בתחילת מבצע צוק איתן קיבלתי טלפון מרס"ן בניה שראל ז"ל. הוא הגיע לאחת מעמדות השידור של חדשות 2 וביקש שיחברו אותו אלי בטלפון. אמר לי: "שלום, רוני, אתה זוכר אותי?"
"בוודאי", עניתי לו. איך אפשר לשכוח בחור כזה מיוחד.
בסידרה הדוקומנטרית על בה"ד 1, שהייתי שותף בעשייתה, נפגשתי איתו וראיינתי אותו. כשצילמנו את הסידרה הסתכלתי עליו, והיה ברור לי שממנו יצמח לפחות מח"ט, אם לא יותר מזה.
היתה שם סצנה שבה הוא עומד ומתווכח עם מפקד בה"ד 1 דאז, אל"מ אהרון חליוה. עומד בחור צעיר בתוך אולם מלא צוערים ומתווכח בלהט, ללא שמץ של רתיעה, הולך עם האמת שלו עד הסוף. לאורך כל הסצנות המצולמות בסרט התגלה בניה כבחור בוגר, חושב, משמעותי, עם עוצמה פנימית בלתי רגילה. ניסיון החיים שלי כחייל זקן לימד אותי כבר לזהות את החיילים המובילים הללו.
בשיחת הטלפון הוא סיפר לי בגאווה שהוא מפקד פלוגת סיור של חטיבת גבעתי. לקראת סוף השיחה ביקשתי ממנו במיוחד שישמור על עצמו ועל החבר'ה.
אחרי כמה ימים התברר לי שבניה נהרג. זה היה רגע של שבר. רגע שבו גם הקול שלי רעד. זה חרץ לי את הלב ממש.
אחרי נפילתו נסעתי לבית הוריו בקריית ארבע. ישבתי עם משפחתו, עם אמו, והבנתי מהיכן הוא קיבל את העוצמה האישית הבלתי רגילה הזו שהיתה לו. הוריו הזכירו לי שבהקרנת הבכורה של הסידרה הם ניגשו אלי, ואמרתי להם שבניה הוא בעיניי הצוער הכי מובחר שראיתי. אבא שלו שאל אותי אז: "יש סיכוי שאתה אומר את זה לכולם?"
"לא אצלי", עניתי.
רוני דניאל הוא הפרשן הצבאי של חדשות 2