סוף טוב לשנה קשה - וסימן לבאות

מערכת הביטחון סגרה אתמול שנה עם חיוך: יירוט מטוס הקרב הסורי, חיסול רוצחי הנערים וקליטת הצוללת "תנין" היו סוף טוב לשנה בעייתית, אבל גם איתות ברור למה שצפוי לנו בשנה הבאה.

כרגע לפחות, לבשאר אסד אין אינטרס להילחם בישראל. האיום המיידי על משטרו הוא מבית - ארגוני המורדים, ובראשם דאעש וג'בהת א־נוסרה - והפניה יזומה של האש לעבר ישראל תהפוך אותו שוב לנבל בסיפור דווקא בימים שבהם העולם מתגייס (גם אם לא בגלוי) לצידו, בדמות המערכה המערבית־ערבית נגד דאעש שגלשה אתמול גם לסוריה.

ולמרות זאת, הזירה הצפונית נפיצה. הלחימה לצד הגבול זולגת בהתמדה לישראל ועלולה לגרור התלקחות מקומית; ארגוני הג'יהאד שפועלים בסוריה משתלטים במהירות על שטחים ועל אמצעי לחימה נוספים, ועלולים להחליט לפעול גם נגד ישראל; וחיזבאללה מגלה סימני עצבנות גוברים - על רקע הפיגועים כנגדו בלבנון והפגיעה בנכסיו שמיוחסת לישראל - עד כדי חשש שההרתעה שאיפשרה שמונה שנים של שקט בצפון נשחקת בהתמדה.

הרגישות הגוברת בצפון בולטת בהשוואה לרגיעה היחסית בזירה הפלשתינית. נכון לאתמול, הערכת אמ"ן ושב"כ היא שלחמאס ולשאר ארגוני הטרור בעזה אין אינטרס לתקוף את ישראל בתקופה הקרובה. גם עזיבת המשלחת הפלשתינית את השיחות בקהיר היתה הצהרתית בעיקרה, וספק אם תשפיע על השטח. ייתכן כי נקודתית, בגיזרת חברון, יהיו הפרות סדר או ניסיונות לנקום את הריגתם של רוצחי הנערים, ולשם כך תיגבר צה"ל את הכוחות בגיזרה וקיים מגעים לתיאום פעילות עם כוחות הביטחון הפלשתיניים.

הריגת הרוצחים אתמול היתה הישג מודיעיני שסיכם כישלון מודיעיני: שב"כ, שאחראי להישג שבתפיסה וגם לכישלון שבהיעדר סיכול מוקדם, יידרש להפיק משני צדדיו לקחים כדי למנוע את הניסיון הבא - שבוודאי כבר מתגלגל בשטח. ועדיין, ספק אם פיגועי הטרור "הקשים" ימקדו את עיקר תשומת הלב בשנה הקרובה: כאב הראש העיקרי, שצפוי להתגבר, מגיע ממה שמכונה "טרור עממי" (אבנים ובקבוקי תבערה), בדגש על מזרח ירושלים. המציאות התקציבית המאתגרת תחייב את מערכת הביטחון למתוח יכולות עד לקצה כדי לתת לכך מענה, בידיעה שכישלון - כמו באירועי הקיץ האחרון - עלול ליזום תהליך מסוכן שראשיתו באירוע מקומי, דוגמת חטיפת הנערים, וסופו עלול להיות בלחימה רחבה ואולי אף רב־גזרתית.