קרב מקלדות

מלחמת הסייבר עלתה השבוע מדרגה נוספת. למרות ההכחשות, אין כמעט ספק שצפון קוריאה היא זאת שעומדת מאחורי המתקפה על מחשבי הרשת הפנימית של סוני, אשר הובילה להחלטת סוני שלא להקרין את הסרט "ראיון סוף" - ולחזור בה. התגובה האמריקנית, כמובן, לא איחרה לבוא: ביום שני השבוע רשת האינטרנט של צפון קוריאה הופלה, ורק כעבור כעשר שעות שבה לפעול.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

השאלה שנשאלת כעת היא מי עומד מאחורי הקריסה? ככל הנראה ארה"ב. אין ספק שכדי להפיל רשת אינטרנט של מדינה יש צורך במשאבים, קל וחומר כשמדובר בתשתית לצורך לוחמת סייבר. עם כל הכבוד לאימפריית סוני פיקצ'רס, גם ענקית הסרטים לא יכולה להקים תשתית כזו בתוך שבוע.

התוצאה: מלחמת סייבר בין מדינות, וקפיצת מדרגה שצריכה להדאיג את כולנו. יש לציין שארה"ב טיפסה כאן על העץ הלא נכון. אמנם יש ארבע רשתות אינטרנט בצפון קוריאה, אבל רוב התושבים אינם מקושרים אליהן, ולמעשה רוב שעות היום הם מנותקים מחשמל. הפסקות חשמל יש כמעט בכל לילה, חוץ מאשר בבירה פיונגיאנג, הנראית בצילומי לוויין בלילה נראית כאי קטן של אור בלב ים, ולא כעיר באמצע המדינה.

נוסף על כך, השמועות אומרות שרשת החשמל הצפון־קוריאנית לא הופלה כלל, אלא מדובר בהפסקת חשמל רגילה, כמו בכל לילה. מובן שאילו היתה רשת החשמל האמריקנית נופלת, היתה קמה זעקה גדולה. ארה"ב מסתכנת במלחמה שעליה אפשר לומר: מי שגר בבית מזכוכית, שלא יזרוק אבנים.

המערב רגיש הרבה יותר מצפון קוריאה לפגיעה בתקשורת, כי באופן טבעי יש לו נקודות תורפה רבות יותר. מתקפת סייבר אינה רק מניעת שירות והצפת אתרים בקריאות שווא, אלא גם חדירה לרשתות פנימיות, כמו זו של סוני, שליפת מידע מסווג, ואולי גם פגיעה בתשתיות חיוניות כגון חשמל ומים, הפעלה או כיבוי של משאבות, מערכות קירור, כורים גרעיניים פתיחה של מגופי גז או חדירה למערכות צבאיות. 

הכל מתחיל מהסיסמה

המתקפות ההדדיות השבוע הוכיחו שאיש אינו מוגן. רבים ממנהלי חברות המחשבים מוכנים להודות בכך. מסקר כלל־עולמי של י.ב.מ שנערך בקרב מנהלים בתחומי האבטחה בארגונים, מתברר כי יותר מ־80 אחוזים ממנהלי אבטחת מידע בארגונים מאמינים כי הסיכונים החיצוניים שעומדים לפניהם הולכים וגדלים. 60 אחוזים מהם כבר מכירים בחוסר המשאבים הזמינים בידיהם להתגוננות והשבת מלחמה בקרבות הסייבר.

"מובילי אבטחת מידע מהווים כיום חלק חשוב מההנהלה של הארגון", אומר ד"ר ירון וולפסטל, ראש מרכז המצוינות לאבטחת מידע של י.ב.מ בבאר שבע. "הם חייבים לנצל את השפעתם ההולכת וגדלה כדי להשיג תוצאות טובות יותר: מתן עדיפות להגנה על נכסים קריטיים של הארגון, מיקוד השקעות במודיעין אבטחה וגיוס כישרונות מהתעשייה, שיאפשרו להרחיב את המאמצים הפנימיים הנעשים בתחום זה". 

כדי להבין עד כמה ישראל מוגנת, פנינו אל רמי אפרתי, לשעבר האחראי למגזר האזרחי במטה הסייבר במשרד ראש הממשלה, מייסד ומנכ"ל "פרמיטס פתרונות סייבר" בהווה, אשר מפתחת פתרונות טכנולוגיים להגנה על תשתיות קריטיות. לדבריו, "בתשתיות הקריטיות המדינה ערוכה ברמה גבוהה. ככל שאתה יותר ער ויותר מודע, הסיכוי להיפגע קטן יותר. הדבר הפשוט ביותר הוא להחליף את הסיסמה אחת לכמה חודשים. יש בארץ 250 חברות בתחום הסייבר. זה מסר מדהים שאומר שיש כאן טכנולוגיות חדשות שמעלות משמעותית את רמת האבטחה. לא הייתי נכנס לפאניקה אבל לא הייתי מזלזל בזה".

תחום הסייבר הוא אחד התחומים החזקים בהיי־טק הישראלי. מדינת ישראל היתה הראשונה בעולם שזיהתה את האיום הקיברנטי. בשנת 1997 הוקם פרויקט תהיל"ה (תשתית הממשלה לעידן האינטרנט), שמטרתו להגן על חיבור משרדי הממשלה לאינטרנט, ואספקת שירותי גלישה מאובטחים למשרדי הממשלה. בשנת 2002 החליטה הממשלה להקים רשות ממלכתית לאבטחת מידע, שעוסקת בהנחיית גופים אזרחיים שבאחריותם תשתיות קריטיות לתפקוד ברמה המדינית.

עם התפתחות האיומים הקיברנטיים הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו בנובמבר 2010 להקים צוות מיוחד שיעסוק בגיבוש תוכנית לאומית להצבת ישראל בין חמש המדינות המובילות במרחב הקיברנטי. ב־7 באוגוסט 2011 אישרה הממשלה את ההצעה להקים מטה סייבר לאומי וקבעה כי המטה יוביל את פיתוח התחום, יתאם בין הגורמים העוסקים בתחום, ירחיב את ההגנה על תשתיות לאומיות מפני התקפות קיברנטיות ויעודד את קידום הנושא בתחום התעשייתי.

ב־1 בנובמבר 2012 הוקם מטה סייבר לאומי, גוף מטה האחראי לקביעת האסטרטגיה ולבניית הכלים המדינתיים להפיכת מדינת ישראל למדינה מוגנת סייבר באופן משמעותי. הצעד השלישי היה להקים רשות סייבר לאומית, שתתמקד בעיקר בהגנת המגזר האזרחי.

בסיוע המטה הוקמו מרכזי מחקר אקדמיים לתחום הסייבר, שמטרתם לקבוע רגולציה וגם להכשיר כוח אדם. מטה הסייבר פועל בשיתוף מכון התקנים להכנת תקן ישראלי להגנת סייבר, שיהיה בסופו של דבר גם מחייב. 

בכל נושא הסייבר קיים גם שיתוף פעולה בינלאומי. זאת מתוך הכרה שפגיעה של צפון קוריאה בארה"ב עלולה להגיע בתוך שניות גם למחשבים בישראל. שיתוף מידע הוא המפתח להדיפת מתקפות סייבר. אם נפגע בנק, יש אפשרות שבתוך כמה שניות תגיע פגיעה דומה לחברת אנרגיה או לצבא. מדינת ישראל הוכיחה שבכל התקיפות החזקות של אנונימוס בזמן מבצע צוק איתן, היא היתה ערוכה כיאות, ולראיה לא היו פגיעות משמעותיות. 

מדינת ישראל לא רק הכירה בחשיבות תחום הסייבר, אלא גם עודדה חברות בינלאומיות להקים מטה מחקר סייבר בארץ. מדובר בשיתוף פעולה שיביא ליצירת טכנולוגיות מתקדמות נגד המתקפות המשתכללות. מעבר לגניבת מידע וידע, לוחמת הסייבר בתחום התשתיות הופכת ממשהו דמיוני למציאותי. 

סיירת המטכ"ל של הסייבר

במקביל למערך ההגנה האזרחי פועל בישראל גם מערך סייבר צה"לי עם מרכז שליטה מטכ"לי, החולש על כל הזרועות והאגפים בצה"ל. במרכז השליטה מבצעים הערכת מצב שבועית, שאליה מגיעים נציגים מכל הזרועות והפיקודים. "לנו יש יותר ידע, ואם צריך התערבות, אנו מפעילים צוות ייעודי כדי לתת מענה לכל ניסיון חדירה", אומר אחד המפקדים ביחידת הסייבר, המשווה את היחידה לסיירת מטכ"ל. "גם בצבא יש חטיבות חי"ר רגילות, ובכל חטיבה יש סיירת. זה כוח תגובה שיכול לעשות יותר מאשר חיילי חי"ר, וברמה הגבוהה יותר יש סיירת מטכ"ל. בעולם הסייבר אי אפשר לייצר הרבה אנשים עם ידע משמעותי, ולכן את 'השפיצים' שומרים במרכז. אם יש אירוע בסדר גודל מסוים עם משמעות מסוימת - יש לנו יכולת להתמודד". 

הצבא עצמו אינו חשוף לאינטרנט ולדברי אנשי הסייבר הצה"לי, "הוא די מנותק מהעולם האזרחי", טוען המפקד. "במצב כזה, האויב מנסה לחדור לכל מקום שרק אפשר. אם הוא מצליח למצוא נקודה מעניינת, הוא מנסה להרחיב את היכולות שלו ואת הגישה לאזורים יותר מעניינים".

המטה הצה"לי אחראי לכל הגנת הסייבר בצבא. הוא מכתיב את אוסף הדברים שצריך לעשות כדי לשמר את ההגנה, מגדיר את תורת הלחימה וקובע איך נלחמים במרחב הזה. "אני כמו קצין חיל ראשי. מלמדים את כל הזרועות את אותה תורת לחימה ומפתחים אמצעי לחימה ייעודיים, בחומרה וגם בתוכנה", הוא אומר.

לדברי המפקד, ההגנה היא מכל סוגי התקיפות. "יש התארגנויות נגדנו בעולם, כמו אנונימוס. יוזמות פרו־פלשתיניות מממנות לאנונימוס כוח אדם וכוח עיבוד וגם שרתים כדי לייצר התקפה. עובדים מולנו כל הגורמים הקשורים לציר הרשע המורכב מחמאס, חיזבאללה ואיראן. סיפור ההגנה מאוד מורכב כי מערכות התשתית מפותחות על ידי בני אדם שעושים טעויות. אם יש חולשות שמתגלות, האקר יוכל להיכנס ולנצל אותן. אין שום תוכנה בעולם שאין בה חולשה. השאלה היא אם מישהו מצליח למצוא את זה או לא". 

מרכז השליטה הצבאי גם מסייע בהגנה על התשתיות האזרחיות. בזמן מבצע צוק איתן היו התקיפות על מדינת ישראל במספר גדול פי עשרה מאשר בימי רגיעה. "זה לא אומר בהכרח שיש יותר תקיפות בתוך צה"ל", אומר אל"מ נ', ראש מחלקת ההגנה בסייבר. "אותי לא מעניין רק מה שקורה בתוך צה"ל, אלא מה שקורה מחוץ לצבא. לצבא אין תשתיות עצמאיות. אנו נשענים על חברת החשמל, על תשתיות תקשורת של בזק ועל תשתיות נוספות. אלה תשתיות קריטיות, והאחריות להגן עליהן נמצאת בידיו של גוף אחר, אבל גם אותי מעניין מה קורה שם. הדינמיקה במדינה היא שאם יש תהליכים של תקיפה במדינה, כל הגופים מתואמים, ואם יש צורך, יש סיוע הדדי ועבודה משותפת של כולם בפתרון של הבעיה".

לדברי אל"מ נ', יש חשיבות רבה בגיוס האנשים המתאימים למשימות הסייבר. "אנו מתחילים את תהליך המיון עוד לפני הגיוס, בבית הספר. יש שני סוגים של אנשים: כאלה שלמדו את עולמות המחשוב בבית ספר ויש להם ידע בעולם של מערכות הפעלה ותקשורת. סוג שני של אנשים הוא לא בהכרח כאלה שיודעים מחשבים, אבל יש להם תכונות אופי שמאפשרות לך להבין שהם יצליחו להבין את החומר מהר מאוד. אתה רואה שהם מאוד נחושים, יוזמים ויצירתיים בחשיבה שלהם. אם הם מגיעים עם התכונות הבסיסיות, אפשר ללמד אותם את המחשוב. הסקרנות חשובה כי קשה ללמד אותה - כל השאר טכני. הקצינים ביחידה עסוקים במשימות שגרתיות, אבל בשעת תקיפה הם עוברים להיות קצינים מבצעיים". 

השירות ביחידת סייבר מאוד מבוקש. "צריך חומר אנושי מאוד איכותי", אומר אל"מ נ', יש פה צד מלחמתי חדש כי היום הכל עם מחשבים - הטילים, הטנקים. לכן בכל מקום צריך לדאוג שהכל עובד כמו שצריך. מתעסקים בהגנה ובסיכול. מחלקת ההגנה צריכה לספק את הרכיבים ההגנתיים כדי שהמערך הלוחם לא ייפגע. העשייה של המחלקה בהיבט הזה היא מאוד מבצעית. סייבר זה לא רק טכנולוגיה. זה לא פריקים שיושבים מול מחשב. זו מחלקה מבצעית שעובדת עם כל הזרועות המבצעיות של צה"ל. לפני שיוצאים לפעולה צריך לראות שהרשת והמחשבים נקיים. אסור להרים מטוס לאוויר אם המערכות שלו לא בטוחות. זה פן לחימה שכולם עוברים אליו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו