1. 12 ניצחונות רצופים של קליבלנד היוו תרופה מושלמת כדי שהצלקות על הלוח הטקטי של דיוויד בלאט יגלידו. לא מעט קרה מאז ביטל המאמן אימון בלוס אנג'לס והפנה את אוטובוס הקבוצה להיכל הבאולינג המקומי. 12 ניצחונות שהעבירו אותו משלב הפקפוקים לשלב ההשתקות. הקולות שהרהרו על חוסר ההתאמה שלו לא נשמעים.
לראשונה, בלאט מתקבל כמאמן ראוי גם אצל אלה שלא הכירו את ההילה הבינלאומית שלו. לא שהוא צריך את האישור שלהם, האיש יכול להעביר סדנאות לניהול משברים ועמידה בלחצים, אבל זה חשוב לאווירה הכללית. הניצחונות גם הפסיקו את ההדלפות על חוסר שביעות רצונו של לברון ג'יימס, שהיו כסות צינית ליכולת פושרת שלו. הטרייד המדובר עשה פלאים לרוטציה; המערכת קיבלה ביטחון; המיקום במזרח השתפר; הקבוצה ייצרה זהות הגנתית; היריבות נשמרו על פחות מ־100 נק'; והטפטוף הסיזיפי של מאמנם על טיפול בפיק אנד רול, רוטציות וחילופים חלחלה לראיונות כששחקנים הדגישו את המסרים ההגנתיים ששמעו בחדר ההלבשה. קליבלנד חזרה.
והנה, רצף הניצחונות הסתיים אתמול לפנות בוקר בהפסד באינדיאנה (103:99), במשחק שהתפתח דווקא כמו קודמיו: שליטה נינוחה של קליבלנד, אך הפעם ללא יכולת לסגור את המשחק עם רבע אחרון שבו ספגה 36 נקודות. אם מחפשים סימנים לעייפות פיזית (משחק שני ביומיים) ומנטלית ניתן למצוא ברבע הזה בשפע, גם כאלה לקשיים עתידיים בפלייאוף.
פלייאוף, עם זאת, הוא עניין של גברים וקבוצה המעוניינת בתארים מבינה שקשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים. בנוסף, ספק אם ג'יימס ישחק הערב מול הלייקרס (פציעה בכף היד), והנה שוב סיטואציה שיכולה להתפתח לכך שנהג האוטובוס של קליבלנד יכין כתובות אופציונליות של אולמות באולינג.
2. רצף הניצחונות הפך את עניינו של קווין לאב מבעיה של בלאט לבעיה של לאב. הקבוצה התחברה והשחקן עדיין רודף אחרי האוטובוס. לעיתים נדמה שהוא הבחור שנפל מה"בננה" הקשורה לסירת המירוץ המנסה לטפס אליה תוך כדי תנועה, מגשש אל ידיהם המושטות של חבריו וסופג מכות מכל עבר.
כשג'יימס הכריז השבוע שאין לו בעיה להיות שחקן שישי, הוא בעצם רמז שללאב לא צריכה להיות בעיה. הוא הקלעי המוביל של קליבלנד ברבע הראשון כי החבר'ה מחפשים אותו. אחר כך זה כבר עניין של אסרטיביות. ועדיין, הוא יקריב את עצמו ויעמוד לעבירת תוקף גם כשגופו דואב ולא יוכל להתרומם מהרצפה לאחר שסחט כזו. רק אהבה אליו תביא אהבה.
3. אטלנטה וגולדן סטייט, שתי רכבות דוהרות במקום הראשון במזרח ובמערב, ניפקו פגישת פסגה ראויה שהסתיימה ב־116:124 מרשים להוקס המארחים. אינטואיטיבית, על אחת מהן, אולי על שתיהן, כתוב טרגדיית פלייאוף. מהותית, אם ניתן היה לחלק כרגע תואר אליפות לשתי קבוצות, גם שלמה המלך היה מכריז על תיקו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו