עשור למותו של קישון

ב־29 בינואר ימלאו עשר שנים למותו של אפרים קישון, מי שכתב עשרות ספרים, מחזות וסרטים, זכה בפרס ישראל, היה מועמד פעמיים לאוסקר וזכה שלוש פעמים בגלובוס הזהב. לציון עשור למותו החליטו בני משפחתו, בשיתוף שורה של גופים שונים, לקיים "פסטיבל קישון להומור". הפסטיבל יתקיים בין 19 ל־31 בינואר במוקדים שונים בתל אביב, ובהם סינמטק ת"א, התיאטרון הקאמרי, בית אריאלה, ואף אירוע מיוחד שיתקיים ביום השנה למותו של קישון בבית הקברות טרומפלדור, שם הוא קבור. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בין האירועים בפסטיבל: הקרנת סרט דוקומנטרי על קישון ויצירתו, מתוך סידרה חדשה על הקולנוע הישראלי שתשודר בערוץ 1; הקרנה חגיגית לעותק חדש ומשופץ של "תעלת בלאומילך"; רטרוספקטיבה ליצירתו הקולנועית של קישון; השקת הספר "ספר קישוני" - אוסף חדש ומקיף ליצירתו של קישון; מופע מחווה תיאטרלי שיתקיים בקאמרי ובו יבצעו שחקנים שירים ומערכונים ממחזותיו ומספריו, ועוד. 

אתמול הציגו בני משפחתו ומנהלת העיזבון התרבותי שלו, אלינור לכטמן, את תוכנית הפסטיבל לעיתונאים. העיתונאים הוזמנו לביתו של קישון בתל אביב, שם נשמר חדר העבודה שלו ממש כפי שהיה בחייו. 

"כבר שלוש שנים אנחנו עובדים על שימור המורשת של קישון", סיפרה לכטמן. "זה מפעל עצום ורב ואנחנו עדיין בתהליך חשיפה. יש פה ערימות של דפים במגוון של שפות, ארגזים שלמים. רצינו לחגוג את מכלול היצירה שלו, ספרותית, תיאטרלית וקולנועית, ושמחנו לגלות שיש לנו שותפים מדהימים שנענו מייד". 

"זה לא רק שימור המורשת", הוסיפה רננה (46), בתו של קישון. "יש לו יצירה מגוונת מאוד וחשוב לנו להכניס את זה לדור הצעיר, שיקרא קישון. הדלת שלנו פתוחה ליוצרים חדשים, לעיבודים חדשים שאפשר לעשות מאותם אוצרות".

בנו, רפי קישון (57), אמר כי "לא סתם רואים בו אחרון הכותבים הגדולים בתחום ההומור. היום ההומור נמשך לכיוונים של טלוויזיה, פאנצ'ים, ריאליטי, שתי מילים צ'יק צ'ק. אין את הכתיבה העמוקה שבה כל משפט היה בנוי בצורה מורכבת, האמנות העתיקה של הכתיבה ההומוריסטית שכבר כמעט לא קיימת".

הוא היה אבא מצחיק?

רפי: "לא אבא של דאחקות ובדיחות. הוא שנא בדיחות, היה לו הומור ציני ומושחז וכל סיטואציה עברה דרך מסננת ההומור. בכל דבר הוא הטיל ספק וראה את ההומור שבו. ראיתי לאחרונה את הפתיחה של 'השוטר אזולאי' ופתאום ירדו לי דמעות. זה העלה לי זיכרונות מאבא שלי. רק היום אני תופס את הגדלות, המונומנטליות והבינלאומיות שלו". 

רננה: "אני מתגעגעת לדיאלוגים הקטנים בינינו, שהיו מיוחדים ומשעשעים. לגדול איתו היה לגדול עם דמות שאפשר להשתעשע איתה, לצחוק, לא לקחת ברצינות את החיים. בילדותי חוויתי את ההערצה המטורפת אליו. כשהיינו נכנסים למקום - כולם מייד הסתכלו עלינו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו