יפהפה, שאפתני, סנטימנטלי, מבולגן, ובתכלס גם די מאכזב. ברוכים הבאים ל"בין כוכבים", האירוע הקולנועי החדש והכה מדובר של הבמאי המצליח ביותר בעולם כיום, כריסטופר נולאן ("ממנטו", "האביר האפל"). על פי הדיבור המוקדם, זה היה אמור להיות ניסיון נועז לעדכן את "2001" ל־2014. אבל בפועל, המצב שונה לחלוטין, ולמעשה, עדיף להותיר את סטנלי קובריק ואת יצירת המופת החוץ־עולמית שלו מחוץ לכל שיח העוסק בסרטו של נולאן. כי כל קשר בין השכלתנות הפסיכדלית, הסבלנית והסתומה של קובריק לבין מופע הקסמים הפומפוזי ומלא הפאתוס של "בין כוכבים" הוא מקרי בהחלט, ודי קל להבין מדוע סטיבן שפילברג היה אמור לביים את הסרט הזה במקור. אמנם יש בו שפע של רעיונות מרתקים, וחלקם די קשים לעיכול ו/או להבנה. אך בסופו של יום, הלב שלו רך כמו מרשמלו צלוי.
"בין כוכבים", שאותו כתב נולאן עם אחיו, ג'ונה, הוא שילוב מסקרן וייחודי בין "מפגשים מהסוג השלישי", "ארמגדון", "ענבי הזעם", ואחד הסיפורים הנהדרים שוויליאם הרט מספר ב"עישון", של וויין וואנג ופול אוסטר (זה שבו בן מוצא את גופתו המשומרת בקרח של אביו שנים לאחר שנעלם, ומבין שאביו קפא למוות בדיוק בגיל שבו הוא נמצא היום, ושהוא בעצם מסתכל על עצמו). אם בכך אין די, הרי המערכה הראשונה של הסרט זהה כמעט לחלוטין למערכה הראשונה של "רובוטריקים 4" מהקיץ האחרון (רק שהפעם, על הבימוי מופקד במאי עם איי.קיו תלת־ספרתי), והעסק כולו מושתת על תיאוריה מדעית על אודות חורים שחורים, חורי תולעת ומסע בזמן שרקח הפיזיקאי קיפ תורן (שרעיונותיו פירנסו גם את "קונטקט").
מפגשים מהסוג הצ'יזי
סיפורנו מתרחש בעתיד הלא רחוק, בשעה שמשבר אקולוגי חמור מאיים על עתידו של כדור הארץ. מלחמות, מגפות, סופות אבק ושידפון הביאו למחסור חמור במזון, התבואה היחידה שעדיין צומחת היא תירס, ולא ירחק היום שבו ייגמר החמצן וכולנו נמות.
מתיו מקונוהיי מגלם את קופר, אלמן/טייס/מהנדס/חקלאי שמגדל את בנו טום ואת בתו מרפי בחווה כל־אמריקנית קטנה, שבה מתגורר גם אביו של רעייתו המנוחה (ג'ון לית'גו). תגלית על־
טבעית משונה שנחשפת בעזרתה של מרפי מובילה את השניים אל בסיס סודי של נאס"א (שפועלת כעת במחתרת לאחר שפורקה. בעתיד הלא רחוק לא יהיה מקום למותרות כמו חקר החלל), ומקץ עשרים דקות של אקספוזיציה מדעית, המדען הראשי, שמגלם מייקל קיין, פתאום אומר לקופר שהוא זקוק לו כדי שיטיס חללית אל תוך חור תולעת שהופיע לפתע ליד שבתאי, לעבור לגלקסיה מקבילה, ולמצוא שם כוכב לכת שאליו יוכל המין האנושי לנדוד. איזה מזל שקופר בדיוק נקלע למקום בטעות!
קופר, שמעוצב בצלמם של האסטרונאוטים האמריקנים חסרי החת שעמדו במרכז "הצוות המובחר" ("The Right Stuff"), נעתר להצעה, כמובן. אך מרפי לא כל כך מרוצה מכך שאביה החליט לטוס לחלל ולהשאיר אותה לבד. "אל תלך!" היא מתחננת. "אל תדאגי, ילדה", מבטיח לה קופר בקול רועד ובעיניים לחות מדמעות, "אני אחזור". נראה שהוא באמת מתכוון לכך. ובכל זאת, לא הייתי ממהר להעניק לו את פרס אב השנה.
אז קופר וחברי הצוות שלו - שכוללים את בתו של המדען הראשי (אן האת'וויי), בחור מזוקן (ווס בנטלי), בחור קירח (דיוויד גיאסי) ורובוט מונוליתי משעשע בשם TARS (שמדבר בקולו של ביל אירווין) - יוצאים להציל את העולם. הם משוגרים לחלל, מבקרים בכמה כוכבים, מסתבכים בשלל מצבים מלחיצים שעשויים להוביל למותם, מדברים על פיזיקה ועל אהבה, עוברים אל תוך ממדים אחרים וחווים עיוותים מעקמי מוח בכוח המשיכה ובזמן. מיותר לציין שהכל נראה די מדהים.
עיוות הזמן, שהופיע גם ב"התחלה", שאותו כתב וביים נולאן ב־2010, מתגלה כאלמנט חשוב במיוחד עבור הסיפור. שכן בעוד קופר וחבריו אינם מזדקנים כלל במהלך המסע הבין־ממדי שלהם, על כדור הארץ חולפות למעשה שנים רבות. טריק זה מספק להתרחשויות אלמנט של מתח (האם קופר יצליח לחזור לכדור הארץ לפני שבתו תמות מזיקנה?), אך הוא גם מתפקד כגרעין האמוציונלי של הסרט. בעזרתו, מערכת היחסים בין קופר לבת שלו (שמגולמת בבגרותה בידי ג'סיקה צ'סטיין) משתרעת על פני כמה עשורים, ומייצרת כמה שיאים רגשיים/צ'יזיים שעשויים לגרום ללחלוחית להופיע בעיניכם. למרבה הצער, מערכת היחסים הזאת גם חושפת את חולשותיו של נולאן כתסריטאי, וגורמת לסרטו להתרופף ולאבד אחיזה בדרך אל קליימקס שנוי במחלוקת שעתיד לחצות את דעת הקהל כאילו היה ים סוף.
ג'סיקה צ'סטיין. שיאים רגשיים
הכל יחסי
כמו "עלייתו של האביר האפל", סרטו הקודם של נולאן, גם כאן התוצאה גרנדיוזית ומרשימה, אך גם קצת מסורבלת וחורקת. האישונים שלי נהנו, המוח שלי נהנה, ואשמח לצפות בסרט עוד פעם או פעמיים כדי להתרשם ממנו יותר לעומק. אבל שלוש השעות בחברתו לא חלפו בצורה חלקה -
השימוש המוגזם בשיר "Do not go gentle into the night" של דילן תומאס אפילו הצליח להרגיז אותי - והאופוריה והסחרחורת שליוו אותי בדרכי אל מחוץ לאולם בתום הצפייה הראשונה ב"האביר האפל" וב"התחלה" נעדרו הפעם לחלוטין. מקרה קלאסי של "כגודל הציפייה"? אולי. אבל נראה לי שלא. נראה לי שהפעם מדובר דווקא במקרה קלאסי של "הכל יחסי" (תיאוריית היחסות, הבנתם?).
עדיין מומלץ מאוד לצפות ב"בין כוכבים", כמובן, ורצוי לעשות זאת על מסך גדול ככל האפשר. בעוד מייקל ביי הפך למלך הבלוקבאסטרים בזכות האופן שבו הוא מתמיד להשמיד עולמות, נולאן הגיע למעמד דומה הודות ליכולת המופלאה שלו לברוא אותם. כאן הוא מקבל הזדמנות לברוא כמה וכמה כאלה, ובמובן הזה, הוא לגמרי מספק את הסחורה. אך בניגוד למה שהובטח לנו, זוהי לא יצירת מד"ב פילוסופית על החיים, היקום וכל השאר. זהו ספקטקל הוליוודי מושקע, דביק ומסעיר רק בחלקו על אב שמנסה לחזור מקצה הגלקסיה כדי לקיים את שהבטיח לבתו. יחי ההבדל הקטן.
"בין כוכבים" ("Interstellar"), במאי: כריטסופר נולאן. ארה"ב 2014
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו