רפואה משפחתית: האנטומיה של מישהו

עוד דרמה רפואית? באמת? אז התשובה היא כן, ועוד איך. "רפואה משפחתית", כשמה כן היא - דרמת בית חולים סטנדרטית, המשלבת את סיפורי הפציינטים הסובלים עם סיפוריו של הצוות הרפואי, הכולל הפעם בני משפחה בעייתית אחת. אף על פי שהיא נשמעת בנאלית ומיינסטרימית, יש משהו נעים ונינוח ב"רפואה משפחתית", המרשה לעצמה להיות קצת פחות היסטרית מאחיותיה האמריקניות. אולי זה המיקום. בטורונטו, גם המקרים הרפואיים הסבוכים ביותר מקבלים מענה אדיב. תקראו להם נאיביים, אבל הם לא פראיירים, הקנדים האלו. בסוף, בדרכם הנחמדה, הם ישתלטו על העולם. טוב, אולי לא. אבל הם יישארו נחמדים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"רפואה משפחתית" אינה דרמה פורצת דרך. היא עומדת בכל חוקי הז'אנר, מערבבת מינונים מדויקים של ילדות חולות־אימהות מודאגות־אחיות נמרצות־ורופאים יודעי כל, ובכל זאת היא מצליחה להיות שובת לב. אפשר לנחש שללוק הסקסי של דילון קאסי ("ניקיטה"), המגלם את הגיבור גריפין קונר - פעם סטודנט לרפואה, היום כבשה שחורה משתקמת - יש קשר לכך, ואולי זה דווקא אנריקו קולנטוני ("ורוניקה מארס"), המגלם את מנהל ביה"ח אלן קונר, שגונב את ההצגה עם דמות מפתיעה. למודאגות, כבר יש טבעת אירוסים אחת ויש צפי לרומנים נוספים בעתיד העונה הראשונה (שעלתה במלואה ל־VOD). למודאגים, כמעט כולם יחיו בסוף, ומי שלא - יוכל תמיד להתגלגל כחולה סופני לפרק של "האנטומיה של גריי".

• • •

לא כולל שירות

אוצר האי המקולל, ערוץ ההיסטוריה, 22:10

מה גורם לאנשים לכבוש הר, לעלות על הרכבת הטרנס־סיבירית או ללכת לחפש אוצר? במקרה של האחים ריק ומרטי לגינה, גיבורי "אוצר האי המקולל", זה השילוב של הגיל, היציאה לגמלאות ושעמום קיומי. ולא, אי אפשר להסביר את נסיעתם לאיי אוקלנד מצוידים בכל מכשיר כבד שקיים, בחיפוש אחר - נכון - אוצר. מהו בדיוק האוצר - לא ידוע. ההשערות נעות בין כתבים אבודים של שייקספיר, דרך אוצרות אבירים ועד למאגר הדנ"א שממנו נבט שבט הקרדשיאנ'ס (רק את האחרון המצאתי). הסידרה הדוקומנטרית המלווה את ההרפתקה של האחים לבית לגינה דומה לסקירת מוח של פרנואיד סכיזופרני. הבלחים של מחשבות, מפות גרפים, חפירות, נעים בקצב מסחרר, מזכירים הכלאה בין העונה הראשונה של "נמלטים" לבין "החוף" - לא כולל לאונרדו דיקפריו, גראס או אוצר.

כשגבר אמריקני שחור מחפש הרפתקה, מספיק שיסתובב בלילה ברחובות מיזורי. כשגבר אמריקני לבן זקוק לריגושים, זה נגמר בצוות צילום ובמכשירי קידוח אימתניים. הלוק של האחים לגינה מטעה. הם נראים כמו צמד חנונים קשה, על הציר שבין רואי חשבון למנהלי קרנות פנסיה. רק בשטח השניים מתגלים במלוא עוזם - כלומר, כמיליונרים ילדותיים בעלי גחמות. הצמד מסרב להרפות גם כשהקידוחים והחפירות מניבים בקושי חתיכת מתכת עלובה. ככה זה כשסיפור המסגרת, על חידה בת 200 שנה הגובה קורבנות בנפש מהמחפשים, משתלב עם המסורת האמריקנית, המקדישה מקום של כבוד למעשיות ולסיפורי אימה.

קשה להבחין, אבל מתחת לרדידות הכללית מסתתר סיפור כלכלי רציני. לפני שש שנים קנו האחים לגינה מניות בתאגיד שרכש את האי, מה שאיפשר להם, חוקית, לבצע באי את מעלליהם. הסיפור האקולוגי והסביבתי נדחק הצידה. יש כתב עתיק? לוח אבן מסתורי? צפנים? יאללה, תביאו את השופל.