ההחלטה על הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת דחקה לשוליים את הכותרת של סוף השבוע שעבר, מינויו של גדי איזנקוט לרמטכ"ל ה־21 של צה"ל. מדובר בשני אירועים הכרוכים זה בזה, ולא רק משום שכרגיל בישראל, ענייני הביטחון צפויים למלא תפקיד מרכזי במערכת הבחירות: הכאוס הפוליטי יהיה שחקן מפתח גם בתקופת כהונתו הראשונה של איזנקוט ובשלהי הקדנציה של בני גנץ.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בחדרי חדרים יש פוליטיקאים, בהם בכירים, שסימנו השבוע את גנץ כשחקן מפתח בבחירות הקרובות. בהיותו האישיות הפופולרית ביותר בארץ (כך על פי סקרי המחלקה למדעי ההתנהגות בצה"ל), לכל מילה שלו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על הבוחר. אם ידבר, למשל, על הבור התקציבי, הוא יפגע ישירות ביאיר לפיד שנתפס כאחראי לכך שצה"ל לא קיבל תקציבים שכבר סוכמו; אם יזהיר מפני אינתיפאדה נוספת ויחבור אל ראש השב"כ בקביעה פומבית שאבו מאזן לא מעודד טרור, הוא ישפיע במישרין על הקמפיין של הליכוד ועל סיכויי בחירתו מחדש של בנימין נתניהו; וכן הלאה. לכל מילה שלו - בענייני איראן, הר הבית, עזה, גיוס חרדים לצה"ל וכו' - תהיה השפעה על המפלגות ועל הבוחר, שתופס את גנץ - ובצדק - כענייני ונקי, אישית ומקצועית.
מהסיבה הזאת נטייתו של גנץ היא לסיים את תפקידו בלי לדבר. תיקון: בלי פסטיבל יחסי ציבור וראיונות. ממילא זה מנוגד לאופיו, והוא גם לא רוצה להכתים את עצמו ואת צה"ל במדמנה הפוליטית, שמסתמנת הפעם כעכורה במיוחד. סביר שבסעיף "סכנות ואיומים" ל־73 הימים שנותרו לו בתפקיד, כתב גנץ באותיות גדולות - הבחירות בישראל.
ספק אם גנץ יצליח לחמוק בשלום משדה המוקשים הזה. לא רק משום שיהיו אינטרסנטים פוליטיים שינסו לגרור אותו לתוכו, במלל או במעש, אלא כי הוא ינוצל, בכוח, לצורך תעמולת בחירות במסווה של עבודה: כמות הסיורים של נבחרי הציבור בצה"ל תעלה בחודשים הקרובים פלאים, כאשר כולם יחפשו את הג'ק־פוט: תמונה עם הרמטכ"ל, רצוי על רקע טנק או סוללה של "כיפת ברזל", בגבולות העימות בדרום או בצפון.
המשימות הבאות
הטררם התעמולתי הזה יסתיר מהות עגומה ומטרידה: צה"ל ייפגע קשות מהעובדה שבחצי השנה הקרובה, ואולי יותר, לא תהיה ממשלה שתקבל החלטות בישראל. גם כך שילם צה"ל את מחיר הקרטוע המתמשך של ממשלת נתניהו השלישית: בתקציבים (הפיצוי על צוק איתן טרם הועבר ברובו), ברכש (החלטת ועדת השרים לשנות את תמהיל ההצטיידות של צה"ל באמצעי לחימה), ובתוכניות עבודה (גנץ משלים קדנציה מלאה בלי שלצבא תהיה תוכנית רב־שנתית, ובמשתמע מכך - בפגיעה מודעת באימונים, במלאים ובפרויקטים). תוסיפו לזה כנסת יוצאת שמשותקת וכנסת נבחרת שעוד לא התבססה, ותקבלו צבא שהיה מי מבכיריו שאמר השבוע שבמקום גרשיים צריך להופיע בשמו סימן שאלה: צה?ל.
את הנדוניה הזאת מותיר גנץ למחליפו איזנקוט. בהנחה שיחצה בשלום את המשוכות שעוד צפויות לו בדרך למינוי - ועדת טירקל (בשבוע הבא, עם שובו של השופט מחופשת מחלה) ועתירות אפשריות לבג"ץ - יתחיל איזנקוט את הקדנציה שלו במציאות סבוכה מאי פעם: מדינית, ביטחונית ותקציבית. מכאן גם יישאבו משימותיו העיקריות לחודשי כהונתו הראשונים; לייצר שקט שיאפשר לישראל לצלוח עד כמה שאפשר את מערכת הבחירות ואת חילופי הממשלות ללא דרמות ביטחוניות חריגות, ולעשות זאת תוך שמירה על רמת תפקוד סבירה של צה"ל.
מדובר בשתי משימות לא פשוטות בכלל. האזור מלא נפצים, כאשר לכמעט כל זירה פוטנציאל לבלאגן: עזה שטרם התאזנה אחרי צוק איתן, סוריה שהגבול שלה עם ישראל נתון לשליטתם המלאה של גורמי טרור קיצוניים, לבנון שבה חזר חיזבאללה לפעול במישרין מול ישראל בחודשים האחרונים, הסכנה להתלקחות ביהודה ושומרון שתוביל לאינתיפאדה שלישית, ומעל לכל - המירוץ לבלימת תוכנית הגרעין של איראן, שקו הסיום (הזמני) שלו התרחק לקיץ הבא.
כאשר מוסיפים לכל אלה מתאר תקציבי בלתי אפשרי ובלתי פתיר כרגע, עד לביסוסה של ממשלה חדשה, מקבלים צבא על בלימה. זה רע לצה"ל, וזה רע לאיזנקוט, שמכיר אמנם היטב את המטריה מכל צידיה - כמזכיר צבאי של ראש הממשלה ושר ביטחון מהצד הפוקד, כראש אגף מבצעים ואלוף פיקוד שמפעיל את הכוח, וכסגן רמטכ"ל האחראי לתוכניות העבודה של הצבא - אבל טרם נשא בתפקיד, שלמעט ראש ממשלה, אין בודד ממנו: רמטכ"ל.
מתבקש כמעט לומר שאיזנקוט יידרש ליכולות קוסמוּת כדי לצלוח את התקופה הזאת בשלום, משום שלמרבה הצער, שני צידי המשוואה - ביטחון ותקציב - לא חיים יחד בישראל. במציאות הקיימת, לבכירי האוצר יש השפעה על הביטחון לא פחות מלרבים מאלופי צה"ל; וכאשר הדיונים בין הצדדים מתנהלים כמו שיח חירשים - אלה אומרים כשירות ואלה עונים פנסיות - מזערי הסיכוי שבקצה הדרך יעמוד צה"ל על בסיס תקציבי מאוזן, שייתן לו מענה לא רק לכשירות המיידית (אימונים, מלאים, מילואים) אלא גם לתוכניות רכש והצטיידות שיאפשרו בניין כוח קצר וארוך טווח.
הפרדוקס הצה"לי
הסיטואציה הזאת צריכה להטריד כל ישראלי, אבל רובנו לא נעסוק בה משום הפרדוקס: כאשר יש שקט אנחנו נהנים לרדת על הצבא "השמן" ו"המנופח", אבל כשיש בלאגן אנחנו מצפים מאותו הצבא להיות שרירי ומאיים. לכן היא תישאר נחלתם של איזנקוט וצה"ל, שעל הדרך יידרשו לתת פתרון לעוד שורת עניינים "קטנים", כמו התוכניות לקיצור שירות ולשילוב חרדים בצבא או התרחבות מעגלי העוני שמשפיעה גם על רבים מהמשרתים.
כמי שמנהל את המפעל הגדול במשק מתמודד הרמטכ"ל - היוצא והנכנס - עם כל קשיי וחוליי החברה הישראלית, והוא רלוונטי לכל שינוי בה: מהניסיון להיאחז מחדש בנגב על ידי הורדת בסיסי צה"ל דרומה, ועד לדיונים על העמקת שילובם של ערביי ישראל במדינה באמצעות הכנסתם לפרויקטים של שירות לאומי.
לצד אלה יידרש איזנקוט לבנות לעצמו סביבת עבודה: למנות אלופים (ולשחרר כמה) ולעצב יחסי עבודה מול סגנו המיועד, יאיר גולן. יסייעו לו בכך לא רק העובדה שהוא זוכה לקונצנזוס במטכ"ל, אלא גם אופיו הנוח וניסיונו הרב; אלה אמורים לאפשר לו לא רק כניסה חלקה, יחסית, ללשכת הרמטכ"ל, אלא גם עיצוב יחסים נקיים עם ארגונים־עמיתים, בראשם השב"כ. אם גם יצליח להיחלץ בשלום משדה הקרב הפוליטי - המשימה העיקרית של ראשית כהונתו - הוא יוכל לסמן לעצמו "וי" על יעד אחד מבין שלושה, כאשר על השניים האחרים כבר תהיה לו פחות שליטה: יציבות אזורית ופנימית שתאפשר לו לעבוד, ומזל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו