את ההייפ סביב "הרומן" היה קשה לפספס. ציפיות בשמיים, כמצופה מיצירה חדשה של חגי לוי ("בטיפול") בכיכובו של דומיניק ווסט ("הסמויה"). עוד לפני הפריים הראשון היה מי שציפה לגדולות, והיה מי שציפה להתאכזב. המציאות, כמו במקרים דומים, נמצאת אי שם באמצע. "הרומן" מסקרנת וקשה לנתק ממנה את העיניים, ומצד שני היא לא נושאת בחובה בשורה טלוויזיונית חדשה ומטלטלת, כפי שנשאה למשל "בטיפול".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בסוף מדובר בסיפור די שגרתי. גבר נשוי מתאהב באישה נשואה, אישה נשואה מתאהבת בגבר נשוי, ומה קורה להם ולסובבים אותם לאחר ההתאהבות שוברת השיגרה הזו. הדרך שבה מסופר הסיפור - רשומון משתי נקודות מבט של הגיבורים הראשיים - מכניסה ליצירה אלמנט מעניין. הפער בין הגירסה שלו לבין הגירסה שלה הופך את הצופים לבית משפט שדה. עלינו לבחור צד. בעד מי אנחנו? איזו גירסה אמינה יותר? היא היתה הפתיינית או הוא היה הפלרטטן? מי הציע למי את הסיגריה הראשונה, ומדוע?
זהו לא השימוש הראשון ברשומון בדרמה (למשל "הסטירה"), אך לוי ושותפתו ליצירה שרה טרים מחלקים את זמן המסך חצי־חצי בין שתי הפרספקטיבות ומעניקים לצופים הזדמנות לבחון את אותן ההתרחשויות משני זוגות עיניים שונות. זה מורכב, זה אחר, וזה מרתק. לרוע המזל, יש הבדלים משמעותיים בין הגרסאות מבחינת קצב. חציו הראשון של פרק הבכורה הובא מנקודת מבטו של נח (ווסט) - מורה וסופר מניו יורק, אב לארבעה, המגיע עם משפחתו לחופשה בלונג איילנד. מסצנת הפתיחה שבה נח מסרב לחיזוריה של אישה בבריכה ועד הסצנה שבה הוא משקיף על אליסון ובעלה מהצד, ווסט חורך את המסך. כן, מקנולטי הזדקן, אבל הוא עדיין אטרקטיבי וכריזמטי (גם אם המבטא שלו אינו מזכיר בשום אופן אמריקני ניו־יורקי. יש דברים שאפשר לסלוח עליהם). החצי של אליסון (השחקנית רות ווילסון), מלצרית שחוותה אובדן ילד קטן ומנסה לשקם את נישואיה, הרבה יותר איטי ומהורהר. הוא כולל את הסצנות הבלתי נמנעות שבהן אליסון מבקרת בקבר בנה ומקריאה לו קטע מספר שאהב, והסצנה שבה היא חווה השפלה וכאב קיצוניים רק כדי להרגיש משהו. זו לא האכלה מכפית, זו זונדה לווריד בכפייה.
"הרומן" היא בעיקרה דרמה של ניואנסים וסאב־טקסט. ושל סצנות סקס בוטות, כי היא משודרת בשואו־טיים ומתחרה בעירום האמנותי להכעיס של HBO. כשהיא לא מעמידה דמויות עירומות, "הרומן" נותנת לפנים לדבר. במיוחד לעיניים. העיניים של נח להוטות, מצפות. העיניים של אליסון סובלות, מאשימות. מוטיב המוות נוכח בפרק וירחף מעל הסידרה. אחד מבניו של נח מזייף התאבדות, בתו כמעט נחנקת מגולה ובנה המת של אליסון - רומזים שמוות של ילדים מעסיק את לוי וטרים. העובדה שאליסון תזכה לבן חדש מתגלה בהמשך.
סיפור המסגרת של "הרומן" הוא חקירת משטרה המנסה לפענח פשע כלשהו. הפשע עדיין אינו ידוע לצופים, ועצם קיומו מעלה שאלות על התפתחות הרומן בין נח לאליסון. מה השתבש שם? מה קרה? מי מת? הגיבורים משחזרים בחדר החקירות את שאירע לפני תחילת הדרמה, חוזרים אחורה ומנתחים בדיעבד את מה שחוו. ההשוואה ל"בלש אמיתי", שאף היא עשתה שימוש בטכניקה זו, עומדת בעוכריה של "הרומן". סצנות החקירה ב"בלש" היו שיא מתמשך שקשה לשחזר. למזלה של "הרומן", היא נשענת על יסודות בריאים: כותב מוכשר שיודע לספר סיפור וגיבור שאי אפשר לסרב לו. נדמה שהפעם זה בהחלט יספיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו