כמה פעמים שמעתם על זמרים שמתגאים שההשראה שלהם היא אלביס או לנון? על סופרים שמשווים עצמם לדוסטויבסקי או המינגווי; ציירים שמדברים על עצמם ומזכירים את פיקאסו; קולנוענים שאומרים פליני או טרנטינו בכל משפט שלישי; אי אפשר בלי זה. גם "היחידה", הריאליטי היומי של הוט שסגר את השבוע הראשון שלו, קיבל השראה מיצירה אלמותית - ספיחס.
אם "היחידה" היא בעצם עונה נוספת של גוללללסטאר, והליהוק והעריכה אינם מאפשרים לחשוב אחרת, אז השבוע הראשון שלה השתווה לעונות הקודמות לפחות ברמת הדחקות. האמת שאין קל מזה בפורמט הטירונות. מצחיק לראות את אתי ביטון זורקת רימון, את קותי חניך תורן, את רגב הוד מתחשמל בזמן שירה ואת אילנית לוי מנסה לטפס על קיר. אבל רק צחוקים לא מספיקים ליותר משבוע אחד.
גם אם לא מתסרטים את הניואנסים, בישראל אתה שם חבורה של מבוגרים במדים צבאיים, והפאנצ'ים שלהם יוצאים על אוטומט. הפטורים מהרופא, הסתלבט על הרס"ר, הצחוקים המתפרצים, אתה אפילו לא צריך להיות מבריק כדי שזה ייצא משעשע. את שבוע הטירונות של חברי "היחידה" אפשר היה לסכם בפרק וחצי, ראוי, נחמד מאוד, אך כמעט ללא רגעים להיזכר בהם לפני השינה ולצחוק בלב.
הניצחון של גוללללסטאר היה ערך מוסף, משהו קטן מעבר לכיף, שנמצא שם ברקע, שאנחנו אמורים להרגיש גם בשבועות הבאים ב"היחידה". הכדורגל לא היה אפיזודה סתמית, כולנו חלמנו לשחק כדורגל, זה הוציא משהו מהמשתתפים, רגש, זיכרונות, תחרותיות, עצבים - רגעים שמצטלמים נהדר.
את הכדורגל ב"היחידה" אמורה להחליף הבמה. המטרה המרכזית לכאורה, העלאת מופע בידור כלהקה צבאית, יכולה להביא איתה את כל מה שקיבלנו על כר הדשא בגוללללסטאר. אתי ביטון היתה בלהקה צבאית אבל "לא יכולתי לסלסל", בשביל רגב הוד "זאת סגירת מעגל", מאיר סוויסה נזכר בימיו ב"הלהקה", וכאן תימדד "היחידה" בהמשך, ההבנה שלהקות צבאיות ומוסיקה זה לא צחוק. כי את הצחוקים הבנו, עכשיו תנו לנו דם. או לפחות דמעות.
עד עכשיו סובלת "היחידה" מעודף מודעות של המשתתפים. זאת כמובן מחלה ידועה של שחקנים או זמרים שהולכים לריאליטי, אפילו דרק שארפ, שמגיע מעולם אחר לגמרי, נראה אפוי, מחושב, כאילו ישב שש שנים וצפה בערוץ 26. כולם יודעים מה עובד, ומה לא עובד. מה יגרום לבמאי להראות אותך יותר, ומה ישאיר אותך בצל. מה אפשר להרוויח בחוץ מהתוכנית, ומה להפסיד.
אצל סלוצקי ודומינגז הכניסה לדמויות בולטת במיוחד, רק שאני לא בטוח אם הם מבינים עד הסוף איך זה נראה מבחוץ. הכובע האינטליגנטי בעיני עצמם שהם לובשים, הצחוקים על חשבונם של רגב הוד ואתי ביטון - שבאמת נראה שנפגעה מהם - הניסיון לעטות על עצמם את תפקיד מייצגי התרבות "האיכותית", סיפק להם השבוע המון זמן מסך, אבל עלול להתהפך עליהם בקרוב. דווקא מכיוון שהכל מחושב, זה מריח לא טוב.
עברו הימים שבהם אפשר להגיד כאן הכל. בטח ובטח אם מדובר בהתנשאות מעל תרבות מסוימת. הרי היחידה היא קודם כל עממית, לא?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו