ללחוץ על נקודות רגישות

בסינמה סיטי, הקניון החדש בירושלים שנפתח מול קריית הממשלה, ניכרת אווירת חגי תשרי, ולא רק יהודים נהנים ממנה. עיד אל־אדחא (חג הקורבן המוסלמי) הביא למקום גם נופשים ערבים, והשטח נראה רגוע. הורים שלווים, ילדים שמחים ומנת גלידה מציירים אידיליה, ולכאורה אין זכר לדיווחים בתקשורת על ה"מתח בירושלים" או ה"זעם בקריית הממשלה", בימים שאחרי הנאומים התוקפניים באו"ם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן. אבל, במרחק נגיעה מעבר לכביש, במשרד ראש הממשלה, במשרד החוץ ובמשרדי השרים האחרים מתכוננים ל"אחרי החגים".

כאב ראש מדיני מחכה לעוסקים במלאכה, סדר יום עמוס: איראן, הפלשתינים ופעילות אבו מאזן באו"ם, תקציב המדינה, מושב החורף בכנסת ותיזוזים עם מבט קדימה לשנת בחירות אפשרית. לא שכחנו גם את אתגר השקט הביטחוני מול עזה ובגבול הצפון, חילוקי הדעות עם הבית הלבן, התמודדות עם ועדת חקירה של האו"ם אחרי צוק איתן ודרישות האיחוד האירופי להכיר במדינה פלשתינית.

הדאגה הראשונה במעלה של ראש הממשלה היא איראן. נתניהו מתמודד עם סכנה זו כבר כמה שנים ומדבר עליה בכל הזדמנות. ישראל הגיעה לצומת הכרעה: המעצמות המערביות עלולות לצרף את איראן לקואליציית "העולם החדש", המאוים על ידי האיסלאם הקיצוני (בראש ובראשונה - דאעש), ולהעניק לטהרן ויתורים.

נושא זה עמד במרכז השיחה בין נתניהו לנשיא האמריקני, ברק אובאמה, בשבוע שעבר, והנה ביום שני האחרון דווח על פיצוץ מסתורי בלב פרויקט הגרעין המאיים, בפרצ'ין - האתר הסודי ביותר באיראן. למרות שמעולם לא אומתו אותן ידיעות, ברור שלמערב יש אינטרס לעצור את מירוץ החימוש שמנהלת איראן.

האינטרס הישראלי לפגוע בפרויקט בא לידי ביטוי בדיונים על תקציב הביטחון. נתניהו ושר הביטחון, משה יעלון, מתעקשים על הוספת סכום משמעותי, כשאחד הסעיפים, שעליו ממעטים לדבר בפומבי, "שמירה על היכולות מול איראן". אין מדובר רק ביכולת לתקוף אווירית, אלא מערך שלם הכולל מודיעין מבצעי.

ללכת עד הסוף

בחזרה ליחסי ישראל־ארה"ב, יחסי נתניהו־אובאמה. תמיכת וושינגטון היא נכס אסטרטגי לישראל, המעיד על חוזק הקשר בין המדינות. עם זאת, אין להתעלם מהיחסים העכורים בין המנהיגים. בראיונות נתניהו מדבר על הקשר עם "העם האמריקני" ועל תמיכת הקונגרס והסנאט - מהממשל האמריקני והעומד בראשו הוא מתעלם.

השבוע החריף העימות. הבית הלבן נתלה בהודעה של תנועת "שלום עכשיו", כשתקף את מדיניות נתניהו על קידום בניית יותר מ־2,600 דירות בגבעת המטוס בירושלים, זאת במקביל לכניסת עמותת אלעד לבתים שרכשו בסילוואן, שבעיר דוד. זה קרה עת שהה נתניהו בוושינגטון, וראש הממשלה חש שנקלע, בעיתוי קריטי, לאמבוש לא מקרי. לדעת נתניהו, הופרו הכללים הדיפלומטיים. הוא לא הסתיר זאת בראיונות לתקשורת האמריקנית. ב"פגוש את האומה" (CBS) הגדיר את הגינוי כתמוה ואמר: "זה מנוגד לערכים האמריקניים. זה לא מבשר טובות לשלום, שבנייה היא טיהור אתני ומהווה תנאי לשלום עבור ישראל. זה בדיוק ההפך".

הבית הלבן גינה רשמית את דברי נתניהו והלהיט את העימות החזיתי. נתניהו נגע בנקודה רגישה - הערכים האמריקניים ששוללים אפליה וגזענות ושמתנגדים לאסור על אדם לקנות בית, במקום כלשהו, בשל מוצאו או צבע עורו. המינוחים שבהם השתמש נתניהו מובנים לאמריקנים וחודרים לדעת הקהל - את הממשל זה הקפיץ ממקומו.

כמו רבים אחרים בארץ, נתניהו, ירושלמי בדם, לא מקבל את האפשרות שהאמריקנים והאירופאים ישרטטו מחדש את הקו הירוק בתוך בירת ישראל. מבחינתו זו התערבות בוטה, ועל העיקרון הזה, כפי שהוכיח בעבר עם הקמת שכונת הר חומה, הוא מוכן ללכת עד הסוף, למרות הביקורות.

גם את "שלום עכשיו" תקף נתניהו. הוא האשים את תנועת השמאל בחבלה מכוונת בביקורו בחדר הסגלגל. "חוסר אחריות לאומית", הגדיר בזעם את המעשה, והזכיר שבגבעת המטוס יוקמו בתים לערבים וליהודים. תוכנית הבנייה בשכונה היא בת שלוש שנים ומתעכבת ברמה הביורוקרטית.

לפני שבועיים פורסם עדכון על אישורים חדשים הקשורים לתכנונה, אך ב"שלום עכשיו", העוקבים מקרוב אחר הדברים, המתינו עם פרסומם עד ליום המפגש בין נתניהו לאובאמה. מזכ"ל התנועה, יריב אופנהיימר, הכחיש: "התזמון לא היה מכוון. המידע לא היה בידינו קודם". עוד אמר: "הבית הלבן הוא לא סניף של 'שלום עכשיו'. הם רואים את המפות ומבינים את ההשלכות. אני לא רוצה להתעורר בעוד עשור למציאות בלתי הפיכה ולהכות על חטא, על כך שהיינו מנומסים מדי במאבק להסכם".

עד העימות הבא

קו ההסברה של נתניהו קבוע: בנייה מעבר לקו הירוק, בשטח של יישוב ישראלי קיים ואשר יישאר בשליטה ישראלית גם בעתיד, אינה הגורם שמונע הסדר. מאידך, התנהלותו של אבו מאזן כן מפריעה. משום מה, היא אינה נקלטת על ידי וושינגטון או בבירות האיחוד האירופי, שמבליטות את חוסר סבלנותן כלפי ישראל. העימות הבא כבר בדרך, הפעם עם בריטניה, שם הפרלמנט עומד לערוך הצבעה בנושא ההכרה במדינה פלשתינית.

הדאגה בממשלה קיימת, ברמות שונות. "אין ולא תהיה מדינה פלשתינית", אמר בנחרצות יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, "אבל יש בעיה עם היבשת האירופית. היא הולכת ומתאסלמת לנגד עינינו. זו בעיה אסטרטגית שלא קשורה למדינה הפלשתינית, אלא לדמוגרפיה ולמגמה ביבשת אירופה".

בנט מבין לאן מצב זה מוביל. האירופאים מפעילים לחץ על ישראל בלבד ודורשים הצעה שהפלשתינים לא יוכלו לסרב לה. הפלשתינים מצידם לא זזים מסרבנותם, ולא משלמים מחיר בינלאומי.

גם נתניהו יודע היטב איך העסק עובד, ולמרות המלעיזים, עומד בלחצים. עקביותו בנושא הבנייה בירושלים איתנה - והוא ימשיך להביעה בחדרים סגורים ובפומבי כאחד.