נשארת בסביבה

כשהילדים בכיתה של מירי לשם־פלאי, אי אז בחולון של אמצע שנות ה־80, תלו פוסטרים של סיימון לה בון מלהקת "דוראן דוראן", או לקחו צד במלחמה בין תיסלם לבנזין, לשם־פלאי העריצה את ג'ראלד דארל - זואולוג וסופר ("משפחתי וחיות אחרות"), אך קודם כל אוהב חיות מושבע שהקדיש את חייו להצלתן. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אני מודעת לכך שזאת לא בחירה שגרתית לנערה", לשם־פלאי צוחקת, "אבל הוא גיבור בעיניי. מלבד הספרות הנהדרת שלו, מדובר באיש שהשפיע באופן עמוק על השיח של שימור זנים נכחדים של חיות. בחייו הוא הצליח להציל מינים שלמים מסכנת הכחדה. הוא ראוי להערצה".

את העניין בחיי הטבע ששאבה מהפרוזה של הסופר האנגלי יישמה לשם־פלאי בשטח דרך הטיולים המשפחתיים עם הוריה בימי שבת. "היינו מהמשפחות שמטיילות בכל שבוע", היא מספרת, "כך התאהבתי בצמחים, בחיות ובנופים. זה הפך להיות מקום שטבעי לי, מעין בית חלופי".

היא החליטה ללמוד איור, וחיכתה להזדמנות לשלב בין המקצוע שרכשה לשתי האהבות הגדולות שלה – ספרות ועולם החי. "וכך נולד לו 'מגדיר הפרחים של פרופסור פצפונטבע'", משחזרת לשם־פלאי, "זכרתי את כל טיולי הילדות עם ההורים שלי, שבהם תרנו אחרי כל מיני סוגים של פרחים, וחשבתי שזה נושא שיכול לדבר להרבה ילדים".

הספרון הקטן, שסיפר את סיפורם של 20 מפרחי הבר של ארצנו באמצעות דמותו של פרופסור קשיש ונלהב במיוחד, יצא בשנת 1995 בהוצאת משרד הביטחון ונהנה בין היתר מהעובדה שז'אנר ספרי הטבע לילדים לא היה נפוץ במיוחד בארץ. "זאת אחת הסיבות שהחלטתי ליצור ספר שהוא לא אקדמי מדי אבל עם ערך מוסף. הדמות של הפרופסור, סבא מלומד שהוא צינור של ידע אבל גם ילד מלא התלהבות, שבתה ילדים רבים, שהרגישו שהם יכולים להזדהות איתו. פתאום הטבע הפך להיות חבר ומקום שמספיק לצאת מהבית כדי להיתקל בו".

20 שנה מאז מסעו של פצפונטבע מהנרקיס המצוי דרך הכלנית ועד איריס הגלבוע, רואה אור בימים אלה בהוצאת מודן "הרפתקה בעשב", ספר חדש ושביעי בסידרה, שחוקר הפעם את עולמם המורכב של היצורים שמסתתרים בעשב הקרוב לביתכם. 

חמוש בזכוכית מגדלת, הפרופסור מציג את אמני ההסוואה דוגמת גמל שלמה ירוק או שבלולון מצוי, חופר עמוק באדמה כדי לפגוש בנמלת הקציר ועף גבוה כדי למנות את חלקי גופו של הרפרף המסורטט.

כמו בספר הראשון, גם את הג'ונגל הזעיר שבין עלי העשב מנסחת לשם־פלאי בכתב יד שמחקה כתב של ילד, בפשטות שמעניקים צבעי המים ובפירוט רב ומקצועי, הודות לייעוץ המדעי של איתי רנן. לשם־פלאי מספרת שמאחורי הבחירה בצבעי מים ובכתיבה עומד הרצון להקנות לסידרת הספרים תחושה של "יומן של חוקר טבע מהמאה ה־19, שכותב ומצייר, קצת כמו המחברות העמוסות באיורים ובסיפורים שלי מגיל תיכון. זה יצר תחושה חמה ואישית יותר - אז כמו היום".

"חיבור טבעי לטבע"

אם האי היווני קורפו שימש לדארל מקום מפלט והשראה לכתיבת ספרו המצליח ביותר, נראה שעבור לשם־פלאי, בת 46, שמתגוררת בחדרה ("תוך חמש דקות הליכה מגיעים לאזור פרדסים", היא מתנצלת בהומור) כל פיסת טבע לא מעובדת היא פתח לסיפור.

היא מודה שספריה הם בעלי גוון דידקטי. "אני רואה שליחות בכתיבה שלי ובהרצאות שאני מעניקה בבתי ספר. המטרה של הספרים היא קודם כל להוציא את הילדים החוצה. אחרי שקוראים בהם, אני רוצה להאמין שמתעורר חשק לפגוש את הדמויות המרכזיות שמככבות בהם - החרקים, הפרחים, הציפורים. מעבר לכך, אני רואה חשיבות עליונה בחינוך הילדים לשמירה על הטבע".

איך מצליחים לגרום לילד לזנוח את הטלוויזיה ואת המחשב ולצאת לטיול בגליל?

"זה רק נראה קשה. אחרי שהצלחת להזיז אותו מהספה, השאר זה קל. את צריכה לדעת איך לגרות אותו ולכוון אותו על מה להסתכל ותוך כמה שניות הוא יישאב לעולם הזה. לילדים החיבור מאוד טבעי, רק צריך ליצור בשבילם את הסביבה".

יש כמה חרקים די מבהילים בספר. לא מומלץ לארכנופובים.

"זאת בדרך כלל הפאניקה של ההורים, אבל הייתי גם מודעת לפוביה של ילדים מחרקים. אני חושבת שהספר כתוב בצורה שמחברת אותנו דווקא לצד החיובי והמסקרן שיש ביצורים הקטנטנים האלה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו