רבים ממגורשי ספרד הגיעו להולנד. שם לא אילצו אותם להתנצר, והם חשו רצויים. באמצע המאה ה-17 הציעו כמה סוחרי סוכר הולנדים לידידיהם היהודים לחבור אליהם במסע לרסיפה, שממנה נשלחו קני הסוכר לאירופה. רסיפה, כמו ברזיל כולה, היתה תחת שלטון קולוניאלי פורטוגלי, אך לפורטוגל הקטנה היה קושי להשתלט על ברזיל הענקית. רסיפה היתה אחת מנקודות החולשה של פורטוגל, שנוצלו על ידי ההולנדים והצרפתים. היהודים היו, ברובם, מומחים, שסייעו בבניית גשרים בארץ האיים הזו, ואיפשרו בכך את שינוע הסוכר.
כאן, ברסיפה, פגשו היהודים ההולנדים באחיהם היהודים, המראנים, שנאלצו להמיר את דתם וקיימו את המצוות בחשאי. ואז נוצר רגע של חסד. ההולנדים איפשרו ליהודים להקים בית כנסת, ומי שהתפללו בו היו לא רק יהודי הולנד אלא גם המראנים. הרחוב שבו פעל בית הכנסת נקרא "רחוב היהודים", והיה נדמה שרוע הגזירה חלף.
הרגע הזה נמשך רק שבע שנים. ב-1661 חזרו הפורטוגלים, ההולנדים עזבו, ועימם חלק מהיהודים, ואלה שהחליטו להישאר נאלצו להמיר את דתם ולהצטרף למראנים. בית הכנסת נהרס, והרחוב נקרא, איך לא - "רחוב הצלב הקדוש". במאה ה-19 טרחו פרנסי רסיפה וקראו לו "רחוב ישו המיטיב", כדי למחוק כל זכר לשנים הקצרות ההן.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, כמה רגעים לפני השואה, הגיעו יהודים ממזרח אירופה לרסיפה, אחד המקומות הבודדים בעולם שעדיין היה מוכן לקבל אותם. לא היתה זו קהילה גדולה, אבל היא הקימה בתי כנסת ותיאטרון ביידיש ובתי ספר, ומאוחר יותר גם איתרה את שרידי בית הכנסת מן המאה ה-17, והממשל המקומי במחוז סייע לה בהקמת בית קהילה ובית כנסת חדש באותו בית ממש. שמה של הקהילה הוא "בית צור ישראל".
במשך השנים עזבו רבים את רסיפה. חלקם למקומות אחרים בברזיל, חלקם לארה"ב וחלקם לישראל. כיום חיים בעיר כאלף יהודים, ודווקא כאן מתחיל הסיפור: לפני כעשור הופיעו בפני ראשי הקהילה אנשים שהציגו עצמם כיהודים שגילו את יהדותם. כולם באו ממשפחות מראנים, קיימו שורה של מצוות בלי שידעו לקשר אותן ליהדות, הדליקו נרות בערב שבת, אכלו מצות, צמו בכיפור ועוד ועוד. מדובר ב-120 איש שהסיקו כי הם צאצאי היהודים, והם מקפידים על קלה כחמורה. בקשתם מהקהילה היהודית ברסיפה היתה להחשיב אותם כחברי הקהילה ולאפשר להם להתפלל בבית הכנסת שלה.
ראשי הקהילה, ליברלים לרוב, שבית הכנסת שלהם אינו אורתודוקסי, סירבו. הם תבעו מהם להתגייר. המראנים סירבו להשפלה. אבותיהם נאלצו להתנצר אף ששמרו על מצוות, ואילו הם מתבקשים להמיר את דתם כדי להיות יהודים-
וכך מתקיימות להן שתי קהילות יהודיות ברסיפה: המראנים לשעבר, הממלאים מצוות ואשר אינם מוכרים על ידי בניהם של המהגרים ממזרח אירופה, ולעומתם היהודים שהיגרו ממזרח אירופה בשנות ה-30. יכול להיות סיפור יותר יהודי מזה-
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו