אלופים נגד אלופים

"מה קנית לסטפן אדברג ליום ההולדת?" נשאל השבוע רוג'ר פדרר בסיום הסיבוב הראשון באליפות אוסטרליה הפתוחה. אחרי 1,001 ניצחונות בקריירה הטניסאי המעוטר בהיסטוריה הובך לרגע. 

"המממ... החנויות במלבורן עדיין פתוחות, לא? אז אני עוד יכול לתקן", הוא ניסה להתחמק, ואז הבריק: "בעצם, התאמנו היום יחד על המגרש, ולשחק טניס זאת המתנה הכי טובה שאני יכול לתת לו".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ביום ראשון הבא ייחרץ גורלו של תואר הגרנד סלאם הראשון לשנת 2015, ועל המשטח התכול צפוי להתפתח קרב טיטאנים. אלא שביציע תהיה מלחמה לא פחות גדולה בין המאמנים - אלה שכבר היו שם בעבר, בכל רגעי השיא שיש למשחק 

הזה להציע.

נובאק ג'וקוביץ', חניכו של בוריס בקר הגרמני (47), ופדרר, חניכו של אדברג השבדי (49), אוחזים כיום בשני המקומות הראשונים בעולם; הם נפגשו כבר 36 פעמים, ורק לפני חצי שנה התמודדו ראש בראש בגמר ווימבלדון, אולם ספק אם היריבות ביניהם תמריא אי פעם לאמוציות שאליהן הגיעו הקרבות בין המאמנים שלהם. הרי אדברג ובקר הם שמות שמשננים חובבי טניס גם כמעט שני עשורים לאחר פרישתם ממשחק פעיל. 

 

לא סופר נקודות

"בהתחלה, כשהייתי ילד, אהבתי את בקר, ואז עברתי להעריץ את אדברג", התוודה רוג'ר פדרר באירוע שבו השתתף יחד עם מאמנו. "הוא היה מודל לחיקוי עבורי. אני זוכר את עצמי יושב בסלון מול הטלוויזיה, מעודד אותו ורואה איך הוא זוכה בטורנירים הכי יוקרתיים". 

את המפגש הראשון ביניהם אדברג בוודאי לא זוכר. זה היה בטורניר באזל ב־1993, כשפדרר היה בן 12, ושימש "בול בוי" - נער שמביא כדורים לשחקנים. "היום, בשבילי, רק לשבת עם סטפן לארוחת ערב זה מחזה סוריאליסטי. זה כיף שבזמן משחק אני יכול להביט ליציע ולראות שהוא שם בשבילי", אמר פדרר.

לשאלה האם הוא עדיין מעריץ את יכולותיו של אדברג, ענה פדרר בהומור אופייני: "אנחנו לא משחקים נקודות, כי אני חושש שזה יהרוס לי את הביטחון העצמי". אדברג, עם זאת, לא נשאר חייב והגיב: "לפעמים אנחנו משחקים נקודה אחת, אז אני מתפלל שהוא יעשה שגיאה כפולה בהגשה. רק ככה אני יכול לנצח אותו".

הטרנד של מינוי כוכבי העל של העבר למאמניהם של כוכבי העל של ההווה - החל להתפשט ב־2012, כשאנדי מארי הכריז על מינויו של איבן לנדל למאמנו. הם כבר לא עובדים יחד, אבל לסקוטי יש מאמנת, אמלי מורסמו שמה, והיא לא לבד: מורסמו, אדברג ובקר הגיעו בעבר למקום הראשון בעולם; מייקל צ'אנג, גוראן איבניסביץ' ומגנוס נורמן דורגו במקום השני. כיום, כל אחד מהם הוא מאמן שלקח חסות על שחקן בטופ 10.

לפני שבע שנים זכיתי להגשים חלום ולראיין את אדברג, אליל ילדותי, ערב המפגש בין נבחרות ישראל ושבדיה בגביע דיוויס. "אני לא רואה את עצמי כמאמן טניס", הוא אמר לי אז. "זה תפקיד שדורש עבודה רבה ולא מעט נסיעות. אני נמצא עכשיו במקום אחר, ובכלל, אחרי שחייתי כל כך הרבה שנים על מזוודות - דווקא נוח לי לחיות בשקט, במקום אחד, ולהישאר בבית".

אלא שכל זה השתנה בסוף 2013, כשמכשירו הסלולרי צילצל ועל הקו היה פדרר. השוויצרי, שזכה ב־17 תוארי גרנד סלאם, יותר מכל טניסאי אחר אי פעם, השלים שנה שלמה בלי גביע והידרדר למקום השישי בעולם. הוא ידע שרק השחקן שעליו גדל יוכל להציל לו את הקריירה.

 "הופתעתי כשרוג'ר התקשר ולקח לי קצת זמן להתגבר על ההפתעה", הודה אדברג. "לא חשבתי שאני אעשה דבר כזה, אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס ולטוס איתו לשבוע לטורניר בדובאי. הבנתי שאני דווקא יכול לעזור לו קצת. כיף לאמן את רוג'ר, הוא תמיד כל כך רגוע, והאמת שהוא יודע טניס יותר טוב ממני. אז ללמד אותו אני לא יכול, אבל הצלחנו לשפר יחד כמה דברים".

 

"אני רק אומר לו לרוץ"

בשנות ה־80 וה־90 אדברג היה אמן העלייה לרשת, ובזכותה הוא זכה בשישה תוארי גרנד סלאם וגרף פרסים בשווי כ־20 מיליון דולר. בשנה האחרונה, תחת הדרכתו ודווקא בשלהי הקריירה שלו, גם פדרר הפך לשחקן רשת משובח. "הטניס השתנה מאז הימים שלי", מצטנע השבדי האגדי, "אפילו המכנסיים כבר לא קצרים כמו פעם. היום לא הייתי יכול להגיש ולעלות לרשת כמו שעשיתי. זה לא היה עובד. המשחק של היום הרבה יותר מהיר ופיזי".

בניגוד לאדברג, שנראה כאילו לא הוסיף אפילו קילוגרם אחד מאז פרש ממשחק ב־1996, בקר - שנתפס כנהנתן גם כשהיה בשיא קריירת המשחק שלו - התקשה לשמור על אורח חיים ספורטיבי ושמו הוזכר לא פעם במדורי הרכילות בגרמניה. אנשים רבים פיקפקו במחויבותו לג'וקוביץ', אבל הוא מלווה אותו כבר שנה.

"אני שמח שאני רק צריך להגיד לנובאק לרוץ, ושאני לא צריך לרוץ בעצמי", התלוצץ הגרמני הג'ינג'י בראיון שהעניק יחד עם אדברג לטלוויזיה השבדית, "אין לנובאק הרבה מה ללמוד, אבל אני יכול קצת להוציא אותו מהקופסה, לשנות טיפה את החשיבה שלו. שנינו דומים באופי, אוהבים ארוחות טובות, יודעים לצחוק, אנחנו רקדנים טובים. אפילו לימדתי אותו לזנק לקפיצות התאבדות וליפול על המגרש במרדף אחרי הכדור. אני עצמי כבר לא עושה את זה, כי אני חושש שלא אוכל לקום לאחר מכן".

בקר הודה כי ג'וקוביץ' לא היה הראשון שהציע לו לשמש מאמנו, אבל העיד כי החליט: "אם אחזור למגרש - אפילו כמאמן - זה יהיה רק עם מישהו שיכוון הכי גבוה שאפשר ושיוכל לזכות בכל טורניר".

ומתי נזכה לראות את שני המאסטרים מן העבר שוב על המגרש, במשחק נוסטלגי? "לפני כמה שנים היינו במשחק ראווה לוותיקים. שנינו ניסינו לשחק, ורק סטפן הצליח", צחק בקר. אדברג הזכיר לו כי "נפגשנו 35 פעמים בקריירה ואתה ניצחת ברוב המשחקים". בקר מיהר להגיב: "אבל אתה ניצחת אותי פעמיים בגמר ווימבלדון. תאמין לי שהייתי מתחלף איתך". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו