"תגיד, יפריע לך אם אני אסרוג תוך כדי שיחה?"
אין בעיה. מה את סורגת?
"צעיף. רגע, אני רק אתמקם לי פה על הספה" (נאנחת אנחה גדולה). "אוי, לא קל עם הבטן הזאת".
באיזה שבוע את?
"34".
בן או בת?
"בת נוספת אחרי בת ושלושה בנים, אני אוהבת בנות".
תגידי, איפה עדן הראל ומה עשית לה?
"מה זאת אומרת?"
נו, את יודעת. MTV, קעקועים, מסיבות, נשיקה עם בונו בשידור חי מול כל אירופה.
"נשמה, עברו עשרים שנה. לא הגיע הזמן להשתחרר מהדימוי ההוא ולהתקדם הלאה?"
לפעמים אנחנו מקבעים אנשים בְּדימוי וסוחבים אותו בראש. הנה, כבר שני עשורים חלפו מאז שעדן הראל היתה הישראלית הראשונה שסגרה מאחוריה את דלת הזכוכית של בניין ערוץ המוסיקה הבינלאומי MTV, ארזה תיק גב ונסעה להודו לחפש את עצמה, ועדיין קשה להשתחרר מהזיכרון של הראל הקופצנית מאחלת "שלום וגוד מורנינג יורופ" בכל בוקר באמצע שנות התשעים.
אבל הראל (38) נמצאת כבר במקום אחר בחיים. היא מהגגת בתוכנית יומית חדשה בערוץ 20 לצד עודד מנשה (45), בעלה בשבע וחצי השנים האחרונות, מצפה ללידת בתה החמישית, נהנית לשבת בשיעורי מוסר וקבלה עם בעלה וחברים (בהם יעל בר זוהר וגיא זו־ארץ) ומקיימת אורח חיים "מכבד דת". בשביל חילונים וכופרים עדן הראל "בדרך להיות דתייה", אבל היא מבקשת שלא תכניסו אותה שוב למשבצות ולשבלונות, "וחסר לך שהעורך ייתן כותרת שאני חוזרת בתשובה, כי אני לא".
חמישה ילדים? זה לא שכיח במחוזותינו.
(צוחקת) "מי שאוהב ילדים ומאמין שהכל יהיה בסדר, עושה חמישה ילדים. הגעתי לזוגיות עם עודד עם חלום מאוד מאוד ברור: ילדים. והכי מצחיק, שבדייט הראשון שלנו הוא היה מאוד רגוע ואפילו צחק על זה שנחמד לו לצאת איתי, כי יש לי כבר ילד מהנישואים הראשונים שלי, ואני לא לחוצת חתונה או ילדים. אז הייתי מאוד דוגרית וישירה ואמרתי לו: 'לא מעניין אותי לבלות. מה שמעניין אותי זה משפחה וילדים. הרבה ילדים'".
ואיך הוא הגיב?
"הוא לא קם ואמר 'תודה חמודה ולהתראות', אלא נשאר. כנראה היה משהו במה שאמרתי לו שמשך אותו. והנה עברו להן עשר שנים מאז שהכרנו ואנחנו בדרך לילד הרביעי ביחד. זה משהו שרציתי מאוד מאז שהייתי ילדה קטנה, והיה לי מאוד חשוב.
"אני מניחה שזה קשור לעובדה שבאתי מבית שלא היתה בו רווחה כלכלית, ושאבא שלי עבר לארה"ב כשהייתי ממש קטנה ולא היה איתי בקשר המון שנים. בגלל הקושי הכלכלי העבירו אותי לגור בפנימיית הדסים, ולא היה לי קל. תמיד רציתי לתקן את המצב המשפחתי שלי ולהקים משפחה גדולה. ראיתי בדמיון חצר וילדים משתוללים. בית לא מתפקד רוצה להקים בית מתפקד, זה דבר שכיח. הרבה ילדים וילדות שגדלים בפנימיות מקימים אחר כך משפחה גדולה.
"להגיד לך שזה קל? שזה לא מצריך ויתורים? שאני לא סובלת מחוסר שינה כבר כמה שנים? אני לא יכולה להגיד דבר כזה. מצד שני, המתנה היא כל כך גדולה, שאני לא מקבלת את זה כמובן מאליו. בכל פעם שאני נכנסת להריון אני מתרגשת מחדש, כי אני שומעת על כל כך הרבה נשים שמתקשות להיכנס להריון".
"בוא ואראה לך תמונה מסופשבוע שנסענו אליו לאחרונה", היא אומרת ושולפת מצלמה ובה סלפי משפחתי שצולם בגליל, "תראה איזו משפחה יש לי. תראה איזה כיף לנו".
אני רואה תמונה עם ארבעה ילדים ובטן הריונית ומדמיין בית עם הרבה מאוד רעש.
"ברור. וגם ריבים וצעקות ומכות. אז מה? תקופת הילדות זה פרק זמן קצר בחיים של בני אדם, ורוב החיים הם יהיו אנשים בוגרים והם יהיו המשפחה שלי להרבה שנים. אין לזה תחליף. בדרך כלל תל־אביבים מגיבים כמוך ושואלים כל מיני שאלות, כמו 'מה את עושה?', 'עוד כמה?' וכאלה. נכנסים לי לרחם. תבוא לרמת השרון ותמצא עוד הרבה משפחות עם ארבעה או חמישה ילדים, אנחנו ממש לא נדירים פה".
בקיצור, עשית לעודד ערוץ ילדים משלו.
"האמת היא שאת ההריון הנוכחי לא ממש תיכננתי... זאת היתה הפתעה, והפתעה טובה. בהתחלה היה איזה שוק קטן. אמרתי לעודד, 'יופי, מנשה, תראה מה עשית', והוא נכנס למיטה ליומיים ולא יצא ממנה. אחד הבנים לא הרגיש טוב והוא אמר, 'אני רק אכנס קצת לשכב לידו', ואחר כך לא יצא מהמיטה מרוב בהלה".
אפשר גם לסיים הריון אם רוצים.
"לא. אין אופציה כזאת. זאת אופציה נוראה בעיניי".
איך מסתדרים כלכלית עם חמישה ילדים?
"כשיש הרבה ילדים יש ויתורים. אני מכלכלת את הדברים אחרת. אני לא קונה יותר ירקות ופירות אורגניים כי זה מאוד יקר להאכיל משפחה שלמה באוכל כזה, ואני מחכה לסייל של 'גאפ'. אז יש ויתורים. אז מה? בגלל זה אני אוותר על ילד? בגלל סיבה כל כך מפגרת? בגלל שהשנה החלטנו לא לנסוע לחופשה שנתית ביוון? תודה לאל, כל ילד מביא איתו את הפרנסה ואת הכסף ואת הברכה והשפע.
"כל זוג עושה את החשבון שלו, מה חשוב לו יותר ומה חשוב לו פחות. לנו חשובה משפחה גדולה. הכל טוב, אנחנו חיים טוב, ואפילו יש לנו זמן איכות לעצמנו פה ושם, הודות למקצוע שלנו, שהוא עם שעות נזילות ופרויקטים שבאים והולכים".
מתי הלכתם יחד לסרט?
"לא זוכרת... אני כל כך עייפה בערבים שאני נרדמת מוקדם. אין לי זמן אפילו לטלוויזיה".
ומתי הלכתם למסעדה?
"זה דווקא אנחנו עושים לא מעט במהלך היום. העבודה מאפשרת לנו את זה. ואל תשכח שיש לנו שיעור קבוע בכל יום שלישי, שזה זמן האיכות הזוגי והרוחני שלנו".
עם עודד מנשה, הבעל והשותף להנחיית התוכנית היומית בערוץ 20 // צילום: אלדד רפאלי
הרבה שנים חיפשתי תשובות
כבר שמונה שנים שהם מגיעים יחד למרכז מודעות בנווה צדק שבתל אביב, ללמוד יחד שיעורי מוסר וקבלה. "אנחנו לא לומדים אותיות וצפנים, אלא מודעוּת. המורה שלנו, הרב יובל כהן אשרוב, בחיים לא מדבר על מצוות ועל 'עשו ואל תעשו'. הוא אמנם חרדי, אבל הוא חזר בתשובה, היה מ"פ בגולני, וכשעולות שאלות הלכה הוא אומר: 'יש פה שולחן ערוך ועוד ספרים, ואתם מוזמנים לקרוא בעצמכם'.
"תבין, כבר מגיל צעיר שאלתי שאלות על העולם הזה. אף פעם לא נראה לי הגיוני שבאנו לפה לחיות, למות וזהו. זה אף פעם לא התיישב לי. אני זוכרת שבגיל 15 הגיע אלי הספר 'תעתועים' של ריצ'ארד באך והפך לי את הראש. פתאום הבנתי שיש רוחניות. לא גדלתי בבית רוחני, אבל זה היה בית מרוקאי, ותמיד היו קידוש ונרות שבת וכל העניין המסורתי מסביב. הדברים האלה עוררו אצלי מחשבות על זה שיש הרבה מעבר, שצריך גם לחשוב על הנשמה שלנו.
"כשהייתי בפנימייה עבדתי כספרנית, ואהבתי לנבור בספרים. בספרייה היו גם את ספרי הזוהר, וכולנו שמענו את האגדה שמי שקורא בהם בגיל צעיר משתגע. אני זוכרת איך פעם נעלתי את הספרייה והורדתי אותם מהמדף והתחלתי לדפדף, ולא הבנתי כלום.
"הרבה שנים חיפשתי תשובות. כנראה שהייתי צריכה לעשות סיבוב שלם של לנסוע ללונדון, לעשות MTV, ומשם לעבור להודו, להצטרף למנזר בודהיסטי ולהיות נזירה בודהיסטית - רק כדי למצוא בסוף את התשובות בבית. אגב, פעם הדלאי לאמה אמר שיש הרבה דברים מקבילים בין הבודהיזם ליהדות, אבל שהנשמות היהודיות צריכות להישאר במקום שלהן, כי בעת המוות, מי שמחליף את התפיסה שלו, הנשמה שלו מתבלבלת ולא מוצאת את מקומה".
אני יושב מולך ומתקשה להאמין שאת עדן הראל המקפצת מהטלוויזיה.
"אבל הייתי אז ילדה... אם לא הייתי משנה מאז את הלך הרוח שלי זה היה מאוד עצוב. מה אתה רוצה? שאני אמשיך להסתובב במועדונים? שאיפות ורצונות של אדם משתנים. אגב, גם בימים שלי בערוץ המוסיקה היו בי צדדים שלמים שאנשים לא הכירו. הייתי צמחונית, למשל. הייתי גולשת בים. היו לי רבדים רבים ועמוקים שלא הבאתי איתי למסך, כי הם לא היו רלוונטיים לעבודה שלי.
"הייתי ב־MTV חמש שנים, זאת היתה תקופה אדירה, עד שפשוט הרגשתי שמיציתי. למרות שהציעו לי לייט נייט בבי.בי.סי החלטתי לעזוב לגמרי, כי היה ברור לי שאם אני אומרת 'כן' אני נשארת באנגליה. ואת זה לא רציתי.
"אז טיילתי חצי שנה באנגליה ובסקוטלנד, ואחר כך נסעתי לנפאל ולהודו והגעתי למנזר טיבטי, שבו התאהבתי בבנות. זאת היתה שנה מדהימה, שבה קיבלתי הרבה מתנות והשלתי מעלי הרבה קליפות.
"אני חושבת שהעובדה שגדלתי בפנימייה הפכה אותו למאוד שפיצית. היו לי מרפקים עבים, לא הרשיתי לאנשים להתקרב אלי. לחיות בין נזירות זו חוויה רוחנית. הלבישו אותי בבגדים רכים, גילחתי את השיער. זה לחזור למשהו מאוד בתולי וראשוני, ויצאו ממני דברים שלא ידעתי שיש בי.
"כשלמדתי במנזר החלטתי שאני רוצה משפחה וילדים. הייתי בת 25, והחלטתי לחזור. אני זוכרת שחזרתי לארץ אחרי שבע שנים שלא הייתי כאן, וחטפתי כאפה של החיים. הרגשתי שאני צריכה לבנות את עצמי לאט לאט, מההתחלה.
"אחרי שפגשתי את עודד הרגשנו בתחושה הפנימית שלנו שזוגיות בלי רוחניות אין לה על מה להישען. על מה תישען? על המוסר החברתי שמפורק לחלוטין? אנחנו בעידן שכולם כל כך מבולבלים בתוך כל הרצונות והעשייה וקצב החיים, שזה נחמד למצוא מקום שבו אפשר להיות ביחד ולהוריד הילוך. התחלנו ללכת לכל מיני מרכזים ומקומות בארץ, שלא התאימו לנו. עד שמצאנו את המרכז של הרב יובל".
הראל. "העובדה שגדלתי בפנימייה הפכה אותי למאוד שפיצית" // צילום: משה שי
החלפתי את השם
הרב אשרוב הוא גם זה שגרם להם לגלות את השבת, לפני שלוש שנים. "הוא הזמין אותנו לסופשבוע ביישוב שבו הוא גר, האור הגנוז, ליד צפת. זה יישוב דתי, והיה שם משהו חזק באוויר. הכי מצחיק שמרוב לחץ, הברזנו באמצע השבת. החנינו את הרכב שלנו מחוץ ליישוב, ובאיזשהו שלב הברחנו את המזוודות שלנו החוצה. נכנסנו לאוטו, פתחנו חלון ושמנו מוסיקה בפול ווליום.
"אבל אחר כך התחלנו לחשוב שהיה שם משהו שחווינו. היתה עוצמה בשמירת השבת. אחרי תקופה מסוימת החלטנו לנסות את זה בבית שלנו. החלטנו שבשבת אנחנו לא רוצים טלפונים או מחשבים, אנחנו רוצים שיהיה לנו את היום הזה לילדים ולחברים שבאים לבקר אותנו, לאכול ביחד וללמוד קצת ביחד.
"היום, אם אין לנו פאוזה של שבת, אני לא מצליחה לתפקד. שנייה אחרי צאת השבת כולם פותחים את הטלפונים שלהם והבית חוזר להיות כמו חמ"ל".
שמרתם את זה בסוד?
"לא, אנחנו לא מסתירים את זה, אבל לא עושים מזה עניין גדול. אני לא רוצה שיכניסו אותי לתוך קופסאות והגדרות. כשאמצא את המילה הנכונה, אשתמש בה".
אז אין טיולים משפחתיים בשבת.
"לא. אם רוצים נוסעים לאן שהוא, נוסעים לפני כניסת השבת ומבלים שם. עשינו את זה ממש לאחרונה, בתמונה שהראיתי לך".
היא נולדה באילת כאדווה הראל לאבא טכנאי מכונות (שחי היום במיאמי) ולאמא מוכרת תכשיטים. ילדה שלישית אחרי אח ואחות גדולים. את השם עדן אימצה בגיל 18. "הרגשתי שהחיים שלי תקועים, אז הלכתי לחבר שלמד נומרולוגיה, שיחקנו עם המספרים, וביחד הגענו לשם הזה. כמה ימים אחרי שהחלפתי את השם קרו דברים טובים והגיעה העבודה ב־MTV".
ב־2001 חזרה לארץ, ומאז הובילה קמפיינים אופנתיים והגישה תוכניות בכל ערוץ אפשרי - "זאפ לראשון" בערוץ 1, "בראבו" בערוץ 2, "בנות" בהוט, "מהדורת השבט" בערוץ 10 ו"תחנות בזמן" בערוץ הבידור. "לא תמיד עשיתי מה שרציתי בטלוויזיה", היא אומרת, "לפעמים, בשביל להביא הביתה כסף, עשיתי דברים שלא רציתי והנחיתי אירועי פח במקומות שכוחי אל. תודה לאל שמצאתי את דרכי המקצועית".
בערוץ הבידור גם הכירה עדן את עודד מנשה, באחד הראיונות, ומאז הם יחד. היא הביאה לזוגיות את בנה מנישואיה הראשונים, נועם (11 וחצי), ומנישואיה למנשה נולדו אוריה (בן 6 וחצי), ישי (בן 3 וחצי) ואביגיל, בת שנה וחצי. בימים אלה הם החלו להגיש תוכנית יומית בערוץ 20 בשם "עדן ועודד" (א'-ה' ב־6 בערב).
"תראה מה זה החיים. הבן אדם עושה תוכניות, ואלוהים צוחק. לפני שהערוץ החדש הוקם, שאלתי את עצמי כל מיני שאלות מקצועיות בסגנון 'מקומי לאן?' אני הרי באה מעולם הבידור, יונית לוי אני לא, יש צעירות ממני שהן אולי פחות מנוסות, אבל השוק מתחלף. אז לאן בעצם אני הולכת מכאן?
"ואז פנו אלי מהערוץ וסיפרו לי שזה עומד להיות ערוץ אחר ממה שיש כרגע על המסך. שזה יהיה ערוץ נקי מתכנים שאנחנו מוצפים בהם במקומות אחרים. אין ריאליטי, ועניין המשפחה, החברה והמסורת בראש סדר העדיפויות. מהמקום שאני נמצאת בו היום, מהגיל ומהאימהוּת, אני מאוד מתחברת לזה.
"נעים לי לדעת שלא כל פרסומת תשודר אצלנו בערוץ, ושזה ערוץ נקי מתכנים מיניים. למה פרסומת תמימה לארטיק צריכה להיראות כמו סרטון פורנו? אני חושבת על הילדים שלי, שהם צעירים וחשופים לטלוויזיה, ואני רוצה שהם יצפו בערוץ מוגן. אז שמחתי מאוד שהציעו לעודד ולי להגיש את התוכנית הכי משפחתית שיש, על משפחה, ילדים, קצת ענייני היום וקצת פוליטיקה. זה הכי אנחנו".
זה לא קצת נאיבי לחשוב שערוץ טלוויזיה כזה, שהוא טיפה בים, יכול להשפיע ולשנות?
"אני מסכימה איתך שזה ערוץ קטן, אנחנו לא באים להתחרות בכרישים. אבל אנשים היום מחפשים אלטרנטיבה. הם מרגישים מיאוס מחלק מהתכנים שמציעים להם ומחפשים משהו אחר. זה נהיה מטורף מה שקורה שם בחוץ. הכל פתוח ופרוץ, זה מפחיד אותי לפעמים".
הילדים כבר מבינים במה אמא ואבא עובדים?
"זה נראה להם נורמלי, למרות שאנחנו לא עושים מזה עניין. זאת העבודה. עכשיו אמנם אנחנו על פוסטרים בנתיבי איילון בגלל הערוץ, והם מתלהבים מזה, אבל מעבר לכך אין שום עניין והתרגשות".
ואיך הם עם שמירת השבת? יש להם זכות לבחור?
"אנחנו כל הזמן מדברים על זה, יש דיון בבית ויש גם גמישות. הבן הגדול, למשל, נוסע בשבת אם יש טיול עם חברים, ואני לא מונעת את זה ממנו. אני לא אסיע אותו לחברים שלו, הם אוספים אותו. אני לא רואה שום טעם בלהגיד לו 'אתה נשאר בבית', זה לא ישיג את התוצאה הרצויה. תבין שהוא גדל אצלי ואצל אבא שלו, שהוא אדם דתי. הילד עושה את הבחירות שלו, ומותר לו לגמרי. אני מתפללת ומקווה שהוא יבחר את הדרך הנכונה.
"אצל הקטנים הדברים יותר פשוטים, כי הם גדלו לתוך זה, אז זה פחות זר להם. הם לומדים בגן ממלכתי־דתי, שהוקם לפני כשנה באזור שלנו, זאת מערכת חינוך מאוד יוקרתית. הבן הגדול לומד בבית ספר מונטֶסוֹרי בכפר הירוק. כשהם הולכים למסגרות הם חובשים כיפה, שאני אוהבת לסרוג להם. אם כי בוא ניכנס לפרופורציות, אני לא מסתובבת עם שביס וחצאית".
אבל את שומרת כשרות ונידה.
"נכון. כבר המון שנים. אני מגיעה מבית מרוקאי, וזה דבר טבעי. ככה היה אצל סבתא שלי וככה היה אצל אמא שלי. זה לא איזה וואו וביג דיל. המסורת חשובה לי. למה אתה מסתכל עלי במין מבט כזה? כן, אנחנו משפחה מורכבת, כשם שהמציאות שלנו כאן היא מורכבת. אני בעד מורכבות, ובינתיים החשיבה המשפחתית, הזוגית וההורית רק תורמת לנו. היא משמחת אותנו ומגבשת אותנו. המשפחה בעיניי היא ערך עליון, זה אושר גדול מבחינתי שיש לי בעל שאני אוהבת, ילדים נפלאים ותא משפחתי מתרחב, ושאני עדיין יכולה לעשות את מה שאני רוצה מבחינה מקצועית.
"כולם שואפים להגיע למקום של איזון בחיים ולהיות מרוצים ומאושרים. אני מצאתי את האושר עם המשפחה שלי. לקח לי הרבה שנים למצוא את המקום המדויק שיעשה אותי מאושרת. למזלי, העבודה בלונדון והעובדה שהנחיתי את תחרות מיס עולם איפשרו לי לחיות ברווחה כלכלית בגיל מאוד צעיר. אמא שלי צעקה עלי לקנות דירה בלונדון ואני קניתי דירה בלונדון, אבל אחר כך, כשחזרתי, חיפשתי את עצמי במשך שנים.
"אני אולי נשמעת כמו איזה מישהי שכל המרוקניזם יוצא ממנה החוצה, אבל באמת, בזמן שאני יושבת בבית ומסתכלת על כל הילדים רצים מסביבי, אני מתרגשת עד דמעות. חיפשתי פסגות בכל מיני מקומות חיצוניים, כשהפיסגה הכי גבוהה נמצאת בבית שלי. טוב לי, באמת שטוב לי. לא יכולתי לבקש יותר מזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו