ניצחון הבית השני העונה ביורוליג והראשון מאז 16 באוקטובר סימן יעד במכבי. הטופ 16 ביד. זה יהיה רשמי אם צדביטה זאגרב תפסיד מחר כצפוי במוסקבה לצסק"א. אחרי שהיעד הראשון הושג צריכים במכבי להתפנות לשפר ולשדרג את הקבוצה ויש הרבה מה לשדרג.
מי שחשב התצוגה בברלין שהיתה המשחק הכי טוב של מכבי העונה טעה. זה היה די ברור שזה היוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל מבחינת שתי הקבוצות. למרות ריצה של מכבי בפתיחה, הפעם סשה אוברדוביץ' כפה את הסגנון שלו ברוב הדקות. חילופי השרשרת שלו ברוטציה של 11 שחקנים רובם אתלטים מצוינים מביאים להמון אגרסיביות וללחץ אדיר על הכדור. זו קבוצה לא הכי מוכשרת, אבל לא נותנת לך לנשום בהגנה, למכבי היא לא נתנה לנשום כמעט עד דקות הסיום. עד אז היא איימה ברצינות לנצח את המשחק.
שני העוגנים של מכבי, אלה ששומרים אותה מעל פני המים הם דווין סמית ובראיין רנדל. 47 נקודות ב-60 ו-70 אחוז ל-2 בהתאמה. רנדל מסר 3 אסיסטים וקטף 3 ריב'. רנדל אוהב במיוחד את אלבה נגדה נתן את שני משחקי שיא העונה עם 46 נקודות ביחד ולא פחות מדהים 5 מ-6 לשלוש בשניהם.
פארגו. לא מביא מספיק את היכולות שלו לידי ביטוי // צילום: אלן שיבר
תעודת ההערכה הגדולה לרנדל וסמית, היא אולי גם הבעיה של מכבי. שני השחקנים שהובילו את מכבי (בעזרת משחק טוב מאוד גם של אוחיון) לא אמורים להיות אלה שיסחבו אותה על הגב. הם אלה שאמורים להיות חלק חשוב בפאזל, לתת היציבות, ההגנה והאיזון. במקום זה הם "נאלצים" (בעיקר רנדל) להיות טופ סקוררים. אלה שאמורים להוביל במיוחד פארגו לא שם, או לא לפחות לא שם באופן יציב.
וכאן אנחנו מגיעים לפארגו. מחצית ראשונה גרועה ביותר שלו (נקודה ו-3 איבודים) הובילה לסיפסולו מתחילת המחצית השניה עד 5 דקות לסיום. בשתי שלשות גדולות היה לו חלק ביציאה של מכבי, מפיגור (72:76, 6 דקות לסיום) ליתרון 81:89 (דקה וחצי לסיום). סידרת החינוך כנראה הועילה, הבעיה שיש יותר מדי סדרות חינוך סביב פארגו, יותר מדי עיסוק במצבי הרוח שלו והאם הוא מחייך או מתוסכל. אחרי שתי השלשות שלח מבטים חודרים וכמה מילים לעבר הספסל. בשורה התחתונה, למרות שזה משחק שני שהוא שם בדקות הסיום (הראשון בלימוז') הוא עוד לא מביא את הכישרון שלו בכל משחק ולא זורם עם הקבוצה ביציבות. הוא ולא רנדל וסמית אמורים להוביל את מכבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
