אבק של כוכבים

תחילת 1938, ארץ ישראל של ימי המנדט הבריטי. "כוכבים בחוץ", ספר השירים הראשון של נתן אלתרמן, רואה אור בהוצאת יחדיו. לימים תיחשב יציאת ספר זה לאחד האירועים המכוננים והמרגשים ביותר בספרות העברית, וכך גם היום - יותר מ־76 שנים מאז יציאתו. אלתרמן היה אז בן 27, נשוי טרי לרחל מרכוס. כמה שנים קודם לכן שב ארצה מצרפת, שבה הוסמך לאגרונום. קוראים ותיקים וצעירים כאחד הוקסמו מ־67 שירי הנדודים של אלתרמן, המחולקים לארבע חטיבות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הקריאה בספר לפתה גם את המבקרים, כאילו אפף אותם "מעשה כישוף", אם להיעזר בביטוי של המשורר חיים גורי: שירי האהבה, החריזה המושלמת, ההתפעמות מהבריאה, העושר הלשוני ובמיוחד עולם הדימויים העשיר היו חדשים עבור אנשי היישוב בישראל המנדטורית. אלתרמן פירסם את ספרו הראשון כשכבר נחשב דמות מוכרת בשדה השירה: הוא הספיק לפרסם כמה שירים שזכו לתהודה רבה דוגמת "שיר העמק", "בהרים כבר השמש מלהטת", "דצמבר", "ערב עירוני", "אל תיתנו להם רובים", "זמר הפלוגות" ורבים אחרים, לרבות כתיבת פזמונים לתיאטרון "המטאטא".

פואטיקה של רומנטיקה שחיה גם אחרי 76 שנה. פרופ' אורציון ברתנא // צילום: יוסי זליגר

ואולם, רק לאחר פרסום "כוכבים בחוץ" הפך אלתרמן למשורר־כוכב בלתי מעורער. אין פלא ש"כוכבים בחוץ" הוא אחד מספרי השירים הנקראים ביותר שנולדו כאן, אם לא הנקרא ביותר. 76 שנה לאחר יציאתו, גם מוסיקאים מוצאים עניין חדש ומחודש בשיריו ומבקשים להעניק להם פרשנות מודרנית. למשל, אחד השירים האהובים והמוכרים ביותר הוא שירו של ברי סחרוף, "עוד חוזר הניגון", שיר הפתיחה של "כוכבים בחוץ".

דיוקן  המשורר האורבני

אחת הסיבות להתעניינות התרבותית באלתרמן, 44 שנה לאחר פטירתו בגיל 60, היא העובדה שלצד שירי האהבה היפים, אלתרמן היה גם משורר פוליטי: במדורו "הטור השביעי" שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים, הביע מחאה נגד שלטון הבריטים וביטויי תמיכה בפלמ"ח ובהגנה שלחמו בהם.

רבים מטוריו בשנים 1967-1957 עסקו בפן המוסרי של המדינה: יחסי ישראל־גרמניה, משפט אייכמן, פרשת לבון ועוד. למשורר אלתרמן, שנחשב אז למבטא הקונצנזוס הלאומי, היה גם פן אחר, מרדני - דמותו לא היתה חד־מימדית, מה שהגביר את רצון הקהל - אז והיום - להיכנס למוחו הקודח. 

במרוצת השנים קיבלו עליהם עשרות פרשנים את אתגר הפענוח של יצירת אלתרמן: דן מירון, חנן חבר, זיוה שמיר, דרור אידר ודן לאור (מחבר הביוגרפיה "אלתרמן", שראתה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד) ועוד. לאלה הצטרף באחרונה הסופר, המשורר וחוקר הספרות פרופ' אורציון ברתנא, 65, בנו של המשורר המנוח מרדכי ברתנא. ברתנא שימש יו"ר אגודת הסופרים בשנים 2000-1995 וזכה בין היתר בפרס ברנר ובפרס ראש הממשלה. כיום הוא משמש ראש התוכנית ללימודי תואר שני במורשת ישראל באוניברסיטת אריאל.

בראיון המתקיים לרגל צאת ספרו החדש והראשון העוסק בשירת אלתרמן, "החידה הרומנטית של כוכבים בחוץ" (הוצאת כתר), מספר ברתנא כי הפך לאלתרמניסט כשמלאו לו 16 שנים, בעת שהתארח אצל דודו בקיבוץ עמיר. "קרוביי הזמינו אותי לקיבוץ מדי קיץ", הוא משחזר, "אחרי השחייה בבריכה, חיכיתי לארוחת הערב שהיתה בשעה שש. מה עושים בינתיים? משתעממים. היה שם בדשא כיסא נוח מעץ. נכנסתי לאחד החדרים, וכמו שכתבה נעמי שמר ב'היאחזות הנח"ל בסיני': 'ספרי שירים קטנים על מדפים, שירי רחל וכוכבים בחוץ' - קלטתי את הספר מונח שם. אני בנו של משורר רביזיוניסט והוא לימד אותי שיש אורי צבי גרינברג בעולם. הוא שכח להזכיר שיש גם אלתרמן".

ברתנא מתאר את המפגש הראשוני עם מילותיו של אלתרמן כ"הלם. נדהמתי. העלם נכנס להלם", הוא אומר בחיוך, "חשתי בתופעה שלא חשבתי שבכלל אפשר לייצר - שימוש בשפה העברית ובשירה בצורה כזו ששמורה למלאכים או לחייזרים, שבן אנוש אינו יודע לעשות. קראתי ושכחתי מארוחת הערב בקיבוץ, עד שקראו לי. אמרתי לעצמי שאם אפשר לכתוב ככה בעברית, אז הייעוד שלי הוא להיות משורר - לא שאמרתי שאני אגיע לפיסגה הזו, אבל גם אמרתי לעצמי שיש לי לאן לשאוף".

אתגר פרשני. כריכת ספרו של ברתנא (הוצאת כתר) וכריכת "כוכבים בחוץ" של אלתרמן (הקיבוץ המאוחד)

ברתנא מספר שמאז אותו רגע מכונן, הוא נושא את ספרו של אלתרמן בליבו "בכל המובנים - פיזית ונפשית. הוא במחשבותיי כל הזמן. למדתי אותו כמעט בעל פה, מרוב קריאות חוזרות ונשנות בו. מאוחר יותר, כשהתחלתי להרצות באוניברסיטאות, התחלתי לעסוק באלתרמן בכלל וב'כוכבים בחוץ' בפרט באופן אקדמי, לאט לאט ובזהירות. יש לאלתרמן כמה ספרים טובים, אפילו מעולים, אך לדעתי 'כוכבים בחוץ' הוא הטוב מכולם".

ברתנא מודע לכך שמדף הספרים שניסו לפענח את חידת שיריו של אלתרמן מרשים ומתפקע מתלי תלים של פרשנויות. היכן קיים החידוש אצלו? "עסקתי ב'כוכבים' בהיקף ובמידה של יסודיות שאף אחד לא עסק בו", פוסק ברתנא, "רציתי להראות ממה מורכב הספר מבחינה טכנית. התייחסתי לכל 67 השירים מבחינת המקום שלהם בתוך כל חטיבה, ואילו יחסים קיימים בין השירים, מיהם בני הזוג של השירים; לקחתי את המוטיבים ובניתי מפתח מוטיבים פרשני".

ברתנא מציין כי בחידתיות הרומנטית האופפת את שירי הספר טמון המפתח הפרשני לפענוח היצירה. לדבריו, לשירי אלתרמן יש מבנה דמוי פואמה, כלומר אין אלה שירים בודדים העומדים בפני עצמם, אלא משמעות אחת מאחדת את כל חלקיו של הקובץ. כמו כן, בספרו הוא שם דגש על היסודות הרומנטיים של שירי הקובץ: מסע בראשיתי, סופיות האדם מול היקום האינסופי, הנחמה שמספקת האמנות ועוד.

"נוסף על כך, רציתי להרחיב על דברים שאחרים לא כתבו", הוא ממשיך. "הגעתי למסקנה שאלתרמן כאילו השתמש בתוכנה של שפת מחשב. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שחלפו יותר מ־70 שנה והספר כל כך מעניין? אלתרמן הרבה להשתמש בשפת סימנים מנוגדים. הוא יצר תפיסה שלפיה יש כוחות מיסטיים שכל אדם מודרני יכול להרגיש אותם. תוכנת שפת המחשב היא בינארית: אם יש טוב יש רע, אם יש שחור יש לבן, מינוס־פלוס, למעלה־למטה, אור־חושך. כמו צמד המילים שלו מ'פגישה לאין קץ': 'פתאומית לעד'. כל העולם בנוי על מתח בין שני ניגודים. הוא מרחיב את זה ב'שמחת עניים'. אתה רואה שהשירים יוצרים קשר בינם לבין עצמם".

ברתנא, בדומה למומחים רבים לשירת אלתרמן לסוגיה, מגדיר את הדובר בשירי הספר כמשורר עירוני המתאר את השלכת ואת הרחובות בשיריו. ברתנא משוכנע כי המראות שמתאר אלתרמן ב"כוכבים בחוץ" הם לא ארץ־ישראליים: "הפונדק ובת המוזג, למשל. פונדק, פונדקית - כל אחד מהם הוא מושג אירופי. בארץ ישראל לא היו אז פונדקים. פונדק גם לא לקוח מהעלייה השנייה והשלישית או מתל אביב. בשירים אלה הוא הביא רומנטיקה לא יהודית אלא כללית־אירופית לתוך התרבות העברית - לא בצורה דתית, הוא לא הכניס את הנצרות; מדובר ברומנטיקה שקל מאוד לקבל אותה. עם זאת, יש בחטיבה השלישית סימנים שאפשר לקשור אותם לארץ ישראל של סדום ושל ים המלח, וזה לא הגליל".

והשיר המצמרר "האם השלישית"?

"אלתרמן כתב 'אונייה מהלכת בים השקט ובני תלוי על ראש התורן'. ממתי יהודים היו יורדי ים ותולים אחד את השני על ראש התורן? זה מתאים שוב לתרבות אחרת של פיראטים, ובהמשך הוא כותב תיאור רומנטי קודר על 'נזיר משולח' שאינו מתאים לתרבות היהודית".

האישה הגדולה מן החלומות

הסבתי את תשומת ליבו של ברתנא לכך שאין הסכמה בין פרשניו של אלתרמן ביחס לחידת הנמענת בשיר האלמותי "פגישה לאין קץ": האם מדובר בתבל, בשירה או באישה? ברתנא חד־משמעי: "זו אישה", הוא אומר. "בוא נחזור לפונדקית. דרך התרבות האירופית הוא לוקח את האבטיפוס של האישה הגדולה, האם הגדולה שהיא גדולה בהרבה ממידות החיים. היא כולה רחם. היא חיבוק שאי אפשר להקיף אותו, היא קולוסאלית, אדירה. בשיר 'בהר הדומיות' הוא כותב 'משפתיך על פי ממותך בעיני יראתי'. הוא מערב אירוטיקה והערצה מרחוק".

נחזור ל"פגישה לאין קץ". האם תוכל להסביר את המשפט "שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים?"

"משפט זה מוכיח שוב שהמקור של המראה הוא אירופי. הג'נטלמן מרים את המטפחת ויוצר קשר עם האישה. דימוי אירופי פר־אקסלנס, אף שהשקמה היא עץ ים־תיכוני, וכאן הוא הכניס דווקא את הארץ־ישראליות".

ידוע שאלתרמן לא נהג להתראיין ולא סיפק הסברים לשיריו. לדעתך, זה תרם לפרשנים הרבים לפתח פרשנויות שאלתרמן לא התכוון אליהן?

"התשובה היא פשוטה. אישית, אני קורא ואוהב את אלתרמן לא רק כפרשן וכחוקר. מה שכתבתי בצורה שכלתנית, אני מרגיש חווייתית, מיידית, ספונטנית. הקונוטציות שלי מיידיות. סופר או משורר לא יכול ולא צריך לאשר או לשלול פרשנות לשירים שלו. הטקסט צריך לדבר בעד עצמו. אם אתה יכול להוכיח מהטקסט דבר מסוים - אז הוא כזה - גם אם המשורר לא התכוון לכך. לא התכוונת בראש אבל התכוונת בלב".

פרופ' נסים קלדרון אמר לא פעם בהרצאותיו שמי רוצה לחלום, שייקח לידיו את "כוכבים בחוץ". "אלתרמן הציב לקורא חלומות גדולים, לכן כתבתי בספרי על החידה הרומנטית של 'כוכבים בחוץ'. כמו בשיר של אלתרמן, 'אל הפילים', הרומנטיקה אומרת ש'סופי הדרכים המה רק געגוע'". 

כשאתה רוצה להמליץ למישהו לרחף קמעה, אתה אומר לו שיקרא את "כוכבים בחוץ"? 

"אני לא צריך להגיד את זה, שכן קוראים רבים עושים את זה כבר 76 שנים". 

•   •   •

פגישה לאין קץ: אלתרמן בעיניהם של חיים גורי, משה שמיר ויוסי בנאי 

אחד ממעריציו הגדולים של אלתרמן הוא המשורר חיים גורי, שאף הושפע ממנו בראשית דרכו. פגישתו הראשונה של גורי עם אלתרמן היתה דרך שיריו של האחרון, כשגורי היה נער בן 15. לפני שנה, לרגל יום הולדתו ה־90, סיפר על כך גורי בראיון לסופר מאיר שלו.

"חבר בן גילי, שמו ספי, הביא לי את הספר 'כוכבים בחוץ' ואמר: 'הגיע הזמן שתקרא משהו טוב'. קראתי ואני רואה שמתרחש בי כישוף. פשוט כישוף. הסגנון הזה היה כל כך חדש בשבילי. גם הניגון, אבל בעיקר המטאפורות המדהימות.

למשל, שהוא הולך עם בתו הצוחקת אחרי הגשם ואומר: 'הנה הזגוגית, שמה צלול משמותינו ומי בקיפאון הרהורה יעבור?' ואז השורה הזאת: 'על קו מפתנה כעל סף נשמתנו, הרעש נפרד מהאור'. כך הוא הגדיר את הזכוכית. זה היה פלא".

גם הסופר משה שמיר ז"ל (2004-1921) ראה באלתרמן את איש הרוח הישראלי החשוב של המאה ה־20. יחד עם אלתרמן, נכלל שמיר בקבוצה גדולה של אנשי רוח שהקימו את תנועת ארץ ישראל השלמה לאחר מלחמת ששת הימים. בפתיח לספרו "הוא הלך בשדות", שנכתב ב־1947, ולאחר מכן הומחז והוסרט (בכיכובו של אסי דיין הצעיר), ציטט שמיר קטע מהשיר "האם השלישית": "בני גדול ושתקן. ואני פה כותונת של חג לו תופרת. הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. הוא נושא בלבו כדור עופרת".

השחקן אילי גורליצקי נחשף ליצירתו של אלתרמן כאשר כיכב בשנות ה־60 במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתרגומו מגרמנית של אלתרמן ועם לחניו המופלאים של המוסיקאי סשה ארגוב, שתרמו רבות להצלחת המחזמר. גורליצקי נוהג לספר כי לפני עשרות שנים, כאשר גבר היה מנסה לחזר אחר אישה, הוא היה מצטט קטע משיריו של אלתרמן. גורליצקי אהב במיוחד קטע מתוך שיר שאינו נושא כותרת: "עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות. עוד אצניח אלייך ידיים. עוד אומר לך את כל המילים הטובות, שישנן, שישנן עדיין". 

גם יוסי בנאי ז"ל (2003-1923) ראה באלתרמן גיבור תרבות ומקור להשראה. בגיל 20 החל בנאי להעריץ את אלתרמן. במאי 1999, בשיתוף פעולה עם המוסיקאי יונתן בר גיורא והמפיק רפי קינן, יצא לאור תקליטור משיריו של אלתרמן בעל השם "פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן".

שיריו של אלתרמן תפסו מקום חשוב בעולמו של בנאי: בצוואתו ביקש שבהלווייתו ישיר הקהל שיר שכתב אלתרמן עוד לפני "כוכבים בחוץ", "שיר העמק". בין היתר, בגלל השורה הבאה שמתאימה לכל בן תמותה: "באה מנוחה ליגע". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו