הצופים, שצפו בהפתעת הספורט הגדולה בהיסטוריה, לא קיבלו זאת בתשואות רועמות או מנגד בזעם, בבכי או בחיבוקים. האולם היה מלא, אבל לרגעים ארוכים כמעט דומם. השדר ששידר את הקרב אמר החודש למגזין הגברים "פלייבוי" שנאלץ לשדר אותו כמעט בלחש: "כמו שמשדרים גולף כדי לא להפריע לחובט".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כי הקרב בין מייק טייסון לבאסטר דאגלס נערך בטוקיו. שום איצטדיון או אולם ספורט רציני בארצות הברית לא גילה עניין מיוחד באירוח קרב שצפו לו דקות מעטות בלבד. לשעות שאחרי הקרב נועדה ההכרזה שהקרב הבא של טייסון יהיה מול אוונדר הוליפילד.
אז הקרב הועבר ליפן ושם שווק פחות או יותר כ"בואו לצפות בטייסון אוכל את דאגלס". ויפן ב־1989 היתה מקום עם מודעות צרכנית והתחושה היתה "מוזר, אבל זה לא מה שאמור לקרות פה".
למה הפתעת הספורט הגדולה אי פעם? אני אשאל כאן הגדרה מאוד יפה שנתן פעם ההיסטוריון האולימפי דיוויד וולצ'ינסקי, שחילק את ההפתעות לדורותיהן לשתי קבוצות - ההפתעה מהסוג הראשון היא כשהבלתי מנוצח מפסיד, למשל כשנדאל מפסיד על חימר בחמש מערכות, וההפתעה מהסוג השני היא כשהבלתי ידוע מגיח משום מקום, למשל כשצפון קוריאה מנצחת את איטליה במונדיאל. וכאן היו שני האלמנטים.
טייסון הבלתי מנוצח - מי שחיסל מתמודדים בכירים כמו מייקל ספינקס וקרל וויליאמס בדקה וחצי (ב־11 הקרבות הקודמים שלו רק שני יריבים צלחו את הסיבוב השביעי); ובאסטר דאגלס בן 29 - אפס חותם על ההיסטוריה של האיגרוף עד אותו רגע.
ומי שרוצה את ההסבר ביותר קצר: סוכנות ההימורים היחידה בלאס וגאס שהסכימה לקחת הימורים על הקרב נתנה יחס של 1 ל־42 על דאגלס, כלומר תמורת 2,000 דולר הייתם מרוויחים בערך בית בעיר בינונית בארצות הברית.
דגלאס (עומד) וטייסון (על הרצפה). אף איצטדיון בארה"ב לא גילה עניין בקרב ולכן הועבר ליפן // צילום: רויטרס
נלחם עבור אמא
באסטר דאגלס היה ראוי לכל הכבוד שנפל בחלקו על הפקת ההפתעה הכי גדולה. שלושה שבועות לפני הקרב מתה אמו והוא קרע את עצמו באימונים כדי להיות מוכן לפגוש בטייסון, שהוא לפחות האמין שהוא מעט פגיע. בפרשנות בדיעבד נזכרו המומחים שמעט הקרבות היותר קשים של טייסון היו מול מתאגרפים גבוהים, ודאגלס היה סנטר בקבוצת הכדורסל של התיכון שלו.
הוא גם היה ראוי לכבוד על קרב מצוין. כי ככל שטייסון היה כבד, מגושם, לא מאומן ופגיע, הוא הפיל את דאגלס בחבטה אחת טובה בסיבוב השמיני, שזה בדיוק המשהו הזה שלא אמורים להתאושש ממנו. צילומי הקרב מראים שהספירה היתה ממש איטית. הגורמים הכלכליים מאחורי האיגרוף עתידים אפילו להתנקם בשופט הקרב על כך, אבל אלו שטויות - כמעט כל ספירה באיגרוף היא איטית. שופטים לא נותנים נוקאאוטים על זמן. אם הם רואים מתאגרף מבולבל הם יפסיקו את זה גם אם איכשהו הוא נעמד על הרגליים, ולא ישלחו בקלות הביתה מתאגרף דומיננטי כמו דאגלס שבמקרה הופל. אז דאגלס התאושש וניצח בעשירי.
אבל ההפתעה באיזשהו מקום היתה גדולה עליו, הוא לא הצליח למנף אותה לאיזושהי השפעה אחרת על ההיסטוריה של האיגרוף. הוא לא עשה כסף והתבזה בקרבות WWF. המעטים שיודעים להגיד משהו נוסף על הקריירה שלו יודעים שהפסיד את הקרב הבא לאוונדר הוליפילד. שלושה סיבובים קצרים והיה צריך קצת מאמץ של אחרים להרים אותו מהזירה, כאילו התעקש לא לתת איזושהי עדות אחרת ליכולתו ובכך לשמר את הניצחון כהפתעה הגדולה בהיסטוריה.
אבל ביומו הגדול הוא בכה מאושר על הישגו ועל כך שאמו החמיצה בכל כך מעט את הרגע המכונן של חייו.
דגלאס חוגג את הניצחון ההיסטורי. שלושה שבועות לפני הקרב נפטרה אמו // צילום: אי.פי
החלום ושברו
אני אישית אינני אוהב את הניתוחים לנפילתו של מייק טייסון - שההפסד לדאגלס היה רק אבן הדומינו הראשונה שבה. זה המשיך לנישואים מפורקים לכוכבת הטלוויזיה רובין גיבנס, פרשיית אונס, מאסר ממושך, קריירה ביזיונית למדי בהמשך הדרך ואולי עכשיו איזושהי התאוששות אנושית מסוימת ויציבות בחייו האישיים. כי הניתוחים הללו תמיד מספרים לנו "שהכל היה בסדר כל עוד קאס דמאטו וקווין רוני שלטו בטייסון, ואז את הקריירה שלו הרסו הנשים".
סרט דוקומנטרי שיצא לפני כמה שנים חשף את אחת השיטות המעוותות שבהן השתמשו דמאטו ורוני ביצירת מכונת האיגרוף האגרסיבית המדהימה שהיה טייסון המוקדם. הם הרעיבו אותו לנשים, לא איפשרו לו התבגרות נורמלית וקשרים עם נערות, לא איפשרו לו סקס בכלל בשבועות שלפני קרב, ובשלב הזה של חייו טייסון כבר היה צמא מין ברמה פסיכוטית. באותה כתבה ב"פלייבוי" מצוין שהוא "היה עם שלוש יפניות בלילה" במהלך ההכנות וגם טס לכמה שעות להוואי כשרצה נשים אמריקניות.
טייסון אחראי למעשיו. הוא אחראי לאלימות נגד גיבנס ולאונס דזירה וושינגטון, אבל מי שחינך אותו, שכביכול "לקח אותו מהרחוב והציל אותו מהפשיעה", ממש לא עשה את זה בצורה אנושית ראויה. מי שמתארים היום את הסיפור כאילו "הנשים הרסו את טייסון" מעוותים את התמונה.
הפסד אחד, מפתיע ככל שיהיה, גם לא אמור היה להרוס את טייסון. בכלל, מאזן בלתי מנוצח הוא משהו אובר־רייטד באיגרוף וחושף לא פעם בחירת קרבות מאוד סלקטיבית. ארבעת הקרבות שניצח טייסון טרם כניסתו לכלא היו לא מרשימים, ובהמשך הקריירה הוא הפסיד לכל מתאגרף גדול שנתקל בו - הוליפילד ולנוקס לואיס - תמיד בנוקאאוט.
כעבור שנים שוחח טייסון עם הסמל הגדול האחר להשמדה עצמית של גדולה ספורטיבית - דייגו מראדונה, בתוכנית האירוח של מראדונה בטלוויזיה הארגנטינאית. רגע טלוויזיוני נפלא בפשטותו, שני אנשים שקצת מבינים אחד את השני.
מראדונה מארגן את הקהל לשירת אולה־אולה ומספר לטייסון כמה העריץ אותו. טייסון אומר שביקר בשכונה של מראדונה, "שׁהיא כמו ברוקלין", ושבא לבקר אותו כי שניהם "עברו השפלות". כשמראדונה שואל אותו למה נפל, הוא אומר: "זה כבר היה רק סביב סקס וכסף, לא סביב האיגרוף". ולשאלה על החלום שעוד נותר לו עונה טייסון: "שאנשים לא ישפטו אותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
