עדיין פרפורמרית

נדמה לי שהיה זה יהודה עדר ששמעתי פעם בהרצאה אומר את המשפט החכם כל כך ש"כל מוסיקאי נמצא בדיוק איפה שהוא רוצה". חשבתי על המשפט הזה ביציאה מההופעה של קליס. אני לא יודע מה השתבש בקריירה של הזמרת בת ה־35 שהשאיר אותה מאחור, בוודאי כשהקריירה שלה החלה בלהיטים ובאמירה מעניינת.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אלא שבמקום להיות אלישה קיז או מייסי גריי, נראה שקליס ניסתה יותר מדי ז'אנרים ואולי כך הגיעה לזאפה הרצליה במקום להיכל נוקיה. אבל זה בסדר, מי שהגיע בסוף השבוע לאחת משתי ההופעות שנתנה בישראל, קיבל פרפורמרית שאמנם חפרה לעומק בין השירים (על אהבתה לאוכל, על עצמה, על העולל שלה שהסתובב על הבמה מוכה ג'ט לג ומצלם כל מה שזז ועל בעלה שהוקפץ לבמה כדי להביא לה שפתון), אבל בסופו של דבר חטיבת הקצב המצומצמת שהביאה עימה נתנה בראש והקפיצה את הקהל שנהנה מכל רגע. "Milkshake" ,"4th Of July" ,"Acapella

ו־"Trick Me" מוכרים כמעט לכל מי שפתח גלגלצ בעשור האחרון. קליס סיפקה לקהל את רוב להיטיה, חוץ מזה שבו החלה את הקריירה המגוונת שלה, "Caught Out Here", שהיה בעיטה לתחת של עולם ההיפ הופ הנשי. אולי קליס כבר לא מסוגלת פיזית לצרוח את זעקתה לעולם, אולי כשאת אמא הזעם שלך נגד המכונה פוחת ואולי פשוט לא התחשק לה לשיר את זה אלא לנסות דברים חדשים. וזה, דרך אגב, היה נעים מאוד כי מדובר בדיווה צנועה למדי, אך בהחלט דיווה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו