איפה הקפטן?

השבוע השלישי של "היחידה" קרוב לסיומו. זמן טוב לחזור למה שהתחיל כדחקה ארוכה וסוג של עונה נוספת של "גוללללסטאר", ולראות אם קורה שם משהו מעבר. אז התשובה היא שכן, "היחידה" מביאה איתה משהו מעבר לדחקה - מרגש יותר, אבל לא מספיק מעניין.

המעבר לחלק המוסיקלי של הריאליטי, ההופעות של הלהקה, מכניס לריאליטי חלומות של אנשים, התמודדות עם קשיים, עם עניינים אנושיים יותר, אמיתיים יותר. הרצינות שבה לוקחת החבורה את החזרות, החשיבות שהם מייחסים לעמידה על הבמה, לאיכות המוצר שיוציאו מעצמם, מוציאות מהם הרבה יותר מהאותנטיות שבהם. אחרי שבוע וחצי שבו כל מבט מקרוב על אחד המשתתפים הראה אותו מחפש פאנץ' בדחקה הבלתי נגמרת, עכשיו הטראש טוק התמתן ואפילו מעט סולידריות מורגשת.

וכך נוצרו בעצם שני חלקים ב"היחידה". בחלק מכל פרק נשמעים צלילי בידור זול ברקע ואנשים שממש מתאמצים להתבלט, וחלק אחר שבו באמת עושים משהו. השילוב ביניהם אמור להיות הכוח של התוכנית, הדבר הזה שגורם לצופה לחכות לפרק הבא. רק שהמתנה בריאליטי היא לאנשים, ואחרי 11 פרקים רואים חבורה נעימה של אנשים, באמת נחמדים, אבל לא מצאתי ב"היחידה" מישהו שבאמת מחכים למוצא פיו.

אולי יש להם בלהקה הצבאית הזאת את "קפטן" שמדריך אותם מה ואיך לשיר, אבל אין להם קפטן מול הצופים. סטאר קווליטי של מישהו שיוציא מעצמו אנרגיות חריגות, אולי רגש יוצא דופן, מישהו מהסמי סלבס האלה שיעלה מדרגה בזכות התוכנית, שיביא משהו שיפתיע את כולם. נאדה. כפי שהם נכנסו ל"היחידה", כך הם ייצאו ממנה. מעט יותר מוכרים, אך לא יותר ולא פחות אהובים.

ריאליטי מצריך אומץ. אנשים שרוטים במיוחד, מפתיעים, דרמה אמיתית. גם וולגאריות לא תזיק לסיכויי ההצלחה. זה לא רלוונטי אם תאהבו את הז'אנר או שלא, המתכון להצלחה כאן תמיד אותו מתכון. כאן הלכו על הבטוח, הכי בטוח, הכי בסיסי. אני חושב שמגיע לנו יותר.

חווינו תיקון

סיקור שנה למותו של הרב עובדיה יוסף 

השורות הבאות אינן על שידור מסוים, אלא על רוח הדברים. לפני 12 חודשים התקיימה ההלוויה הגדולה בתולדות מדינת ישראל, רגע שבו מאות אלפים חבו אובדן עצום על מותו של המורה הרוחני שלהם, ורבים אחרים לא הצליחו להבין את כאבם. 

לא חסרים מקרים שבהם גאונות של מישהו הוכרה רק אחרי מותו. במקרה של הרב עובדיה יוסף ניכר משהו אחר, וזה השינוי ביחס אליו מצד אלה שהיו רחוקים מדרכו. העוצמות החריגות בהתאבלות על הרב הביאו רבים לחשוב מדוע בעצם לא התייחסו מספיק ברצינות לחשיבותו של הרב, לעיתים אף זילזלו במופגן בהתנהלותו. גם אם אינך איש דתי, אי אפשר להישאר אדיש לאדם שסוחף אחריו רבים כל כך. אתמול הקדישו בערוץ הראשון משדר מיוחד לציון 12 חודשים למותו, בערוץ 2 הקדישו זמן מרכזי לנושא ב"בואו נדבר על זה". שלושה ימים לפני יום כיפור, חווינו בשקט בשקט סוג של תיקון. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו