ממש כמו הקמפיינים של המפלגות, כך גם "ארץ נהדרת" פתחה אמש את הקמפיין שלה לקראת הבחירות הקרובות כשאנחנו חודשיים לפני הדבר האמיתי. וממש כמו הקמפיינים של המפלגות החברים התחילו בהילוך נמוך, ויש לקוות שממש כמו אותם קמפיינים, כשנתקרב לרגע האמת העסק יתחמם או במילים אחרות - יחזור להצחיק. נכון שבחירות הן כבר דבר נדוש בישראל וכמה אפשר להמציא את הגלגל מחדש, אבל אני לא זוכר פתיחת עונה חלשה כמו זו שראינו אמש לתוכנית הבידור המובילה של ישראל. נכון, לאחר יותר מעשור קשה להתרומם לגבהים חדשים ובכלל כמה תוכניות אתם מכירים בפריים טיים הישראלי ששורדות כל כך הרבה זמן. כבודה של "ארץ" הוא בזה שאף שמסביבה התעוררו אופוזיציות בערוצים השונים, היא נותרה מלכת הרייטינג הכמעט מוחלטת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המחצית הראשונה של התוכנית התרכזה בעימות בין כל הרצים לראשות הממשלה. זה היה מצחיק לרגעים מספר, אבל זה בעיקר הזכיר דבר אחד: כמה התגעגענו לאסי כהן. על הספקטרום שבין ירון ברלד לליאור שליין, כהן מרחף בספרות אחרות. במדינה שבה סאטירה אמיתית כמעט לא קיימת, במדינה שבה הגבולות של ההומור לא באמת נפרצו, אסי כהן מביא איכויות שמזכירות תוכניות ממדינות מתקדמות יותר מבחינת הומור. נכון, הדברים הללו נכתבו בעבר על כהן בכמה וכמה הזדמנויות, אבל עדיין שווה לכתוב אותם שוב, במיוחד כשנתקלנו שוב בעבודה שלו מול מצלמה כמוכר בקניון של אוכל ביתי או כמובן כאיווט ליברמן. אם יש מישהו שיכול להעלים את חסרונו של טל פרידמן אז זה בהחלט אסי כהן, השאלה כמה אנרגיות יש לו וכמה פעמים עוד נראה אותו על המסך שלנו לאורך העונה.
חשיבותה של "ארץ" היא כמובן בעצם היותה קיימת. בעבר כתבתי כאן שהפורמט גדול יותר מסך חלקיו, וכל עוד לא הצליחו בקשת, ברשת או בערוץ 10 לייצר מפלצת בסדר גודל דומה, אז צריכים לדעת להודות על מה שיש וסביר להניח שנגלה הבוקר שהרייטינג של התוכנית דווקא היה סביר למדי. עבור החבר'ה הצעירים שעוד נותנים צ'אנס לתוכנית, סרטוני האנימציה, הקצב האינטרנטי והניסיון לא לרדד יותר למטה למכנה משותף של הפריים טיים הם הכיוון שאליו צריכות ללכת התוכניות הללו בישראל. בעולם שבו כל טרנד חדש בארה"ב נוחת באייפון 12 שעות לאחר מכן, סף הגירוי שלנו חצה מזמן את ענייני החיקויים של פוליטיקאים. זה קרה, אגב, איפשהו בתחילת המילניום. אבל יש מישהו שעוד צוחק מחיקוי ציפי לבני או יאיר לפיד, נו שיבושם לו.
אנשי התוכנית וקברניטי הזכיינית צריכים אולי לחשוב על שינוי רדיקלי בתפיסה שלהם לגבי תוכנית בידור בפריים טיים הישראלי. אדי הדלק האחרונים כבר מורגשים כמעט בכל פאנץ' מאולץ. עם זאת, לתוכניות מהסוג הזה יש נטייה להתחיל דרדלה ולהתקדם בצורה טובה יותר, בטח כשברקע מחכות לנו בחירות. המציאות הישראלית היא חומר גלם שכותבים בארה"ב ובאירופה היו מוכנים לתת אצבע עבורו, והקהל הישראלי ומבקרי הטלוויזיה צמאים לעוד ועוד תוכניות כאלה. תראו איך התלהבו כאן מ"היהודים באים", ותשאלו אם למישהו אכפת שהיא מסיימת עונה ביום שישי הקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו