלו שמובילות את כולם אחריהן למרות שכולם מפקפקים וחסרי אמונה. זו דרך לסחוף את הילדות לתוך הדבר הזה ולבנות להן מודל לחיקוי.
"הסדרות תמיד בנויות על כך שהילדים הם הגיבורים בעוד המבוגרים אימפוטנטים ואדישים או עומדים בדרכם של הילדים. בסופו של דבר הפתרון מוטל על הילדים בלבד, וזה מאוד מעצים וגורם לצופים לרצות להיות בנעליים שלהם".
"הרעיון כשכותבים סידרה כזאת", אומרת נמדר, "זה ליצור סוגים של דמויות, שגם אם הילד לא יראה את עצמו אחד לאחד, אז הוא יראה איזשהו היבט מוגזם באישיות שלו, או יראה את מלכת הכיתה שמתעללת בו ואיך אפשר להתמודד מול זה".
מיכל קופר קרן מוסיפה כי "הסידרה היא בעצם עולם שעל גבול הפנטזיה, אתה מזהה את העולם שלך, אבל לא בדיוק; הדרך להתאהב בדמויות הוא באמצעות טריק רגשי, להכניס אותן כמה שיותר למצבים של אהבה, דרמה, מתח והומור; כל קשת הרגשות. לבנות מצבים שהצופים יזהו את עצמם בהם - כשצחקו עלי, כשרציתי מישהי והיא לא רצתה אותי, כשחברה עשתה משהו שפגע בי - לוקחים קונפליקטים שהם חלק מהיומיום ועוטפים את הכל במשהו זוהר, שהוא שלוש דרגות מעל החיים האמיתיים, וזה מה שגורם לשחקנים להפוך לכוכבים כי זה טיפונת גדול מהחיים".
אריאל מורטמן באירוע סיום העונה של "כוכב הצפון"
• • • •
אבל לא כולם מרוצים מהתוצאה. החודש דרשה מועצת הכבלים והלוויין לאסור את הצפייה ב"שכונה" לילדים מתחת לגיל 14, בעקבות פרק שבו נעשה שימוש בנשק. "התוכנית בעייתית משום שהיא עוסקת באדם שמרמה את רשויות המס ויושב על כך בכלא", כתבה יו"ר המועצה, יפעת בן חי שגב, במכתב שנשלח להוט ולניקלודיאון. "ההשפעה של אלימות בטלוויזיה על ילדים היא מוכחת. בטלוויזיה האמריקנית התוכנית הזו לא היתה מתאפשרת לשידור לילדים".
"יש עכשיו איזה שבע־שמונה סדרות שרצות, לא כולן באותה מידת הצלחה כמו 'גאליס' ו'החממה'", מסביר המלהק מורן מרציאנו. "זה משהו שמרגיש לי שהוא עכשיו בפיק, לכן אני לא יודע כמה סדרות גדולות וחשובות יגיעו בהמשך, לא יודע כמה עוד יסחטו את הלימון הזה. בקרוב כבר יתחילו לחפש את הטרנד הבא והשאלה היא לאן זה הולך מפה".
מוסרי, מצידו, מניח שהעצירה של הקולגות הצעירים שלו בעולם הילדים תהיה הרבה יותר קצרה ממה שהם חושבים. "כוכבי הסדרות מחשיבים את עצמם קודם כל כשחקנים והם לא רוצים לקבל את הקיטלוג של מנחים בטלוויזיה. הם באו לזה בשביל המשחק ופחות בשביל עולם הילדים, וזה לטעמי החיסרון הגדול שלהם ככוכבי ילדים", טוען מוסרי - היחיד מבין מנחי ערוץ הילדים שנותרו ולא צמח בסידרת דרמה.
"אני האחרון שנשאר מהימים שבהם המנחים היו הכוכבים הגדולים. אני, עודד פז ודנה פרידר (שהתפרסמו בסידרה "הפיג'מות") מאוד מזוהים היום עם ערוץ הילדים, גם כמנחים ולא רק כשחקנים. בעצם אנחנו כאן כדי להגיד בקול רם: אנחנו כוכבי ילדים סימן קריאה, ואנחנו לא מתביישים בזה".
צרות של כוכבים
שיר מורנו, "החממה": "זה נורא מלחיץ כשילדים מתחילים לרוץ אחריי ברחוב, כי אז אני נבהלת ובלי לשים לב מתחילה לרוץ גם; ופתאום מתחיל מין מרדף כזה, ובגלל שאני בלחץ אז אין בי את ההיגיון של לעצור רגע ולהתמודד עם הסיטואציה. אני מקבלת את זה בהבנה ובאהבה כי ילדים לא יכולים לטשטש את הרגשות שלהם".
דקלה זקס, "שוברי גלים": "הכלבה שלי מאוד פוחדת מהתקהלויות. הייתי איתה פעם בגן מאיר ובדיוק היתה במקום פעולה של הצופים. ברגע שהם קלטו אותי הם רצו לעברנו, והכלבה לקחה את זה קשה. אבל לרוב אלה גילויי חיבה חמים - קצת מתנות ומכתבים, ברכות שהכינו, אפילו שתי שרשראות מחרוזים, ועוד כל מיני דברים קטנים וחמודים. וגם הרבה ממתקים - הם יודעים מה אני אוהבת".
גיא קלי, "כוכב הצפון": "יום אחד הלכתי לסופר, ובתור לקצב כדי לקנות חזה עוף עמדה לידי אמא. היא אומרת לי, 'הרגע היה לי ריב עם הבת שלי, שלא היתה מוכנה לבוא לסופר כי היא רצתה להישאר בבית לראות את הסידרה'. היא התקשרה אליה מהסופר, והילדה אמרה לה: 'אמא, תחזרי לקחת אותי לסופר'. האם נעלמה ואני מיהרתי הביתה להכין את העוף, אז אני לא יודע אם היא חזרה".
אריאל מורטמן, "כוכב הצפון": "פעם התיישבתי ברכבת, בקרון מלא במבוגרים, וחשבתי שיהיה בסדר. אבל לאט לאט התחילו לצוץ בנות קטנות מכל מקום, וכזה 'אפשר חתימה? אפשר תמונה?'; וכל האנשים המבוגרים הסתכלו עלי ועשו, 'מי את?!? איפה את היית? אולי הנכדה שלי מכירה אותך?' זה כאילו לחיות בשני עולמות שונים. אם אני צריכה את השקט, אסור לי ללכת ללונה פארק".
דניאל ליטמן, "החממה": "אני רואה את זה כמשהו שקרה, וכמו כל דבר בחיים גם הוא יחלוף יום אחד. צריך להסתכל על זה ככה וליהנות. אני מצליח לשדר להם לא לעבור גבולות מסוימים, צריך להבין שגם אם אתה ביום לא טוב, אז לילד המעריץ לא באמת אכפת - הוא פוגש אותך בפעם הראשונה, ורוצה שתהיה אליו הכי נחמד בעולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו